"מה גורם לאדם להפוך לאטום וחסר מוסר, דבק ללא מעצורים במטרה שלפניו? מה גורם לחברה שלמה להפוך לעדר? זהו סיפורה של מציאות מפחידה אך כל-כך דמיונית, בה כדי לראות קרנף אין צורך ללכת לגן החיות - מספיק לפעמים להביט במראה" (ההקדמה למחזהו של יוג'ין יונסקו, "קרנפים")
ההבדל בין היועמ"ש הנכנס, מני מזוז, לבין ניצב משה מזרחי, הוא שמזוז איננו בן טיפוחים. אף אחד לא חיפה עליו בדרך לצמרת. הוא חייב את כל הצלחתו רק להוריו הנפלאים. לא לאף סנדק בחונטה המשפטית. ולמזלנו, גם לא לחונטה של הצדדים שכנגד.
חסרונה של הדמוקרטיה הוא, שלא היו לה (כלומר לציבור) כלים כלשהם להכריע אם מזוז הוא טוב או רע.
כל הציבור כולו, כולל כל העיתונאים (מטעם ושלא מטעם), לא ידע איך להתייחס למועמדתו של מזוז. הוא "משלנו" או "משלנו"? כל אחד ניסה לתת בו סימנים. לכאן, לשם - הכל בזהירות, כדי שאם יתברר שטעו - אפשר יהיה לשסות בו את הדוברמנים של הדמוקרטיה (דוברמן הוא כלב שמירה נהדר, כל עוד הוא אינו נכנע לאופיו הבוגדני ותוקף את בעליו).
חסרונה זה של הדמוקרטיה היא בדיוק יתרונו של מזוז. יש עלים, תמיד מרשרשים ועושים רעש - ויש שורשים. שורשים יש תמיד - עלים יש רק בעונה. העלים מרשרשים רק בזכות השורשים - השורשים קיימים בזכות עצמם ולא צריכים לרשרש. למרות המעמד הנכבד אליו הגיע, לא ניכרו בו לא רגשי הנחיתות של עבד כי ימלוך, ולא הורטיגו של פליט קומוניסטי לשעבר שהריח פתאום חופש בלתי מוגבל, לעולל לאחרים מה שעוללו לו בעברו.
כל "מהנדסי השירות הציבורי", אלה שמושכים בחוטים, לא התייחסו בכלל למועמדותו של מזוז. הוא הוצב לפני הוועדה בכלל כסטטיסט. לתת תפאורה לתפירה התפורה מראש לשירות מעצבי הצמרת של "החברה הטובים". אף אחד לא התייחס למועמדותו ברצינות. הוא היה מועמד יפה בתור קישוט. כמו שגדעון אוברזון נהג להציג ברקע דגמים של מרציאנו שבינתיים הפך למעצב הראשי של ורסצ'ה.
ופתאום טומי לפיד נשאר עם קלפים אבל בלי ג'וקר. ולא נותר לו אלא להצטייר כמנצח עם מה שיש כדי לא לצאת עוד יותר אהבל בעיני הציבור מכפי שהוא הצטייר בעקבות הכישלון הכפול (זוהר + טורבוביץ'). אז הוא תמך. אפשר לחשוב שהייתה לו ברירה.
מקרה? מזל רע? תוצאה גרועה? אצבע אלוהים? ראשית ניצני משיח?
גוי חכם בשם הברון דה מונטסקייה (1755-1689) כתב ספר בשם "על רוח החוקים". אם תרצו, חוברת ההפעלה של כל דמוקרטיה. "המקרה מעניק לנו לעיתים קרובות מה שלא היינו מעיזים לבקש" כתב שם. חז"ל כתבו את זה כמובן לפניו, אך את השפה של מונטסקייה עברייני שלטון החוק מבינים. לפחות משחקים אותה שהם מבינים.
בניגוד לסיפורי הסינדרלה בתקשורת - מזוז איננו בן משפחת עניים מנתיבות. הוא בן למשפחה מבוססת מאוד מנתיבות. מבוססת יחסית לנתיבות, כמובן. משפחה נפלאה עם איזון מרשים בין דת, מודרזניזציה, מסורת, תרבות ומוסר. משפחה אשר ידעה לתת בסתר לאחרים, ולתת בהרבה יתר שפע ממה שהיה, לילדיה המרובים.
מזוז איננו סלף-מייד-מן, כמו שמנסים לתאר. הוא תוצאה של משפחה טובה. משפחה טובה, על-פי המונחים של משפחה שמחנכת לכיבוד אב, אם ואהבת הבריות, ולא "משפחה טובה" במובן זה שהיא עשירה ומקומבנת במקומות הנכונים.
