פרטים אישיים
ב-1954 נישא לשושנה שמואלי, רופאה וחוקרת בתחום הרפואה. לזוג נולדו 3 בנים. ב-1989 נפטרה רעייתו. תושב ירושלים. נישא בשנית לעיתונאית גוני מרדור, הנישואים הסתיימו בפרידה כעבור מספר שנים.
מידע אישי כללי
נולד בפולין בשם שרגא בירנבאום. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרגו הוריו ואחיו בידי הגרמנים, כמו גם מרבית התושבים היהודים בעיירה בה גדל. במשך כשנתיים חי באיזור מיוער בין פולין לאוקראינה, עד לשחרור האזור על ידי כוחות פרטיזנים סובייטים, אליהם הצטרף. בהיותו בן 13 עלה בגפו לארץ ישראל ונשלח לקיבוץ מסילות בעמק בית שאן. בזמן שהותו בקיבוץ התוודע לכתביו של קרל מרקס והיה למרקסיסט מוצהר.
פרטי השכלה
בעל תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
ניסיון בעבודה
לאחר שירותו הצבאי עזב את הקיבוץ, עבר לירושלים והחל בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שהשלים את לימודיו התמחה במשרדו של עורך הדין משה קהתי אשר עסק בדיני מקרקעין. במקביל סייע לעורך הדין שמואל תמיר בניהול משפט הדיבה גרינוולד-קסטנר.
ב-1959 הוסמך כעורך דין. באותה שנה חבר לעורך הדין שמואל תמיר והשניים הקימו יחדיו משרד עורכי דין בירושלים. בתחילה התמקדה פעילות המשרד בנושאי דיני עבודה, דיני נזיקין ומשפטים פליליים שהיו קשורים בנושא זכויות האזרח והפליה על רקע עדתי. בירן ותמיר נטלו חלק במשפטים נודעים של אותה תקופה, בהם היו מעורבות דמויות כמו הרב מנדלסון, יחזקאל סהר ועמוס בן-גוריון. בזכות זאת זכה המשרד לחשיפה רבה בתקשורת הישראלית.
עם הגופים שייצג בתקופה הנ"ל נמנים: ארגון השומרים, עובדי השקם, הדוורים, עובדי בתי החולים, עובדי מ.ע.צ, ועדים גדולים מגוש דן, בני ישראל, תושבי מעברות ושכונות עוני אשר דרשו פתרונות שיכון ושיקום. כן ייצג לקוחות במשפטי ההפקעות בירושלים, בתל אביב ובצפון, וכן את ד"ר טיבור רוזנבאום במשפטו נגד החברה לישראל והברון אדמונד דה רוטשילד בישראל, בשוויץ ובגרמניה, שהביאו לטיהור שמו ולתשלום פיצויים בסכום של 25 מיליון פרנק שוויצריים.
במקביל עסק המשרד בנושאי בנייה למגורים ולמלונאות. שימש יועץ משפטי לארגון הקבלנים בירושלים, יועץ משפטי להתאחדות המלונות בישראל ויזם ומלווה משפטי של שכונות ופרויקטים בבנייה ברחבי הארץ. המשרד ביצע ליווי משפטי של פרויקטים מלונאיים שונים.
ב-1972 פורקה השותפות בינו ובין תמיר והוא היה לבעליו של המשרד "ש. בירן ושות'". במהלך שנות ה-70 הוביל את המשרד להתמקדות בתחום הנדל"ן ובפרט בהובלת מהלכים מול רשויות התכנון לאישור הפשרת קרקעות לבנייה, לקבלת זכויות בנייה מוגדלות ולאישור תוכניות. בין היתר עסק המשרד בליווי מיזמי הקמת שכונות מגורים בפסגת זאב ובהר נוף בירושלים. בשנים לאחר מכן יזם, ייעץ וליווה עשרות פרויקטים ופיתוחן של שכונות רבות ברחבי הארץ, ובנייתם של פרויקטים מרכזיים בחיפה, תל אביב, חדרה, ראש העין, הרצליה ורחובות.
