יש לקבל את אישור היועץ המשפטי לממשלה "כתנאי להגשת קובלנה נגד עובד הציבור, בכל מקרה בו היעדר הזיקה אינו גלוי לעיני כל". כך קבע בית המשפט העליון, כשדחה (יום ג', 1.6.04) את ערעורו של יעקב נמרודי, יו"ר מועצת המנהלים של העיתון 'מעריב', על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא לאפשר לו להגיש קובלנה פלילית פרטית נגד ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי.
תחילת הפרשה בחודש אוקטובר 2000, אז הגיש נמרודי תלונה לשר לביטחון פנים, נגד מי שהיה ראש היחידה הארצית לחקירות פשעים בינ"ל (יאחב"ל) וכיום מכהן כראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. נמרודי טען, כי במהלך החקירה שהתנהלה נגד בנו, עופר נמרודי, ובעדות שמסר מזרחי במשפט שהתנהל נגד הבן, ביצע מזרחי עבירות משמעתיות ופליליות. מזרחי הגיב על-כך בתקשורת ואמר שאלה "דברי השמצה בדויים שאינם אלא הוצאת דיבה".
קובלנה נגד ניצב מזרחי בגין לשון הרע
נמרודי הגיש קובלנה פלילית נגד מזרחי, מבלי שפנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כדי לקבל את אישורו כפי שמחייב סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי כאשר הקובלנה מוגשת נגד עובד מדינה בשל מעשה שנעשה על-ידי עובד מדינה במילוי תפקידו.
היועץ המשפטי לממשלה, שדבר הגשת הקובלנה הובא לידיעתו, פנה לבית-משפט השלום בבקשה למוחקה, מן הטעם שלא נתן את הסכמתו להגשתה, כנדרש על-פי דין. גם ניצב מזרחי פנה לבית המשפט בבקשה למחוק את הקובלנה.
השלום: אני המוסמך להכריע בשאלת הזיקה, וזו לא התקיימה
בית משפט השלום קיבל את עמדתו של נמרודי, שהסביר כי לדעתו, וכפי שעולה מהקובלנה עצמה, דבריו של מזרחי היו תגובה רגשית ואישית שלו שנאמרו ללא זיקה לתפקידו, וכי לאור האמור בקובלנה לא היה עליו לפנות ליועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט פסק, כי מקום שלדעת הקובל, המעשה נשוא הקובלנה לא נעשה במילוי תפקידו של עובד המדינה, אין הוא חייב לפנות ליועץ המשפטי, וכי בנסיבות אלה ההכרעה אם המעשה המיוחס לנקבל נעשה תוך מילוי תפקידו נתונה לבית המשפט.
לאחר שהסיר את תנאי הסף, דן בית המשפט במחלוקת לגבי הזיקה למילוי התפקיד וקבע: "תיאור העובדות בקובלנה אינו מוביל בהכרח למסקנה שמדובר במעשה שנעשה תוך מילוי תפקיד, ומכל מקום ברור כי שאלה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים... מלשון סעיף 69 לחוק אין עולה דרישה שהקובלנה תוכשר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה כאשר יש רק יסוד להניח שהמעשה נעשה תוך מילוי תפקיד, והעובדה שנאשם בקובלנה סבור שיסוד כזה קיים, אינה מחייבת את הקובל לפנות תחילה ליועץ המשפטי לממשלה... המעשה שהצמיח לכאורה את העבירה נשוא הקובלנה, לא היה אפוא חלק אינטגרלי מהמעטפת הפורמלית של התפקיד ואף לא היה מעשה שנעשה בסמכות או ברשות מיוחדת".
המחוזי: היועץ מוסמך להכריע בשאלת הזיקה
היועץ המשפטי לממשלה ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שם הפכו השופטים דבורה ברלינר, זאב המר, ונורית אחיטוב את החלטת בית משפט השלום. השופטים קבעו כי "סעיף 69, הן על-פי לשונו – האוסרת על הגשת קובלנה פלילית ללא קבלת אישור היועץ המשפטי לממשלה – והן על-פי תכליתו – מניעת הטרדת עובד המדינה ורדיפתו – חוסם את הגשת הקובלנה ללא אישור, אם ישנו ספק אם המעשה נעשה במילוי התפקיד".
