אחת האמירות שמיוחסות ל
אבא אבן היא ש"עָם ישראל לא מאמין בניסים אלא סומך עליהם". משום כך אפשר ויקרה נס והממשלה תוקם מחדש בהרכב אחר, כדי לאפשר לישראל לצאת מן המבוך שאליו היא נקלעה. אולם מי שאינו משליך יהבו על ניסים והגיע למסקנה שבהרכב ממשלתי זה לא תהיה קריעת ים סוף, עליו להיערך לבחירות חדשות...
אלה המפלגות והתנועות שמיוצגות בכנסת ה-18: מימין - "ליכוד", "איחוד לאומי", "הבית היהודי" (מפד"ל החדשה), "ישראל ביתנו", ש"ס. "יהדות התורה". משמאל - מרץ ומפלגת העבודה (בע"ם). מרכז - קדימה. מפלגות ערביות - ברית לאומית דמוקרטית (בל"ד), חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון, רע"ם-תע"ל.
שום מפלגה למעט מרצ, וזה כולל הימין, המרכז, הגוש הלאומני והדתי, אינן קרוצות מחומר אחד. גם בקרב החרדים יש בקע בין "אגודת ישראל" לבין הפלג הליטאי והחזית נגד החילונים מאגדת אותם ביחד. מעין modus operandi זה אמור גם לגבי המפלגות הערביות והזיקה המשותפת שלהם של קיפוח מיעוט מצד הרוב היהודי. וודאי שזה חל על קדימה שבה ישנם ליכודניקים בנפשם או בליכוד, שבה יש גם שנוטים לקדימה מצד אחד והאיחוד הלאומי מצד שני. בעבודה יש מי שנוטים לקדימה ויש - למרצ. ש"ס מכריזה על עצמה כתנועה ספרדית, היא כזאת אבל היא שייכת למחנה הדתי הלאומי, עם נטייה חזקה ללאומני. אפשר ואם תתחלף ההנהגה ובראשה יעמוד
אריה דרעי, התנועה תתמתן בתחום המדיני. בתחום הדתי זאת תנועה מתונה, והָפסיקה של מנהיגה הרוחני, הרב
עובדיה יוסף, היא המשך למסורת של מורי ההלכה הספרדיים שנמנו עם בית הילל.
כאמור, כפי שכתבתי בעבר, מי שיכול לגרום לשינוי, היא מפלגת העבודה, נכון יותר
אהוד ברק. אם הוא יוציא את המפלגה מן הממשלה, אזי היא עדיין נשענת על רוב, אבל זהו רוב לאומני קלריקאלי דחוק שנתניהו לא יוכל, וספק אם ירצה, להמשיך בהרכב הזה. אם כן, אז זאת תהיה ממשלה הומוגנית תלויה על קרעי תרנגולת. אולם בלחץ דעת הקהל, ואפשר מתוך הנחה שהיא תיפול, דווקא פלגים מימין עשויים להיות מעוניינים בבחירות ואז הכנסת תחליט על הקדמת הבחירות. ישנה עוד אפשרות, אך היא לא ריאלית: ביבי יחזיר את המנדט לנשיא והנשיא יטיל את הרכב המשלה על
ציפי לבני, מנהיגת קדימה. אבל הסיכוי שביבי יהיה מוכן לכהן בממשלה הזאת - שואף כמעט לאפס, הסיכוי שהוא יישאר בחוץ ויגרום צרות בתמיכה המשמר הפרטוריאני שלו, שואף למאה.
