|
|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על פיטורי מורה שלא כדין
|
משרד החינוך פתח בצמצומים והורה למפקחים אזוריים להמליץ על רשימת מועמדים לפיטורין ● המפקחת נורית כתבה דוח אשר אינו מבוסס עובדתית על המורה יצחק רוזנברג ● הדוח - המושתת על שמועות, התקבל כ"אמת לאמיתה" בדרגים הגבוהים ומכאן החלה מסכת פיטורין קפקאית ● ביה"ד הארצי לעבודה הורה לפצות פיצוי מוגדל
|
|
בית המשפט הגדיר את פיטורי המורה כ"שערורייתים"
|
|
|
|
|
מבחן הראיה המנהלית
|
|
ענבל בר-און
|
|
בבואה של הרשות לקבל החלטה עליה לאסוף נתונים, להחליט מהם הנתונים הרלוונטים, והאם הם מבוססים * ככל שהמעשה השלטוני פוגע בזכויות הפרט כך על התשתית הראייתית שעליה מושתת מעשה זה להיות מבוססת יותר
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
שיקול דעת מנהלי
|
|
ענבל בר-און
|
|
את שיקול הדעת המנהלי יש להפעיל בסמכות, בעקביות, בשוויוניות, בסבירות, במידתיות, בתום לב, בלא שיקולים זרים, לאחר מתן זכות שמיעה לאזרח * מקום בו אזרח מערער על החלטת הרשות לא יתערב בית המשפט בתוכן ההחלטה, אלא בדרך קבלתה * עם זאת, מבחן הסבירות טשטש את הגבולות בין תוכן ההחלטה לבין דרך קבלתה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
זכות השמיעה
|
|
ענבל בר-און
|
|
בטרם מקבלת הרשות החלטה אשר עלולה לפגוע בזכותו של אזרח, עליה לאפשר לו לטעון בפניה * זוהי 'זכות השמיעה' במשפט המנהלי
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הפרשה שבפנינו עגומה ומטרידה. מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות שדבק בהחלטת הפיטורים לא היה נעוץ בעצם הצורך לפטר מורים בשל צמצומים או בנקיטת ההליכים הפורמליים הכרוכים במעשה הפיטורים. אלה ואלה היו לכאורה תקינים או נראים כתקינים כלפי חוץ. אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש"נתפרה" למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הביורוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על-ידי הדרגים הממונים במשרד". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית הדין הארצי לעבודה, שמואל צור, בערעור שהגיש המורה יצחק רוזנברג על גובה הפיצוי שנפסק לו בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בגין פיטורין שלא כדין. מדובר בפסק דין יוצא דופן בחריפותו, אשר מבקר, צעד אחר צעד, הליך פיטורין שרירותי וקפקאי אשר ננקט כנגד המערער. ביה"ד הארצי לעבודה אינו חושש מנקיטת מילים קשות המדגישות את כבוד העובד הנתון להליך פיטורין כמו גם את התנהלותו השערורייתית של משרד החינוך. ראשיתה של הפרשה בצורך - אשר הותווה במשרד החינוך - לפטר מורים עקב צמצומים. השופט שמואל צור הדגיש בפסק דינו כי לא על כך הוא מלין, אלא על האופן שבו בוצעו הפיטורין, אופן שהוא מתאר כ"כשל מערכתי": - "אכן, נדמה שאין תיאור מדויק יותר למה שקרה בעניינו של המערער מאשר "כשל מערכתי". היה כשל בתחילת הדרך, היה כשל בניסיון לחפות על הכשל הראשוני ובעיקר - כשל מערכתי בהעדר מנגנון בקרה מובנה או ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות לשלביו השונים....כולנו בני אדם ואין איש חף משגיאות וטעויות. אך מערכת ציבורית מרכזית וחשובה כמו משרד החינוך חייבת - קודם כל לעצמה - לבדוק את הפרשה לפרטיה ולהפיק לקחים לעתיד לבוא, שאם לא כן יחזרו אותן תקלות על עצמן בעתיד".
