העליון: הליך דו-שלבי בדרישת היטלים מאוחרת

עמית מזכיר, כי יש להבדיל בין עילת חיוב ראשונית לעילת חיוב משלימה. הראשונית היא בעת ביצוע עבודות תשתית המחברות את הנכס לתשתית העירונית, והמשלימה - כאשר מתווספת בנייה בנכס, גם אם אין עבודות תשתית נוספות בגינה וגם אם שולמו היטלים מתאימים לפני שנים. מועד החיוב במקרה הראשון הוא כאשר הרשות מבצעת את העבודות, אך היא יכולה לגבות את התשלום גם כאשר בעלי הנכס מבקשים היתר בנייה או אישור על העדר חובות לשם מכירתו; לרוב לא תחול התיישנות על דרישה כזאת.

עיקרון נוסף בתחום ההיטלים הוא שניתן לגבות אותם רק פעם אחת בגין אותו שטח בנוי, גם אם בעלי הנכס התחלפו או שהרשות ביצעה עבודות תשתית משמעותיות בסמוך אליו. עמית מדגיש, כי אומנם יש דעות הסבורות ההפך על-פי פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, אך ההלכה היא שהגבייה תהיה חד-פעמית.

אין חזקה שהתשלומים נגבו

בנוגע לנטל הראיה מקבל עמית את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, ולפיה בשלב הראשון על הרשות המקומית להוכיח - ברף הוכחה גבוה מזה הנדרש בהחלטות מינהליות שוטפות - שיש בסיס עובדתי לדרישתה. זאת, בשל הזמן שחלף מאז ביצוע העבודות ומשום שסביר יותר להניח שהמידע מצוי ברשותה. עמית גם מונה רשימה לא סגורה של פעולות שיכולה הרשות לבצע, כדי לוודא האם אכן קיים חוב היטל בגין הנכס. אם הנישום חולק על הדרישה ועותר נגדה - עליו להוכיח שכבר שילם היטל בגין הנכס.

עמית דחה את רובם של שני ערעורים שעסקו בדרישות לתשלום היטלים שהוציאה המועצה המקומית חצור הגלילית, לאחר שבית המשפט המחוזי בנצרת (השופט דני צרפתי) דחה את ערעוריהם של בעלי הנכסים - שירותי בריאות כללית וחנה הופרט. הוא החזיר את הדיון למחוזי רק לשם קביעת שיעורו המדויק של ההיטל.

השופטת דפנה ברק-ארז מוסיפה, כי אין לקבל את טענתן של הכללית והופרט, לפיה חזקת תקינות המעשה המינהלי מחייבת להסיק שהמועצה גבתה בשעתו את המגיע לה. "קבלתה של עמדה זו הייתה חורגת מן התחום של חזקת תקינות אל התחום של חזקת מושלמות", היא מסבירה.

הכללית והופרט חויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל כל אחת. השופטת יעל וילנר הסכימה עם עמית וברק-ארז. את המערערות ייצגו עוה"ד עדי מוסקוביץ, עופר שפיר ומתן מונק; את היועצת המשפטית ייצגה עו"ד דניאל מארקס; את מרכז השלטון המקומי ייצגו עוה"ד אופיר ארגמן ומישאל שרעבי; ואת התאחדות התעשיינים - עוה"ד אורי דויטש, אסף גורה ואלדד פרקש.