מצער שלפני שבוע שמענו את סגן שר הביטחון,
מתן וילנאי, בריאיון לרשת ב' של קול ישראל, כאשר הוא שוב משמיע את הפזמון השחוק שלפיו, מצד אחד קיפאון רע לישראל ומצד שני צריך לחכות כמה חודשים. ו"כמה חודשים" נמשכים מאז ממשלה זאת יושבת על-כנה. איום ממשי של העבודה לצאת מן הממשלה אם לא יחול שינוי מיידי במדיניות הממשלה, שינוי שמוטל בספק, או יציאת מפלגת העבודה ממנה - הם לא רק לטובת המדינה, זה גלגל ההצלה האחרון למפלגת העבודה. ואולי עוד ערך מוסף. אהוד ברק כיום, בייחוד לאור הפרשיות האחרונות ובייחוד הודעתו הבוטה על סיום תפקיד אשכנזי כרמטכ"ל, הוא לא נכס גדול, שכן גם בתחום שלו, שבו הוא ללא ספק תרם רבות, אורו הועם. זאת בלשון המעטה. מכאן שלצד המהפך של עריכת בחירות, מפלגת העבודה תצטרך לעשות מהפך קטן בהנהגתה. מכל בחינה שהיא - המטרה היא לא ביבי, אלא אהוד ברק.
בהקשר זה, מאמר שהופיע אתמול בהארץ מאת
ארי שביט, פובליציסטי בולט, ומי שהקים פיגומי חיזוק סביב ביבי, מאז היבחרו, והפיגומים התמוטטו, מבקש דווקא מציפי לבני, מנהיגת קדימה שתלך לקנוסה. את הקביים שהוא מגיש לה כדי שביבי יהלך עליהם הוא מצפה בדונָג, בצורת כמה מחמאות לציפי. תמוה מאוד, בלשון המעטה, ולא מצטיין בתבונה רבה. כפי שאמרתי. רק לבֵנָה אחת יכולה למוטט סופית את מגדל הקלפים של ביבי. אהוד ברק. הוא הכתובת.
יש במפלגת העבודה בכירים, ובראשם
איתן כבל, אחד הפוליטיקאים האמיצים שיש לנו, שחוששים שמפלגת העבודה עברה את נקודת "אל חזור". שותף לו בדעה זאת
אופיר פינס, שבינתיים פרש מן הפוליטיקה אבל אין ספק שהוא ישוב אליה בנסיבות אחרות. אני אופטימי מהם. אני חושב שיהיו רבים, אף שביקורתם נגד תנועת העבודה היא קשה מאוד, יתנו לה חמצן, כי קשה לתאר נוף פוליטי בלי מפלגה זאת לעצמה או במרכז גוש. אבל אז ציבור הבוחרים חייב לחזק מנהיגים כמו איתן כבל ועוד קומץ שמבקש להוריד את המסכה מעל לצמרת הנוכחית. לא רק חיזוק איכותי אלא גם כמותי.
הידיעה ששודרה ב"מבט" מפי הכתבת המדינית של ערוץ 1, איילה חסון, כי העבודה מייעצת לביבי לצרף את קדימה לקואליציה, היא עוד בלון ניסוי, ככל הנראה, מבית היוצר של פואד בן-אליעזר, או מישהו אחר דבוק לכיסא, כדי להראות שהמפלגה עושה משהו. לעיתים אני תוהה מדוע כתבת נבונה ורהוטה זאת מביאה כל מיני דברים שהיא יודעת שהם מופרכים. ואם אינה יודעת זה גרוע יותר. האם זה רק כדי להכתיר את הידיעה כ"בלבדית". עד כדי כך היא בלבדית שלא שמתי לב שאיזה כלי תקשורת אחר, חזר עליה. אילו ציטטה אישיות שעומדת מאחורי "היוזמה" זה היה מעניין.
גלוי וידוע לכל שמפלגת העבודה עד כה עשתה... כלום. אשר לעומד בראשה, מאזן העשייה של אהוד ברק הוא ללא ספק, מרשים אולי פחות ממאזן המחדלים שלו. אבל אם יפרוש מן הממשלה הזאת, תירשם לו נקודת זכות היסטורית ששקולה כנגד משגים שעשה בעבר. היה אם היו"ר לא יפרוש אלא יתעקש על מילוי המשרה בכל הקדנציה הנומרולוגית, צמרת העבודה תוכל לפנות לכל מקום, ואף לייסד תנועה חדשה לקראת הבחירות. מפלגתו של ברק ספק אם תזכה במנדט אחד.