משנדרשה המפקחת נורית להמליץ על מועמדים לפיטורין, בתוך שבועיים ימים, היא החלה לתפור למערער "תיק" - ונמקה את עילת פיטוריו באופן שאינו מבוסס עובדתית - הכל בכדי שאופן נימוק זה יתאים, למראית עין, לדרישות של משרד החינוך, תוך שהיא סבורה כי הדברים הבלתי מבוססים שהיא כותבת לא יגיעו לידיעת המערער, וישארו לנצח חסויים - במסגרת היותם - כך היא סברה בטעות- תכתובת פנימית של משרד החינוך. המפקחת נורית, אשר מעולם לא נכחה בשיעוריו של המערער, כתבה אודותיו חוות דעת מכפישה וחמורה ולפיה: - "המורה הנ"ל עובד בבי"ס חט"ב אורט חצור, כמורה לערבית. המורה אינו מסוגל להתמודד עם תלמידים בכיתות מלאות, חסר סבלנות, צועק, פוגע ומעליב תלמידים. שיעוריו משעממים, חסרי מעוף ואינם משיגים את מטרתם. המורה מיושן בדרכי ההוראה שלו ושייך לקבוצת המורים הפרופסיונליים הרבים בבית ספר זה. אי לכך המורה מוצע לפיטורין מנהליים".
על מכתב זה אומר בית הדין האזורי לעבודה דברים נוקבים אלה: - "על תוכנו של המכתב האמור אין לומר אלא שהוא שערורייתי. בניגוד למה שאפשר היה להתרשם מאופן שבו נורית דיווחה על אופן ההוראה של התובע, הרי שנורית לא ביקרה בשיעוריו של התובע. נורית, בעדותה, לא הצליחה לתת הסבר מניח את הדעת לבסיס שעליו היא השתיתה את התיאורים של שיעוריו של התובע.
מכתב לא מבוסס זה, אשר בינו לבין האמת אין ולא כלום, התגלגל לדרגים הגבוהים ביותר של משרד החינוך, נתפס כ"אמת לאמיתה" הגם שהיה שקרי, והוביל לפיטוריו של המערער, תוך שהדרגים הגבוהים משוכנעים ב"אמיתות" הדברים ואינם טורחים לבדוק שמא נכתבו בלא כל ביסוס. השופט שמואל צור נוזף במשרד החינוך: - "עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם. החלטות שיש לקבל בעניינו של עובד -קשות ומאולצות ככל שיהיו - חייבות להתקבל על בסיס נתוני אמת מבוססים. החלטות חייבות להתקבל תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות של אמת לעובד להתמודד עימן. המערער נקלע למערכת קפקאית אשר הביאה לפיטוריו שלא כדין בטרם עת. "
בערעורו על החלטת בית הדין האזורי לעבודה ביקש להגדיל את שיעור הפיצוי שפסק לו בית הדין האזורי לעבודה, שכן מתקיימות במקרה הנידון אותן 'נסיבות חריגות' אשר מצדיקות פיצוי מוגדל. השופט צור קיבל את עמדתו וגם קבע כי אין להלין עליו כי לא ביקש לשוב לעבודה, בנסיבות שבהן הוא "נפגע פגיעה קשה". הוא פסק לו, בנוסף על מה שנפסק לו בבית הדין האזורי לעבודה, כ 125 אלף ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח. כן נפסק כי בשל חומרת התנהלות הגורמים הנוגעים בדבר- פסק הדין יועבר למשרד החינוך לצורך קיום חשבון נפש נוקב והפקת לקחים. |
|
המערער, יליד שנת 1950, החל עבודתו במדינה כמורה לערבית בשנת הלימודים תשמ"ח (1987/88). המערער הועסק בקריית החינוך "אורט חצור", שבה חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. חלק ממורי קריית החינוך הם עובדי "אורט" וחלקם עובדי מדינה. המערער נמנה על עובדי המדינה. המערער פוטר מן השירות במסגרת של הליך של צמצומים שנקט משרד החינוך בשנת הלימודים תשס"ג (2003). בבית הדין האזורי טענה המדינה כי עוד בשנת הלימודים