יועץ תחת אזהרה
בוקר מינויו של מזוז, הוא מצא בפתח ביתו הודעה תחת אזהרה. הנחיות שאינן משתמעות לשתי פנים, ושאי אפשר לסרב להן:
"תיק שרון לא ייסגר מחוסר אשמה. הוא יכול להבשיל לכתב-אישום, או לסגירה מחוסר ראיות מספיקות, שתחשוף את מזוז לעתירה לבג"צ בדרישה שינמק מדוע הפך את המלצת הצוות המקצועי שבראשות ארבל. אם יפסיד מזוז בבג"צ, ירבץ עליו צל התבוסה לכל משך כהונתו, ואם ינצח, יוכתם. המוצא היחיד, מבחינתו, הוא להודיע שבכוונתו לבחון את החומר במגמה לשכנע את הצוות המקצועי או להשתכנע מטיעוניו, אך לא לכפות את דעתו. ניסיונה של ארבל, כשופטת מחוזית וכפרקליטת המדינה, פעמיים שמונה שנים, עשיר משלו. התבונה מחייבת אותו למשוך ידו מטיפול בעניין" [אמיר אורן, עיתון "הארץ" מיום 25.1.04...)
"חופש העיתונות" - אנחנו קוראים לזה בנאורות מרשימה. או "סחיטה באיומים", בלשונו היבשה של חוק העונשין. לדעתי הצנועה אפשר היה לתמצת ולכתוב את כל הבבל"ת הזה במילה ורבע: מזוז, דיר-באלק!
לא רק פסק דין, גם גזר דין קיבל מזוז בבוקר עם אותו שליח, למשרדו: "אם יתגייס מזוז להציל את שרון ייפגע היועץ הבא בלא להציל את ראש הממשלה, שהחלטותיו איבדו שרידי מראית-עין לסמכות מוסרית. אפילו ייאחז בקרנות המזבח של ייעוץ משפטי, יישאר שרון לכל היותר ראש ממשלה ליגלי, לא לגיטימי" [אותו כתב, אותו עיתון, אותו בוקר שבו מונה מזוז לתפקידו...]
אלה שמחזיקים בידם את מכונת העשן המלאכותי - מכונה פשוטה וזולה שמפעילים בכל דיסקוטק, מפעילים אותה וצועקים "אין עשן בלי אש!"
וכל הציבור, שמסומם מסיבת טראנס, רוקד הלום אקסטזי למחול החרבות של הכתבלבים מטעם. שרון כבר הורשע. מועד ההלוויה יפורסם בנפרד. למזוז נותר רק לחתום על התעודה, או להתאבד.
יש מי שסימן את שרון. ואם הוא לא יראה את דמו של שרון - הוא יראה דם של מישהו אחר שיעמוד לו בדרך.
בוקר טוב לך, יועץ משפטי תחת אזהרה.
מבחן כניסה או עבודה בעיניים?
את מזוז באופן אישי אני לא מכיר בכלל. אבל חוש הריח שלי סומך על מזוז שכל החלטה שיקבל בעניינו של שרון ואולמרט, תהיה החלטה עניינית. בניגוד לתקשורת המאורגנת, אינני רואה בהכרעה בעניינו של שרון "מבחן כניסה ". כלל וכלל לא. זה הרי קישקוש.
יש הקלטות מאוד לא סימפטיות של ספקטור, לצד נסיבות מחשידות ביותר כמו ההסכם התמוה עם גלעד שרון. על-פי זה, שרון לא מצטייר טוב, אפילו לא בעיני אוהדיו הלהוטים ביותר. לי, בכל אופן, העסק הזה מריח די מסריח.
עד כאן החשדות.
לוח הזמנים מרוקן אותן מתוכן: ההסכם בין אפל לגלעד שרון נחתם אחרי מאי 1999, מועד שבו עלה אהוד ברק לשלטון, שרון איבד את כוחו וירד לדרגת חבר כנסת. ממשלת ברק היתה יציבה, ואף אחד לא חלם שתוך קצת יותר משנתיים שרון יחזור, ובכזה גודל, לתפקיד ממלכתי בכיר.
יתירה מזאת: יש בחומר החקירה עובדה מאוד לא מתוקשרת ("במקרה", כמובן): עדותו של ראש מנהל מקרקעי ישראל, עו"ד אבי דרכסלר, המוכיח כי שרון דווקא הכשיל פרוייקטים של אפל, ולא רק שלא תמך בו. אפל הפסיד מליונים כי שרון הנחית הוראות להכשיל את דודי אפל!
אז נניח שגלעד קיבל מליונים. תמורת מה? איפה המניע (של אריק שרון!)? מה קיבל (להבדיל מציפה לקבל) דודי אפל בתמורה?
גלעד מעניין אותי רק אם הוא תיווך למשהו שאריק שרון עשה. האם אריק שרון עשה? מה??? למה את זה לא מוציאים לתקשורת? מה לעזאזל אריאל שרון עשה למען אפל? עשה או לא עשה? מה אפל התכוון - זה לא מעניין אותי. שישבור את הראש עם המחלקה לתביעות קטנות של המשטרה. אבל האם שרון, ראש הממשלה או שר התשתיות, עשה מעשה לטובת אפל אם כן - יש פה סיפור. אם לא - הכל בועה.
לא לי לקבוע אם שרון אשם או לא. אין לי כמו שאין לא לעדנה ארבל ולא לאמיר אורן את הנתונים לקבוע מה בעצם קרה כאן. צריך לסיים את החקירה, כולל לשמוע את גירסתו של שרון, ולאמת או להפריך אותה - ואז, ורק אז נוכל, גם אנחנו וגם ארבל לגבש חשד סביר או להסיר חשש; ומכאן - בית המשפט יצטרך לקבוע. זה מה יש.
ואין כלל בכלל בעיה. אם אכן גלעד קיבל מליונים מאפל ויש ראיות מוצקות ששרון עזר לאפל לדחוף פרוייקטים על-ידי השפעה על פקידי מנהל שהיו כפופים למרותו, מה מבחן הכניסה הקשה כאן בכלל? להגיש כתב אישום בצירוף בעיטה החוצה על החשבון. מה ההתלבטות בכלל?
אני רוצה לשמוע מי הפקיד הממשלתי אשר אמור להעיד במשפט, כי שרון התערב לטובת דודי אפל שלא כדין. יש כזה? היה כזה? אם כן למה מחביאים אותו ושולחים לתקשורת כל מיני עדים-מטעם עם שברי משפטים שלא ברור אם הם יותר מסתירים או מלים טפח?
"Habeas Corpus" (הביאו את הגופה!) אומר הכלל המשפטי הידוע.
אבל אצלנו הכללים הם לא משפטיים, אלא האינטרס הזר והפסול מכתיב את הכללים המשפטיים. משוא-פנים אמרת - לעדנה ארבל התכוונת. תשאלו את הפרופסור יעקב נאמן.
אצלנו פיתחו את כל הטכניקות איך להתנער מהכלל הבסיסי ביותר במשפט של Habeas Corpus, ועברייני שלטון החוק נהיו אלופים בטכניקות ומניפולציות להרשעה כשאין בכלל גופה (Corpus Delicti). כך פוברקו הרשעות רבות שהסתיימו בגזר דין עוד לפני הזיכוי. השר נאמן, השר אביגדור קהלני, השר רפאל איתן, והמון-המון חפים מפשע אחרים שהורשעו מחמת הספק. הורשעו על סמך השמועה. הורשעו בהנחיית התקשורת. למרות שהיו זכאים.
מין קיצור דרך שכזה, שבו המקדמה יותר גדולה מהחשבון הסופי. יש מקומות שאת האנשים שעושים את זה מכניסים לכלא. אצלנו הם הופכים להיות שופט עליון.
אז איפה מבחן הכניסה בכלל?
אם יש עדות של פקיד שכזה, והיא אמינה - יש להגיש כתב אישום בלי להסס בכלל. מה ההתלבטות בכלל?
ואם אפל סתם עשה מה שכל איש עסקים בר דעת היה עושה, מתחבר למקומות הנכונים, נניח... כמו כל אלה ששילמו שכר טירחה ענק לבן של נשיא בית המשפט העליון, כעורך דין, למרות שהוא לא משפטן כזה דגול או בינוני אפילו.
מה לא ברור כאן? אז מה ההתלבטות בכלל? מה השאלה בכלל? זה הריקבון. שרון לא המציא כלום. אז מה? האם להחזיר את המפתחות לאו"ם ולהגיד שנכשלנו כי צריך להחליף את העם? להכניס את כולם לכלא?
יש נורמות, ואכן - הן מאוד רקובות. אבל נורמות לא עוקרים על-ידי שעירים לעזאזל! שעירים לעזאזל יוצרים אוייבי שלטון שיחכו להזדמנות לנקום. ובצדק. ואז הצדק הזה ייצור אי צדק. אבל כלפי הצד השני. וחוזר חלילה לעולם.