בראשית שנות ה-90, סביב המאמץ הממשלתי לבנייה מואצת של יחידות דיור עבור גל העולים ממדינות חבר העמים, עסק בקידום תוכניות להפשרת קרקעות חקלאיות בשטחיהם של קיבוצים ומושבים ברחבי הארץ. במסגרת זו היה מעורב בקידום מיזמי נדל"ן גדולי ממדים על קרקעותיהם של קיבוץ רמת רחל, מושב ברקת, מושב כפר מל"ל, קיבוץ גליל ים, מושב גאליה וישובים נוספים.
פעילות המשרד בקידום וליווי מיזמי נדל"ן נוהלה פעמים רבות במודל תשלום מבוסס הצלחה, בדמות אחוזים ממיזם הנדל"ן. מודל פעולה זה הפך אותו במהלך השנים לבעליהם של נכסי נדל"ן רבים ברחבי הארץ והגדיל במידה ניכרת את הונו האישי אשר הוערך ב-2015 בכ-1.2 מיליארד ש"ח.
את מרבית פעילותו העסקית ניהל באמצעות חברה פרטית שהקים שיבג, בה מחזיקים הוא ושלושת בניו. מבין שלושת הבנים רק אחד מהם-בועז בירן, מעורב בעסקי המשפחה. ב-2010 נתגלע סכסוך בינו ובין שניים בניו בנוגע לניהול החברה המשפחתית. הסכסוך המשפחתי עבר לפסים משפטיים ולבסוף הסתיים בפשרה בין הצדדים שפרטיה חסויים.
ב-2010 הקים את ה-"המכון לרפורמות מבניות", גוף ציבורי שנועד לקדם את הגותו בסוגיות כלכליות ומדיניות.
קבוצת אלון
בראשית שנות ה-70, לצד פעילותו בתחום הנדל"ן, החל לפתח פעילות בתחום תחנות הדלק ורכשת תחנת דלק בפתח תקווה. את פעילותו בתחום זה ניהל באמצעות חברה שהקים בשם-ביילסול, אליה הצטרף בהמשך אחיינו דודי וייסמן. ב-1993 רכשה ביילסול את השליטה בחברת אלון, חברה לשיווק דלקים שהקימו ארגוני הקניות של הקיבוצים. בשנים לאחר מכן הפכה אלון לחברת אחזקות (המוכרת בשם–קבוצת אלון) אשר החזיקה בשליטה על מספר חברות: דור אלון, כביש 6, חברת אנרגיה אמריקאית, רשתות המזון הריבוע הכחול, מגה, AM:PM, חברת נדל"ן וחברות נוספות.
ב-2014, במקביל להרעה במצבה העסקי של קבוצת אלון, התפתח עימות בינו ובין וייסמן שהביא לסיום השותפות בין השניים ולהדחתו של וייסמן מניהול קבוצת אלון. ב-2015 הגיעה רשת מגה, בשליטת קבוצת אלון, לשיאו של משבר פיננסי חמור שהוביל לסגירתה ומכירת סניפיה לכמה רשתות מזון מתחרות.
קריסת רשת מגה שגרמה לרבים מעובדיה לאבד את פרנסתם, הביאה להשמעת ביקורת ציבורית ותקשורתית נגד מנהלי ובעלי קבוצת אלון. בין היתר נטען כי אלו ניהלו את החברה באופן חסר אחריות, משכו דיבידנדים בהיקפים גדולים, הוציאו ממנה נכסי נדל"ן רווחיים וכך הביאו לקריסתה. במספר ראיונות תקשורתיים באותה עת העיד בירן כי לא היה מעורב כלל בניהול קבוצת אלון וכי עניין זה היה מסור בידיו של אחיינו וייסמן. גם קבוצת אלון עצמה נקלעה למשבר פיננסי קשה והתקשתה לעמוד בחוב שצברה מול בעלי אגרות חוב שהנפיקה. במסגרת הסדר חוב שגובש לחברה נמכרו מרבית נכסיה וב-2017 עברה הבעלות עליה לידי בעלי אגרות החוב.