תש"ס (2000) ואף לפני כן, התגלו בעיות בשיטת ההוראה של המערער, אך בית הדין האזורי קבע כי טענה זו לא הוכחה, וכי מי שכיהן באותה שנה כמנהל חטיבת הביניים לא היה מרוצה מעבודתו מ"סיבות עמומות". החל משנת 2002 החל המערער ללמד במתכונת מצומצמת בת 12 שעות שבועיות. שנה לאחר מכן הוחלט במשרד החינוך על צמצומים – החלטה שהעלתה את הצורך לפטר מורים רבים. משרד החינוך הוציא חוזר ובו הקריטריונים לפיטורי מורים ובין היתר – מורים פרופסיונלים אשר עובדים מספר שעות מצומצם יפוטרו, וכן "מורים שעל פי חוות דעת הגורמים הרלוונטיים במחוז – תרומתם לבית הספר מצומצמת". על בסיס קריטריונים אלה נדרשו מחוזות המשרד – באמצעות המפקחים – להכין בדחיפות רשימת מורים המיועדים לפיטורים. בהתאם לכך הכינה נורית, המפקחת על בית הספר, רשימה של חמישה מורים המומלצים לפיטורים ובהם המערער. נורית נדרשה לנמק את הכללת המערער ברשימת המועמדים לפיטורים ועשתה זאת במכתב מיום 10.4.03 אל גב' יעל שטיינברג, מנהלת גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של המשרד. במכתב זה נאמר: - "המורה הנ"ל עובד בבי"ס חט"ב אורט חצור, כמורה לערבית. המורה אינו מסוגל להתמודד עם תלמידים בכיתות מלאות, חסר סבלנות, צועק, פוגע ומעליב תלמידים. שיעוריו משעממים, חסרי מעוף ואינם משיגים את מטרתם. המורה מיושן בדרכי ההוראה שלו ושייך לקבוצת המורים הפרופסיונליים הרבים בבית ספר זה. אי לכך המורה מוצע לפיטורין מנהליים".
על מכתב זה אומר בית הדין האזורי דברים נוקבים אלה: - "על תוכנו של המכתב האמור אין לומר אלא שהוא שערורייתי. בניגוד למה שאפשר היה להתרשם מאופן שבו נורית דיווחה על אופן ההוראה של התובע, הרי שנורית לא ביקרה בשיעוריו של התובע. נורית, בעדותה, לא הצליחה לתת הסבר מניח את הדעת לבסיס שעליו היא השתיתה את התיאורים של שיעוריו של התובע. נורית העידה כי היא שוחחה עם אליק, שוחחה עם מנהל חטיבת הביניים ושוחחה עם המפקחת לערבית, אך מעדותה לא נראה שגורמים אלה מסרו לה את הפרטים שהיא כללה במכתבה מיום 10.4.03. אדרבא; למרות אותם תיאורים על שיעוריו של התובע, נורית העידה כי היא לחצה על אליק שיחזיר את התובע להוראה....
הרושם הברור שעלה מעדותה של נורית, היה שבשל הלחץ שבו היא היתה נתונה באותו מועד, כאשר הוטל עליה להכין, בתוך שבועיים, רשימות של מיועדים לפיטורים מכל 16 בתי הספר שעליהם היא פיקחה – היה חשוב לה לבסס את הכללת השמות ברשימה, תוך שהיא סמכה על כך שמה שנאמר במכתבי הביסוס – לא יגיע לידיעת המורים עצמם, אלא ישמש כתכתובת פנימית בלבד".
נדמה שאין מקום להוסיף על דברים אלה של בית הדין האזורי והם מדברים – אם לא "צועקים" – בעד עצמם. על סמך דברים אלה ועל סמך עדותה של נורית בבית הדין האזורי מסכם בית הדין האזורי בנקודה זו לאמור: - "על סמך האמור לעיל ניתן – לדעתי – לקבוע (וכך אני קובע), כי נורית העדיפה לכתוב מזכר שייראה כמבסס הנמקה של הכללת התובע ברשימת המיועדים לפיטורים, מבלי לדקדק אם אכן התיאורים של שיעורי התובע שהופיעו במזכר אכן נכונים או לא, שכן ממילא אין מדובר בפיטורים פדגוגיים, וממילא – כך סברה נורית – התיאורים לא יגיעו לידיעת התובע".
