רנט הוא בעצם אופרת רוק שהפך לאחד ממחזות הזמר הידועים והמצליחים ביותר. רנט לא התיימר להיות מופע מפורסם או לנסוק לשיאי הבמה בברודווי, אבל הוא הפך בין ליל למחזמר שסחף עימו המוני אוהדים, גרף בדרך את פרסי הטוני והפוליצר למחזות מוזיקליים ולראשונה בישראל הוא עלה בימים אלה בבכורה בהפקת בית צבי ויריב יפת הפקות בתיאטרון רמת גן.
הבמאי משה קפטן הצליח לחולל שוב מהפך על הבמה הישראלית והמופע הוא תוסס ועוצמתי, מלהיב ואקטואלי מתמיד, מבוצע בלהט ובכישרון מדהים בידי להקת השחקנים המוכשרת המשלבת משחק, ריקוד ושירה במשך כמעט שעתיים וחצי.
ג'ונתן לרסון חיבר את המחזמר על בסיס עלילת האופרה לה בוהם. הוא העתיק את העלילה לשנות התשעים ותיבל אותה בסמים, מין ואיידס המלווים את חייהם של אמנים צעירים במנהטן, על-רקע מצוקות חייהם הכלכליות.
לרסון התחיל את הקריירה שלו ככותב שירים לסדרת הטלוויזיה רחוב סומסום ולמחזות שלא הצליחו להעפיל לברודווי הנחשקת. רנט עלה על בימות ברודווי ב-1996 ואולם למרבה הצער מת לרסון ממחלת האיידס 10 ימים לפני ליל הבכורה, סמוך ליום הולדתו ה-36.
רנט הציג בברודווי, ברחבי ארה"ב ובעולם עד עצם ימינו, עם הצלחת ענק. ההצגה גרפה פרסים חשובים למחזמר ולשחקנים שהופיעו בו. גרסה מצולמת של המופע נעשתה ב-2005 והמחזמר גם הופק לסרט שלא זכה להצלחה כגרסה הבימתית.
המופע מכוון יותר לצעירים ולצעירים ברוחם. הוא מתויג כאופרת רוק, שכן כל האירוע מושר, כמו באופרה וגם כמו במחזות הזמר של אנדריו לויד-וובר. המחזמר מושתת על מוזיקת פופ ורוק משובצת בשירים ותנועה, תוססים וסוערים, אם כי הוא אינו דומה למחזות זמר שגרתיים הבנויים משירים מלודיים המשובצים לאורך עלילה.
לעיתים נדמה שהמחזמר קצת ארוך מידי. העלילה אינה בדיוק חשובה או מפורטת, כיון שמי שאינו מכיר את התוכן מתקשה להבין אותה ובעצם היא גם לא כל כך חשובה. הקווים הכללים די ברורים.
המחזמר עוסק בשנה מחייהם של 8 אמנים דלי אמצעים המתמודדים עם בעיות שכר דירה וקיום על-רקע התפרצות מחלת האיידס. זהו סיפורו של דור שלם המספר על אהבה וקנאה, סמים, הומואים ולסביות, יציאה לחיים שמחוץ לחממת ההורים. זו המוזיקה המרגשת והשירה הנוגעת ללב בעוצמתה ובמסר שלה.
להקת השחקנים התמודדה בהצלחה עצומה עם המחזמר הקשה לביצוע הזה. משה קפטן, מר מחזמר הישראלי, הצליח בזמן קצר להעמיד מופע שאינו נופל מעוצמתו ומביצועיו של המופע המקביל, שראיתי בברודווי.
דניאל אפרת אחראי לנוסח העברי המצוין, המלוטש והקולח, נאמן לעגה ולניבי לשון, לחריזה מתאימה ולמכלול המקנה את הייחודיות למחזמר הזה. אפרת סיפר, כי העבודה על רנט הייתה מן הקשות שידע. דניאל אפרת, בנוסף להיותו במאי ושחקן, אחראי גם למפעל חיים של ממש לאחר שתרגם הצגות ושירים ממיטב מחזות הזמר שהועלו בארץ.