בית המשפט הוסיף, כי בדיקת הקובלנה, על-יסוד כתב הקובלנה בלבד, אף אינה מאפשרת בחינה יסודית של שאלת הזיקה בין המעשים לבין תפקידו של הנקבל, הדורשת ניהול דיון ושמיעת ראיות, הליך שאותו רצה המחוקק למנוע מעובדי ציבור הפועלים במילוי תפקידם.
מאחר שמדובר בגלגול שלישי של הדיון, נאלץ נמרודי לבקש רשות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. השופטים דליה דורנר, אהרן ברק ואליעזר ריבלין, שנתנו לנמרודי את רשות הערעור, דחו את טענתו המקדמית, לפיה לבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות לדון בערעור שהוגש על החלטת ביניים במשפט פלילי על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר לא נפגע ממנה.
מי מוסמך להכריע בזיקה בין מעשי העובד ותפקידו הציבורי?
השופטת דליה דורנר, שכתבה את ההחלטה, קבעה כי השאלה היחידה שטעונה הכרעה היא מיהו "הגוף המוסמך להכריע בדבר קיומה של זיקה בין מעשיו של העובד לבין תפקידו הציבורי".
"החשש לפגיעה באינטרס הציבורי אינו החשש מתוצאות ההליך בבית המשפט, אלא מעצם פתיחתו", קבעה דורנר, "שכן, ההכרעה בקיומה של הזיקה בין התפקיד לבין המעשה ומלאכת האיזון בין זכות הקובלנה לבין החשש מהפגיעה בתפקיד הציבורי, אינם שני הליכים נפרדים. הם כרוכים זה בזה עובדתית ומשפטית".
"הן מידת הזיקה והן ההצדקה להגשת הקובלנה מבוססות על חומר הראיות רחב יותר מכתב הקובלנה בלבד. לאמור, כי שתי השאלות מזקיקות את בית המשפט להידרש לראיות נוספות, המצריכות את הנקבל להידרש לייצוג משפטי ולהתגוננות יקרים".
"יתר על-כן, בהיעדר אפשרות לתקוף החלטות ביניים אלא במסגרת הערעור על פסק הדין, אף החלטה שגויה של הערכאה הנמוכה שלא לראות את הקובלנה כמזקיקה את אישורו של היועץ המשפטי, תוביל לסיכול תכלית ההוראה. שכן, הנקבל ייאלץ להמתין עד לערעור בכדי להעלות את טענתו המקדמית בדבר הצורך באישור היועץ המשפטי, ובינתיים, לנהל הליך משפטי ארוך, יקר ומיותר".
יש לקבל אישור היועץ בכל מקום בו היעדר הזיקה אינו גלוי לעיני כל
"תכלית החוק", קובעת דורנר, היא "לשמור על שירות ציבורי חופשי מהטרדות ורדיפות מחייבת לדרוש את אישור היועץ המשפטי לממשלה, הנתון לביקורת הבג"צ, כתנאי להגשת קובלנה נגד עובד הציבור, בכל מקרה בו היעדר הזיקה אינו גלוי לעיני כל". היא מציינת עוד, כי במקרה זה "התערבות היועץ המשפטי לממשלה – שכדי להגן על האינטרס הציבורי התייצב לדיון – הקנתה לו את זכות הערעור לבית המשפט המחוזי וערעור זה הוא שצמצם, במידת מה, את נזקה של ההידרשות להכרעה המקדמית בבית המשפט. אך בסופו של היום, חרף התערבות ברוכה זו, ואף לאחר הדיון בשלוש ערכאות, השאלה בדבר הזיקה בין התבטאות הקצין לבין תפקידו, נותרה בעינה. שכן, כאמור, ההכרעה הראשונית בשאלת הזיקה – הנתונה ליועץ המשפטי לממשלה – טרם נעשתה".
רע"פ 11011/02 יעקב נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