עם זאת, המידע השגוי התגלגל "ככדור שלג" והמערער ערער לערכאות עליונות יותר – אולם אלו הסתמכו על הדברים הבלתי מבוססים שכתבה נורית: - "יצחק לא לימד השנה ערבית בשל קשייו הרבים בהתמודדות עם תלמידים. יצחק הוא המורה הפחות טוב להוראת הערבית בביה"ס על שם אברט בחצור. נכון שעברו מפואר אך היום לאור צמצומי השעות והפחתת מספר התלמידים בביה"ס, אין בידי אפשרות להמשיך ולאפשר לו לעבודה במסגרת ביה"ס".
בקשר לכך מציין בית הדין האזורי כי אין חולק שהאמור במכתבה של נורית אינו נכון שכן המערער הועסק בהוראת ערבית גם בשנת הלימודים תשס"ג. עוד ציין בית הדין האזורי כי - - "האמור במכתב זה גם סותר את האמור במכתבה הקודם של נורית, מיום 10.4.03. הביקורת על עבודתו של התובע, כפי שנאמרה במכתב מיום 30.6.06, מבוססת בדיוק כמו שמבוססת הביקורת על עבודתו במכתב מיום 10.4.03 – כלומר – בלתי מבוססת כלל".
אין צורך לאמר כי תגובת מחוז הצפון להנהלת המשרד בירושלים התבססה על מכתבה זה של נורית ליעל מיום 30.6.03, לאמור: - "מר רוזנברג, עובד הוראה קבוע, מורה להוראת הערבית ויתקו בהוראה 16 שנים. לאחר שובו משנת שבתון בתשס"ג, לא עסק בהוראת הערבית בשל קשיים שהיו לו בהתמודדות עם תלמידים והוטלו עליו תפקידים שונים כמו הכנת מערכת שיעורים. עקב צמצום בשעות הוראה ובמספר התלמידים בביה"ס אין אפשרות להמשיך את העסקתו במסגרת בה עבד בשנה"ל תשס"ג. לאור זאת ולאור הקצוצים להם נדרש המשרד לקראת שנה"ל תשס"ד, אני מבקש לדחות את ערעורו ולהשאיר את פיטוריו בתוקף מצ"ב חו"ד הפיקוח".
כמובן שעל יסוד כל אלה דחתה שרת החינוך את עררו של המערער (מכתבה מיום 24.8.03) ופיטוריו נכנסו לתוקף. פניותיו של המערער לאישי ציבור שונים בקשר לפיטורים – לא הועילו. בית הדין האזורי לעבודה, אשר מצא כי ההחלטה הושתתה על אדנים עובדתיים קלוקלים, חייב את המדינה לפצות את המערער בסכום של כ-48,000 ש"ח, בנוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
|
|
- הערעור נסוב על גובה הפיצוי - המערער מלין על כך שבית הדין האזורי לא פסק לו את מלוא סכום הפיצוי שנתבע בסך של כ-524,000 ש"ח המבוסס על חישוב משכורתו המלאה מיום פיטוריו ועד הגיעו לגיל פרישה. המערער מלין על כך שלא נפסק לזכותו פיצוי נוסף ונפרד על עוגמת נפש בסך 10,000 ש"ח וכן הוא טוען שיש לפסוק לו פדיון ימי מחלה שלא נפסקו על ידי בית הדין האזורי. המערער חוזר על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי ומתבסס, בעיקר, על המימצאים והמסקנות שבפסק הדין של בית הדין. המערער מדגיש את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו, את הוצאתו ממעגל העבודה ואת נסיבותיו האישיות.
- המדינה: ההחלטות בעניינו של המערער היו ענייניות ונעשו בתום לב - המדינה אינה מערערת על פסיקת בית הדין האזורי אך תומכת בתוצאותיה. המדינה עומדת על הצורך בצמצומים שעמד ביסוד ההחלטה לפטר את המערער. המדינה טוענת כי ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המערער היו ענייניות ונעשו בתום לב. המדינה טוענת כי הליך הפיטורים נעשה כדין ותוך מיצוי זכות השימוע. המדינה מציינת כי המערער נמנע מלנקוט הליך המונע את פיטוריו והתמקד בתביעה כספית. לאור זאת, כך טוענת המדינה, אין לפסוק למערער פיצוי על כל תקופת עבודתו הצפויה במדינה עד גיל הפרישה אלא פיצוי שאינו עולה על שנת משכורת אחת, כפי שפסק בית הדין האזורי. כמו כן טוענת המדינה כי אין לפסוק למערער פדיון דמי מחלה מאחר והוא פוטר לפני הגיעו לגיל 55 וזכותו לרכיב זה לא השתכללה.
