פחות משבוע לאחר
ההכרזה הרשמית על צאתו לדרך של המאבק להצלת
רשות השידור, התקבצו (יום ב', 8.3.10) בשעות אחר-הצהריים עובדי הרשות להפגנה ראשונה מול בניין הכנסת בירושלים. כוח העבודה ברשות נמדד באלפים, שרובם מאורגנים בוועדים חזקים ומנוסים. הרפורמה הארגונית שנידונה בשנים האחרונות מחייבת את פיטוריהם של מאות ונועדה להציל את פרנסתם של מאות רבות עוד יותר. על-אף כל זאת, רק כמה עשרות מעובדי רשות השידור טרחו להגיע להפגנה.
מי שבכל זאת בא לגן הוורדים בירושלים מצא את דני זקן, יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים, מחלק לנוכחים מדבקות "נלחמים על השידור הציבורי", פורק שלטים תואמים ובודק את המגאפון על-ידי קריאת "אלטע זאכן". נכון לעכשיו, הקונים לא קופצים על הסחורה שמציעה הרשות, והאווירה הלוחמנית טרם סחפה את ההמונים.
ההפגנה, שהובטחה להיות ראשונה בסדרה, נועדה לשנות את התמונה. היא הצעד הראשון במאבק שנועד להגשים מטרה כפולה: חקיקת תיקון לחוק רשות השידור שיבטיח את ניתוק ההנהלה מהפוליטיקאים, והזרמת כספים ממשרד האוצר כדי להעביר את הרפורמה המקיפה, שבעקבותיה מקווים כי הרשות תוכל לממש טוב יותר את ייעודה כנושאת השידור הציבורי של ישראל. במקביל למישור הפומבי, מנהלת הרשות מסע שתדלנות בין חברי-הכנסת.
בהפגנה מול הכנסת ניתן היה להבחין בפנים מוכרות מההווה ומהעבר של רשות השידור. בין היתר נכחו העיתונאים אילה חסון,
אריה גולן,
ירון דקל, דניאל פאר, ינון מגל, איתי לנדסברג ו
בן כספית. רוב הנזכרים לעיל נשאו דברים בשבח הרשות ובזכות המאבק למען קיומה. גם המנכ"ל מרדכי
שקלאר נכח, אך לא נשא דברים. איש "חדשות 10"
רביב דרוקר, למוד מאבק ההישרדות של זכיינית הערוץ, הגיע להזדהות עם מאבק עובדי הרשות.
דרוקר ביקש לעודד את זקן ביחס לנוכחות הדלה בהפגנה, אך למתבונן מהצד ההבדל בין שני המאבקים ניכר לעין. בתקופת השיא של מאבק זכיינית ערוץ 10 על הישרדותה שמר מטה המאבק שלה על קשר הדוק עם העובדים, שיגר אליהם בתדירות גבוהה קריאות עידוד והודעות על אירועים שדרשו את נוכחותם, הפיק אירועים יומיומיים כדי להשאיר את הנושא בתודעה הציבורית והתאמץ לגייס הזדהות מצד עמיתים בכלי תקשורת אחרים.
ברשות השידור נדמה שלפחות בינתיים המאבק מתנהל על מי מנוחות. למעט דרוקר וכספית, נעדרו מההפגנה עיתונאים בולטים מכלי תקשורת שאינם רשות השידור, אף שכמה מהבולטים שבהם תמכו בפומבי בשידור הציבורי.
"זו הפגנה שיש בה מן הפתטיות", אמרה אילה חסון לחבריה, ותיארה כיצד במסגרת עבודתה העיתונאית נהגה להתבונן בהפגנות דומות של נכים ומובטלים מול הכנסת ולתהות מדוע הם חושבים שלמישהו במשכן, או בתקשורת, אכפת ממאבקם. אם לשפוט לפי היענות הפוליטיקאים היום, עובדי הרשות יכולים להיות דווקא אופטימיים. שעה שמאחוריהם, ברחבת הכניסה לכנסת, הריעו חצוצרות תרועות ברכה לכבוד ביקור רשמי של יושב-ראש הפרלמנט של פינלנד, חברי-כנסת רבים, מהאופוזיציה והקואליציה כאחד, העדיפו לבוא לגן הוורדים.
החל בניצן הורוביץ, חיים (ג'ומס) אורון ו
אילן גילאון, עבור באיתן כבל ו
נחמן שי וכלה בדני דנון ו
אופיר אקוניס, כולם באו להזהיר מפני סגירת הרשות ולדבר בשבח המאבק על קיום השידור הציבורי. גם השר יצחק (בוז'י) הרצוג נכח במקום והבטיח להשמיע את קולו בתוך הממשלה.
נחמן שי פנה לעובדי הרשות ואמר להם כי אין זה מקרה שהממשלה מעדיפה להזניח את הטיפול בהם. "זה מכוון", אמר שי, "להחזיק אתכם בצורה הכי עדינה כדי שאתם בלית ברירה תיאלצו לשדר בהתאם להנחיות ולהכוונה של מה שהממשלה הזאת רוצה לשמוע ולראות". הורוביץ נשמע אופטימי יותר וטען כי יש לו "יותר מיסוד להניח" שבשבועות הקרובים תחול התפתחות חיובית בסוגיית רשות השידור.
"יש חשש כבד שהרפורמה בסופו של דבר לא תגיע למימוש ושייתנו במשרד ראש הממשלה לשידור הציבורי למות ולהעביר אותו לדרכים עקיפות", אמר לנוכחים יו"ר אגודת העיתונאים, דני זקן. "קיבלנו על כך אינדיקציות, וזו הסיבה שאנו עומדים כאן עכשיו".
אין מדובר באיום חדש. על ביטולה של רשות השידור ככלי של השידור הציבורי הכריז
בנימין נתניהו עוד בטרם נבחר לראשות הממשלה. במסגרת
נאום שנשא בכינוס אילת לעיתונות בסוף שנת 2008, אמר נתניהו כי לדעתו ניתן להשקיע בהפקות טלוויזיוניות ציבוריות שלא ישודרו בערוץ ציבורי אלא ב"צינורות" אחרים, דוגמת ערוץ הילדים לוגי או ערוץ ההיסטוריה. עם כל הכבוד להתגייסות חברי-הכנסת, מי שיכריע את גורל רשות השידור יהיה ראש הממשלה בנימין נתניהו. כדי שהשידור הציבורי בישראל לא יתמצה בתוכניות של ערוץ לוגי וערוץ ההיסטוריה, יידרש מעובדי רשות השידור מאבק ארוך ועיקש.
עוד בנושא:
