ביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בירושלים ימשיך לשמש כאתר הנצחה ומוזאון, ולא ניתן יהיה לממש אותו כנכס מקרקעין. זו משמעות החלטתו (1.6.23) של בית הדין הרבני בתל אביב, אשר ניתנה ביום בו מלאו 100 שנה לחנוכתו של בית הרב ברחוב הנושא כיום את שמו, בין רחוב יפו לרחוב הנביאים.
בית הרב הוא אחד האגפים במבנה מרובע סביב חצר משותפת, אותו הקים דוד רייז לפני למעלה מ-150 שנה. בשנת 1874 הוא רשם את "הקדש בית דוד" בפני בית הדין של הווקף המוסלמי. בשנת 1923 הושלמה הקומה השנייה, והתורם הנודע הרי פישל העניק חלק ממנה במתנה לרב קוק שגם הקים בה את ישיבת מרכז הרב. במקביל, נשלט הקדש בית דוד בידי הנאמנים של "הוועד הכללי כנסת ישראל לצדקת ר' מאיר בעל הנס", ארגון-הגג של היישוב האשכנזי בירושלים אשר הוקם לפני 120 שנה.
בעשרות השנים האחרונות מהווה בית הרב מוזאון ומרכז לפעילות דתית-לאומית, בהובלת עמותת "וזאת לראיה" בראשותו של הרב יוחנן פריד, מבכירי בוגריה של ישיבת מרכז הרב. המחלוקת שהגיעה לבית הדין הרבני הייתה לכאורה משפטית-טכנית: מהו מעמדם של הקדש בית דוד והקדש בית הרב (שלטענת העמותה הוא הקדש נפרד האחראי לבית הרב קוק) - האם זהו הקדש דתי שהפיקוח עליו נתון בידי בית הדין הרבני, או שזהו הקדש ציבורי עליו חלק חוק הנאמנות והפיקוח עליו מצוי בידי בית המשפט המחוזי.
למעשה, מדובר במחלוקת עזה על עתידו של המתחם. הוועד הכללי - תחילה באמצעות עו"ד רפאל שטוב וכיום באמצעות מפרק העמותה, עו"ד עמית לדרמן - טען שיש להעביר את הפיקוח לבית המשפט המחוזי, להעריך את שווי הבניין ולדרוש מעמותת וזאת לראיה דמי שכירות ראויים (הצפויים להיות גבוהים במיוחד לנוכח מיקומו של הבניין). לשיטת הוועד הכללי, פישל העניק את הבית רק לרב קוק עצמו למשך חייו, ועם פטירתו (בשנת 1935) - אמור היה אגף זה של המתחם לחזור לידי הוועד.
עוד נשמעה טענה, כי ביטול מעמדם הדתי של ההקדשות יאפשר - כפוף לכללי השימור ולחוקי התכנון והבנייה - לממש חלקית את המתחם לצורכי בנייה באחד האיזורים המבוקשים ביותר בירושלים; בצמוד לבית הרב הוקם פרויקט מגורים יוקרתי. העמותה ביקשה להותיר בעינו את המעמד הדתי של ההקדשות, ובכך לשמר את השימוש הנוכחי בבניין ואת שליטתה בו. לטענתה, מתנתו של פישל נועדה גם לשמר את מורשתו של הרב קוק, ולכן היא תמידית ולא הוגבלה לימי חייו של הרב.
הדיינים הרב שלמה שטסמן, הרב אייל יוסף והרב עידו שחר סוקרים על פני עשרות עמודים את תולדות המבנה ואת ההליכים המשפטיים הרבים שהתקיימו סביבו במשך עשרות שנים. הם אימצו את חוות דעתו של פרופ'
אביעד הכהן כמומחה מטעם בית הדין וקיבלו את תביעת וזאת לראיה. הדיינים אומרים, כי החקיקה המנדטורית והחקיקה הישראלית העניקו לבתי הדין הרבניים את סמכות השיפוט בנוגע להקדשות שהוקמו בימי השלטון העות'מאני, וכאמור כך הוקדם הקדש בית דוד.
חוק הנאמנות לא יחול
הקדש בית דוד הוקם מחדש בפני הרבנות הראשית עם חנוכת בית הרב, ובאותו מעמד הוקם בנפרד הקדש בית הרב. "שני ההקדשות הם הקדשות דתיים, וכל עניין הנוגע ליצירתם ולניהולם הפנימי מצוי בשיפוט בית הדין הרבני", קובע בית הדין. "למעלה מן הצורך, ורק כדי להסיר ספק כלשהו מלב כל אדם - אנו מכוננים, מאשרים ומקיימים בזאת מחדש את הקדש בית דוד ואת הקדש בית הרב. אנו מורים כי על ענייני היצירה והניהול הפנימי של הקדשות אלו לא יחולו הוראות חוק הנאמנות".
הדיינים מוסיפים: "אתר הקדשות בית דוד ובית הרב הוא בעל ערך היסטורי ראשון במעלה לתולדות הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הראי"ה קוק ולהפצת מורשתו, לתולדות ירושלים שמחוץ לחומות ולתולדות דיני ההקדשות בארץ ישראל. יש למקום חשיבות מעשית רבה, וגם חשיבות סמלית, ציבורית והיסטורית החורגת בהרבה מזו הקיימת בהקדשות אחרים.
"בחלוף מאה שנה מיום הכינון והכינון מחדש, בשים לב למטרות ולייעודים המקוריים ובהתחשב במכלול השינויים וההתפתחויות עם חלוף העתים, יש צורך בקביעה עדכנית של מטרות וייעודים לשני ההקדשות ולמינוי אפוטרופוסים לשני ההקדשות שיפעלו יחדיו בשיתוף פעולה וברוח טובה ליישום מטרות וייעודי ההקדשות. בתקופה הקרובה יקבע בית הדין את סדרי ההליך לקביעת המטרות והייעודים העדכניים ולמינוי האפוטרופוסים".
את עמותת וזאת לראיה ייצגו עוה"ד דב פרימר ונעם גלזר; את רשם ההקדשות ייצגו עוה"ד רחל שקרג'י ורחל ווזנר; המנהל המיוחד של הקדשות הוועד הכללי הוא עו"ד
רונן מטרי; ואת היועצת המשפטית לממשלה ייצגה עו"ד יעל בארי-לוזון.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