|
|
- מדובר בפיטורין שנעשו שלא כדין - הפרשה שבפנינו עגומה ומטרידה. מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות שדבק בהחלטת הפיטורים לא היה נעוץ בעצם הצורך לפטר מורים בשל צמצומים או בנקיטת ההליכים הפורמליים הכרוכים במעשה הפיטורים. אלה ואלה היו לכאורה תקינים או נראים כתקינים כלפי חוץ. אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש"נתפרה" למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הבירוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על ידי הדרגים הממונים במשרד.
- בעוד שאין חולק על הצורך בפיטורין, האופן בו הם בוצעו הינו שערורייתי - איש לא חלק על הצורך בפיטורי צימצום במערכת החינוך במועד הרלבנטי. מדובר ברע הכרחי אשר כל גוף – פרטי או ציבורי – עשוי למצוא עצמו בפניו במציאות של מצוקה תקציבית. איש גם לא חלק על הצורך בקביעת קריטריונים לפיטורים ואלה אמנם נקבעו על ידי הנהלת המשרד על פי פרמטרים שיוויוניים של צורכי המערכת, סדרי עדיפויות ושיקולים מקצועיים. הבעיה היא במכתב פיטורין אשר מייחס למערער דברים חמורים שאינם נסמכים על עובדות. זוהי מציאות עגומה שאי אפשר לקבל אותה. זוהי מציאות שגוף מינהלי ציבורי אסור שייקלע אליה. לא בכדי כינה בית הדין האזורי את מכתב ההמלצה של נורית כ"שערוריתי".
- לא נתקיימה כל בקרה על ההמלצה של נורית לפטר את המערער - "בהמשך, מכתב ההמלצה של נורית שימש בסיס "עובדתי" להחלטות הדרגים הבכירים יותר במשרד. גורמים אלה קיבלו את האמור בו כמשקף נכונה את המציאות. אף שבדרך כלל הגורם הממונה יכול להסתמך על המלצתו של גורם "השטח", לא התקיים במקרה זה כל מנגנון של בקרה על תהליך גיבוש ההמלצה. לא נשמעה דעת המנהל וגרוע מכך – לא הובאו לידיעתו של העובד הפרטים שנכללו במכתב ההמלצה על מנת לאפשר לו להתמודד עימם. לא בכדי נותר קולו הזועק של המערער על העוול שנגרם לו כקול קורא במדבר. יותר מכך, גם בדיוני הוועדה הפריטטית לא הוצגו נימוקי ההמלצה ובהליך הערר בפני השרה דאז הוצגו בפניה פרטים על המערער שלא היו נכונים. אכן, נדמה שאין תיאור מדוייק יותר למה שקרה בעניינו של המערער מאשר "כשל מערכתי". היה כשל בתחילת הדרך, היה כשל בנסיון לחפות על הכשל הראשוני ובעיקר – כשל מערכתי בהעדר מנגנון בקרה מובנה או ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות לשלביו השונים".
- משרד החינוך לא ערך כל בקרה עצמית לאחר האירוע - "זאת ועוד ולא פחות מטריד, נדמה שגם פסק דינו החמור של בית הדין האזורי נותר בבחינת "אות מתה". לא הובא בפנינו כל מידע על "חשבון נפש" שנערך במשרד בעקבות פרשה זו. נדמה שלאיש במשרד לא איכפת ממה קרה ואיך שקרה. בית הדין אומר את דברו ועולם כמנהגו נוהג. דבר זה דרוש תיקון. כולנו בני אדם ואין איש חף משגיאות וטעויות. אך מערכת ציבורית מרכזית וחשובה כמו משרד החינוך חייבת - קודם כל לעצמה - לבדוק את הפרשה לפרטיה ולהפיק לקחים לעתיד לבוא, שאם לא כן יחזרו אותן תקלות על עצמן בעתיד".