מזוז ופמלה אנדרסון
דבר אחד אני בטוח: מזוז לא יבזה את עצמו לדעת כמו עדנה ארבל.
הוא לא יהיה כל כך טיפש להגיש כתב אישום נגד דודי אפל, שמוזכרת בו המילה "אריק שרון אמר" יותר מהמילה דודי אפל עצמו, מבלי להכליל בכלל את אריק שרון ברשימת העדים אפילו.
מזוז, מן הסתם, יודע מה שכל מתלמד במכינה למשפטים לומד, את הכלל המשפטי הקובע כי הימנעותה של התביעה מלהכליל עד תביעה שהדעת מחייבת אותה להכליל, מלמד כי התביעה פועלת שלא בתום לב, מסתירה ומפחדת מהאמת, ונמנעת מהבאת ראיה שבהישג ידה. והמשמעות המשפטית של זה בכל העולם היא: זיכוי!
ארבל יכולה לשחק אותה מטומטמת, ולעשות צעד כזה (היא פשוט שכחה. בתום לב שכחה...), כי הציבור לא ער בכלל לדקויות המשפטיות הללו. וארבל בונה על זה שכולם מטומטמים. היא פולטת "שרון אמר", ובכתב האישום נמנעת מלהכליל את שרון ברשימת עדי התביעה, ולך תוכיח ששרון לא אמר, או שהתכוון למשהו הפוך מאיזה משפט שהוצא מהקשרו. הציבור אולי מטומטם, משפטפטנים רבים גם כן. אבל מזוז לא עושה רושם של מטומטם. בכלל לא.
בפרפרזה לדברי כתבלביה: סלחנותו של רובינשטיין כלפי ארבל, בתיק ההאזנות הסתר הפוליטיות, לא גרמה לה לדבוק בדרך הישר. היא הסתערה לשלולית הדודי אפליית, תוך זריעת חול בעיני הציבור הרחב, כקורבן של אופיה.
כעת נותר רק לקוות, שמזוז יבהיר מי כאן בעל הבית, ויחזיר במשרד המשפטים עטרה ליושנה. מערכת המשפט בימי דורית ביניש (וממילא ארבל) חזרה 40 שנה אחורה. וההפסד הוא של כל מי שסבור כי משטר הגון וכיבוד שלטון החוק הוא מרכיב הכרחי בניהול מדינה.
ומה הקשר לפמלה אנדרסון? מי אמר שחייב להיות קשר בין כותרת לראיות?
"העתיד" כמו שאמר המחזאי יוג'ין יונסקו, "תלוי בביצים".
מבחן הכניסה של מזוז איננו בשמירה על סטטוס-קוו רקוב, אלא בביעור הרע מקירבינו על באמת, ולא בסנסציות מלאכותיות.
בניגוד לפיקציה שמנסים לייצר, לפיה מבחן הכניסה של מזוז הוא תיק שרון, אני סבור שלפניו מבחני כניסה הרבה יותר קשים וחשובים.
העמדה לדין של מזרחי, ופתיחת חקירה נגד ארבל (על פרשיות יעקב נאמן, לפחות, אך גם על פרשיות מזרחי) היא, היא המבחן האמיתי של מזוז! לא פרשת שרון. זה קישקוש פשוט. יש ראיות - להעמיד לדין, ואם אין ראיות - לדפדף את כל כתבלבי החצר שינבחו בינם לבין עדנהלה.
אני מבקש מהיועץ המשפטי החדש שלנו להורות על חקירת חשבונות הבנק של אבנר ברק, הבן של אהרן ברק, וחשיפת מקורות הכסף. והקשר בינם לבין ברק, סבירות סכומי שכר הטירחה לפעולות המשפטיות שביצע - אם ביצע - או שמה הם כיסוי לפעולות נסתרות של האב, האם והשותף (זמיר). זה מבחן! לא גלעד שרון. מי הוא בכלל? אני חושד. סכומי ההכנסות הם חשד סביר דיו. ומי שצריך לא לשמור על זכות השתיקה זה אהרן ברק. הרבה לפני שדורשים מפוליטיקאי להיות כשר וזך.
אני מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירת הקשר בין טומי לפיד והתשלומים המופקעים לבן שלו וזוגתו, לבין נוני מוזס. ובין מוזס לאהרן ברק, וממילא ארבל ומזרחי. לא נעים - אבל אסור לשכוח שלפיד מינה את מזוז תוך שהוא מצביע ביד אחת (בלית ברירה!), וביד השניה "אני אוטם את האף"...