עוז מורג, בכיר הכוריאוגרפים, אחראי לתנועה במחזמר. הכוריאוגרפיה אינה בנויה מריקודים או מחולות, אלא מעוצבת יותר בתנועת השחקנים על הבמה, שהיא מרשימה ביותר.
אלווירה כוחנוף הנחשבת לכוהנת פיתוח הקול בקרב השחקנים, אחראית להדרכה הקולית והיא הצליחה להפיק מהלהקה עוצמה קולית, נקייה ורהוטה.
השחקן תום אבני מגלם את רוג'ר והוא מצליח להפגין יכולת שירה טובה מאוד עם משחק משובח.
תגלית הערב היא אדווה פרץ, בתפקיד מימי, בעלת קול נהדר, ענוג ומלטף, ומשחק מרגש.
ציון חורי כמארק הוא בעל יכולת קולית משובחת ומשחקו, כמעין מספר העלילה המנציח אותה במצלמת וידאו ישנה, הוא ראוי וטוב.
עופר פלדמן כאנג'ל גורף תשואות מיוחדות על גילום דראג-קווין. משחקו הוא משובב, אינו מוגזם והוא מוכשר ביותר.
חייקה מלכה הוא שחקן עם יכולות טובות מאוד, גם במשחק וגם בשירה.
גלי הראל כג'יין מפגינה, כנראה לראשונה, יכולת שירה מצוינת ומשחק עדין ויפה.
מונה מרקוביצי תוססת ומפגינה ביצוע יפה במספרים המוזיקליים שלה.
מבין הקאסט בולטות בכישרון השירה שלהם אלה רוזנצוויג ונועה כרמל.
הנגנים המעולים אפי שושני, רונן זל, גילי רוזנברג וג'קי שרגא, מתמודדים בהצלחה רבה עם הקצב הבלתי פוסק.
התפאורה של במבי פרידמן היא פונקציונאלית. היא מתרחשת בחלל הבמה, המאובזרת בפריטים מצומצמים וכן מדרגות המובילות לדלת חיצונית או למין פינה עליונה ושולחן ארוך המדמה במה קטנה בטבור הבמה הגדולה.
התלבושות של ברק חודריאן הן מאפיינות את דמויות גיבורי המופע. הייתי קצת מגוון את תלבושתה של ג'יין החנוטה לפעמים בחליפת מכנסיים אפורת מבע, כיאה לעורכת דין.
ישנם מספר דברים הטעונים ליטוש או שיפור. הסאונד לפעמים קצת מאכזב והדבר נובע כנראה בשל ציוד דיגיטלי שיש להחליפו או לתקנו. המופע עצמו קולח וכמעט שאין בו רגע דל, אבל הוא ארוך מידי וייתכן שכיווץ, פה ושם, יכול להועיל. אבל, אין זו בעיה מקומית, כך הדבר בכל מקום בעולם שבו הועלה המחזמר. נראה, שבהמשך המופעים, תקוצר מעט המערכה הראשונה.
ישנם מספר מעמדים שבהם הדמויות שרות או מפנות גבם לקהל ואין זה מקובל.
הצל"ש האמיתי מגיע ללהקת השחקנים שהצליחה תוך זמן קצר ביותר של חזרות להעמיד מופע מוצלח, מושקע ואיכותי.
נכון, המחזמר הזה אינו מתאים לכל אחד. לא כולם אוהבים סוג כזה של מופע. ייתכן שהוא מתחבר במיוחד לבני נוער ולצעירים. אבל, התכנים שלו הם חשובים ונוגעים בכל אחד, הם בבואה של הדור שלנו, לטוב ולרע, והם מביאים מוזיקה ייחודית שקוראת לחשוב על המתחולל בפינות הקטנות של חיינו.