- ההחלטות בעניינו של עובד צריכות להיות מושתתות על נתוני אמת ולהיות נתונות לפיקוח ולבקרה - עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם. החלטות שיש לקבל בעניינו של עובד -קשות ומאולצות ככל שיהיו – חייבות להתקבל על בסיס נתוני אמת מבוססים. החלטות חייבות להתקבל תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות של אמת לעובד להתמודד עימן. החלטות של גוף מורכב המטפל באלפי עובדים חייבות להיות מלוות גם במנגנון של פיקוח ובקרה על מנת לגלות חריגות ועיוותים ולעמוד על משמר הפרופורציות. למרבה הצער כל אלה לא התקיימו בעניינו של המערער.
- הפיצוי שפסק ביה"ד האזורי לעבודה למערער – נמוך - "בנסיבות העניין אנו סבורים שהפיצוי שנפסק לערער נמוך ואינו מספק. למערער נגרם עוול חריג בנסיבותיו. המערער נקלע למערכת קפקאית אשר הביאה לפיטוריו שלא כדין בטרם עת. המערער נפגע פגיעה קשה ואין לבוא עימו חשבון על כך שבחר בסעד כספי ולא ביקש לחזור לעבודה. עם זאת, הסעד הכספי שתבע המערער – משכורת עד הגיעו לגיל פרישה - מוגזם. גם תביעתו לפדיון דמי מחלה אינה במקומה שכן לא התקיים בו תנאי הזכאות של גיל 55 ולא הוכח שפיטוריו נועדו למנוע ממנו זכות זו. עם זאת בבואנו לקבוע את שיעור הפיצוי הנכון למערער מצאנו לנכון להביא בכלל שיקולינו גם מרכיב זה בתביעתו".
- השיקולים בקביעת הפיצוי למערער - "מקרה זה הוא מסוג המקרים הקשים המצדיקים פסיקת פיצוי בסכום המשקף שיעור השתכרות במשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למה שנקבע בפסיקתו של בית דין זה לנסיבות קשורת וחריגות. כמו כן אין ספק בעינינו כי יש הצדקה בנסיבות המקרה לפסוק למערער פיצוי על עוגמת נפש בהתאם לתביעתו. בנוסף, ונוכח נסיבותיו הקשור והמיוחדות של המקרה, אף מצאנו מקום להתחשב בעובדה שהמערער פוטר שלא כדין בהיותו בן 53 שנים, בסמוך לפני הגיעו לגיל שבו זכאי היה לפדיון ימי מחלה. בשים לב לכלל השיקולים כאמור הננו פוסקים למערער פיצוי נוסף בסכום של 125,000 ש"ח, נכון להיום. בנוסף על כך תישא המדינה בהוצאות המערער בערעור בסכום של 25,000 ש"ח".
|
|
למערער יפסקו – בנוסף לסכומים שנפסקו לו בבית הדין האזורי לעבודה, סכום של 125,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח, וכן – לאור דברי הביקורת של ההרכב על התנהלותו של משרד החינוך, יועבר פסק דין זה לידיעת שר החינוך ולידיעת המנהל הכללי של משרד החינוך.
|
|
|
עע (ארצי) 277/09 יצחק רוזנברג נ' מדינת ישראל -משרד החינוך (ניתן: 3.5.10)
|
|
| תאריך:
|
08/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
08/05/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על פיטורי מורה שלא כדין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אורי פ
|
8/05/10 18:50
|
|
|
|
2
|
|
פלופי
|
9/05/10 03:48
|
|
|
"אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. דומה, כי המשיב עשה כנדרש בעבור המערערים, אשר לא היו לקוחות קלים; ואכן, עבודתו הניבה להם פיצויים, שהוגדרו בבית משפט זה כנדיבים. יש להצר על תביעה זו, שהטילה דופי מקצועי במשיב ללא הצדקה". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בערעור שהגישו שני אחים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיו עורך דינם, אשר ייצגם בתביעת פיצויים בגין הפקעה, לא התרשל.