עוד נושא שאני סבור שהוא מבחן כניסה הרבה יותר מרתק: חקירת כל נושא הקופונים בהנהלת בתי המשפט. להתחיל בחקירת הרכש בימיו העליזים של יעקב קדמי, המשך בתקופת דן ארבל, ולבדוק מה מסתתר מאחורי הניסיון למנות את בועז אוקון לתפקיד מנהל בתי המשפט.
כי דבר אחד ברור: אהרן ברק לא ביקש למנות את עו"ד בועז אוקון בזכות זה שכביכול מר אוקון הוכיח אי פעם ניסיון או הצלחה ניהולית כלשהי. נהפוך הוא. הוא מעולם לא היה מנהל. במשק יש מאות מנהלים מובטלים מוכשרים וראויים ממנו (גם במשק עורכי הדין, אגב...) והדבר האחרון שמערכת המשפט הקורסת צריכה כעת זה עוד כישלון שיעסוק בפימפום הכבוד (וחשבון הבנק?) של עצמו ומקורביו במקום בניהול יעיל של השירות המשפטי לאזרח. זה נושא לחקירה! הראיות - אפילו על פניהם - כבר מחשידות יותר מאשר פרשת מינוי של גלעד שרון ליועץ...
עוד מבחן כניסה יותר חשוב במהותו משרון ואפל: חקירת כל נושא הקשר שבין הדחיפה של אהרן ברק את נושא הגישורים, לבין העובדה שהמונופול הבלתי מוכתר שעושה מליונים בתחום זה הוא בעצם... בבעלות תמר ברק.
מבחן כניסה חשוב נוסף לדעתי, הוא לחקור את מקורות המימון של ביילין, ולחקור את הקשר (או החשש או החשד) של מקורות המימון של אנשי ציבור ותקשורת, במישרין או בעקיפין (על-ידי גופים פיקטיביים בשווייץ, לדוגמא) על-ידי אוייבי ישראל החפצים בהשמדתה.
יש לחקור האם הדמוקרטיה הישראלית לא מאבדת את עצמה לדעת, על-ידי זה שהיא מאפשרת לכל מיני החפצים בחיסולה של מדינת ישראל, להשתמש במשענת של ישראל כדי להכות את המדינה על-ידי החופש שהיא מאפשרת בתחומי השלטון והתקשורת, כמו שמכים צולע במשענתו.
זה הוא, לדעתי הצנועה והבלתי חשובה בהחלט, מבחן הכניסה האמיתי ליועץ, הרבה מעבר לפרשת שרון.
זה הוא מבחן כניסה לסיירת מטכ"ל ולא לבית הבובות! לא כפי שמכתיבים ליועץ הנכנס "מלמעלה" אלא הצורך הקיומי של מדינת ישראל.
כאן, צפוי למזוז קרב קשה, שבו המעז - ינצח ויכריע אם מדינת ישראל תמשיך להיות ארץ אוכלת יושביה, או מגנט לכל יהודי העולם אשר יעלו אליה בתשוקה במקום לברוח ממנה בגועל נפש. הציונות היא לא להיות אור לגויים, אלא להפסיק להיות חושך לעצמנו.
ולזה, יותר משצריך את השכל המשפטי הרב שיש למזוז, כפי שניכר בחוות הדעת שכבר נתן בעברו, צריך ביצים (ראוי לציין כי מזוז היה היחידי במשרד המשפטים אשר תמך במשנה ליועמ"ש יהודית קרפ, אשר קבעה כבר לפני שנים כי יש לערוך לעמוס ברנס משפט חוזר. וזה היה שילוב נדיר של שכל, וביצים).
חביב בורגיבה
ולסיום, הייתי מצפה ממזוז לסגור חשבון קטן עם מקום הולדתו. שם, היה עורך דין דגול, אשר לאחר שבילה 10 שנים בכלא, הפך להיות נשיא ענק בדורו, חביב בורגיבה. בורגיבה היה מנהיג ערבי טוב לעמו (ונגד הכיבוש הצרפתי), והכי טוב למדינת ישראל. אך לא מאהבת מרדכי. הוא טען כבר ב-1964 שיש לעשות שלום עם היהודים במדינת ישראל כפי שהם רוצים (כלומר על-פי גבולות ישראל דהיום), "כי הם כבר יחסלו את עצמם בינם לבין עצמם". בינתיים אין שלום ואנחנו ממשיכים לחסל האחד את השני.
האתגר של מזוז יהיה לדאוג לשלום בית בינינו לבין עצמנו. אם את זה נעבור, נוכל לכל היתר. אם את זה לא נעבור - כל היתר ממילא לא חשוב.