|
|
|
|
|
"בהתייחס לסוגייה הספציפית נשוא דיוננו, ההיבט המרכזי של עיקרון טובת הילד, עניינו בזכותם של הקטינים לדעת את זהות אביהם. מתן אסמכתא חוקית לקשר הדם בין הקטינים לבין המערערים (בהנחה שקשר כזה קיים אומנם במציאות), כמו גם האפשרות לחיים משותפים יחד, הן יסוד מוסד בחייהם של קטינים, וחלק אינטגראלי מגיבוש זהותם העצמית. אין תחליף לקשר הדם בין הורה לבין בנו. אין תחליף למשמורת הורית הבנויה על קשר הדם". כך קבעה (יום ה', 6.05.10) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה בן עמי, בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בו נדחו בקשותיהם של שלושה גברים למתן צו לעריכת בדיקת רקמות, ולבדיקת אבהותם, בהתייחס לקטינים שנולדו מתרומת ביציות ובמסגרת הסכמי פונדקאות, בהם נקשרו המערערים הנ"ל.
|
|
|
|
|
"דומה, כי לא אטעה אם אקבע, כי במקרה זה, לקתה משטרת ישראל בליקוי מאורות, והחליטה מראש, כי התובע הינו הפושע המבוקש. מרגע זה ואילך, פעלה ללא לאות, כמכונה משומנת היטב, על-מנת לחלץ מפיו הודאה, בין היתר בהציגה בפניו דוח דנ"א כוזב, הכאתו והשפלתו". כך קבעה (יום א', 2.05.10), שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דליה גרנות, בתביעה אשר הוגשה בידי רגב שוובר כנגד מדינת ישראל, בגין התרשלות בחקירת אונס קטינה.
|
|
|
|
|
"על סבל ההינתקות באופן כללי אין צורך להכביר במילים. לעותרים באופן מיוחד נגרמו קשיים רבים. אני סבור כי על-מנת להשיב לעותרים את רכושם שאבד, ראוי היה לנהוג בהם לפנים משורת הדין, באשר נסיבות עניינם כנ"ל הן מיוחדות וחריגות". כך קבע (יום א', 25.04.10), שופט בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, נועם סולברג, בעתירה אשר הגישו הזוג שלום ורוית מעודד, מפוני ההינתקות, כנגד מנהלת סל"ע, לפצותם בגין שורה של נזקים רכושיים אשר נגרמו להם עקב ההינתקות.
|
|
|
|
|
"לאור האמור, עמדת המשטרה במקרה זה, לפיה אין להתיר הנפת דגלים המזוהים עם תנועת "כך" בהפגנת תנועתם של העותרים, עולה בקנה אחד עם סמכויותיה ועם אחריותה למנוע עבירות על החוק. המשטרה לא סרבה להתיר לעותרים, ביחד עם אחרים, לקיים תהלוכה או הפגנה. היא סרבה להתיר שימוש באמצעים פסולים, מפרי חוק, בהפגנה. החלטתה בעניין זה מצויה בגדרי הדין, ומתיישבת עם תקנת הציבור והאינטרס הציבורי. החלטת המשטרה הינה סבירה, ראויה ומידתית, ואין עילה להתערב בה". כך קבעה (יום ג', 18.04.10 ) שופטת בית משפט העליון, אילה פרוקצ'יה, בעתירה שהגישו איתמר ואילה בן גביר בטענה עקרונית כי על כוחות המשטרה לאפשר להם ולאחרים לצעוד בהפגנה במרכז העיר ירושלים עם דגלי כהנא, מנהיגה לשעעבר של תנועת "כך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
השופט ליאור גלברד שם לב לכל פרט בדיוני חדלות פרעון, גם כאשר יש הסכמות בין הצדדים, ודוחה בקשה חסרת בסיס לקיים דיון בדלתיים סגורות. חבל שהוא אינו מקפיד על עמידה בזמנים וכך נוצר על הב...
|
|
|
|
|
עידן יוסף
כלי תקשורת מסוימים נוהגים לנגח את חברי הכנסת של הקואליציה ואת הממשלה, תוך התעלמות מההקשר הרחב והתמקדות באירועים זניחים  דיווחים מוטים אלה מתעלמים מעבודתן החשובה של ועדות הכנסת בנו...
|
|
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
