בימים אלה שוב יימלאו ערוצי התקשורת במלל ובדברת על ירושלים; אלה המצדדים ב"ירושלים בירת ישראל שחוברה לה יחדיו לנצח נצחים", אלה "שמוכנים לחלק אותה לשני עמים" ואלה ש"רוצים להילחם על מולדתם שבירתה אל קודס". יש שאומרים שהיא כבר מחולקת, ושיהודים, בעצם, לא מבקרים בעיר העתיקה, ו"מה יש לנו לחפוס בשועפאת או בעיסאוויה.
אלה כנראה מזמן לא ביקרו בירושלים, בעיקר בשבתות. כמי שנהגה לבקר כמעט כל שבת בעיר העתיקה, הריני להודיעכם, שהעיר מלאה ותוססת, וחיי המסחר בה פורחים והסוחרים מבסוטים עד הגג. ואדי ג'וז מלא ושוקק נהגים ומכוניות לתיקון, למרות חירחורי המלחמות של השייח' ראאד סלאח, והמסעדות מלאות עד אפס מקום ב"מנגבים" ש"מתים" על החומוס עם התבלין המיוחד. אך משמזהים מצלמת טלוויזיה בסביבה, מיד הם משנים ארשת פניהם ומדברים בשפה השנייה, זו שאמורה לסבר את אוזנם של השייח', של השכנים, של המשפחה ושל הגדודים שבסביבה; זו שמראה מסכנות, שנאה, נקמה ואי-אמון. אלה שלפני רגע שילשלת לידיהם סכומי כסף נכבדים עבור סחורה סוג ז' שייבאו מסין, מחייכים ומגלגלים שפם בשביעות רצון, אך אם תושיט לפיהם מיקרופון או מצלמה, מיד הם מחליפים דיסק, ומשלום ו"מרחאבה" הם עוברים ל"שלום? לא יהיה אף פעם. רק אצל אולוהים".
צר לי לאכזב את אלה הרוצים לזרז תהליכים לקראת בניית המזרח התיכון החדש, כאן זה לא יילך. כאן הכל מתבשל לאט, על פתיליות, כמו במחנה יהודה. כי כאן זה ירושלים, ולה יש את הזמן שלה. פה לא משתמשים במיקרוגל. לאלה שכותבים עלינו בצורה "פוסט ציונית", או "פוסט ישראלית", או "פוסט יהודית" וקוראים לעצמם "כנענים", או "כוזרים", או "בני דת משה"; לאלה שמספידים אותנו וחושבים שאנחנו אפיזודה חולפת - לאט לכם, דו-הקיום חי ונושם ועובד כל יום וכל רגע. נכון שזה דו-קיום מאוד שברירי ומאוד חשדני, אך המציאות חזקה יותר מכל אלה שכותבים ומדווחים לנו "מהשטח".
תקשיבו לתיירים שמטיילים בארץ ומבקרים בירושלים, מתפעלים מיופייה ונדהמים מההבדל בין מה שראו בטלוויזיה לבין המציאות. ירושלים פורחת ומשגשגת למרות שאנו ממשיכים להוציא דיבתה רעה. מה כבר לא כתבו עליה - עיר מתחרדת, עיר ענייה, עיר מלוכלכת, עיר מסוכנת, הצעירים בורחים ממנה - כך כותבים בעיקר אלה שרוצים להוריד את ערכה ולמכור אותה בזול, ולהיפטר ממנה כמו מכולה פגומה, ובכל זאת מעולם לא הייתה ירושלים חופשייה ומשגשגת ופרחת כמו בזמן הזה.
יש בתי קפה ומסעדות לרוב, יש חיי לילה לחילונים, ויש חיי לילה עם שירת הבקשות וסליחות לדתיים ולאלה שמתגעגעים לשורשים, יש תרבות ויש הפגנות של כל המגזרים בעולם, יש עסקים ויש חלקים נקיים ויפים, יש ישן ויש חדש, ויש אפילו ביטחון בעיר הזאת שראתה כבר הכל - מלחמות וכיבושים, מלכים ושליטים שעלו ונפלו, מקדשים וארמונות שנבנו ונחרבו. כל הדתות שלטו בה, והיא נופלת וקמה ושוב עומדת על תילה בנויה לתלפיות, ומחזיקה מעמד בעיקר למען אוהביה ומבקשי טובתה ולמען אלה המוכנים לסבול אותה, אלה הם הי-ר-ו-ש-ל-מ-י-ם.
אין עוד זן כזה כמו הירושלמים; נחושים בדעתם, לא מחליפים דעות ורעיונות חדשות לבקרים, חיים את העבר והעתיד בו-זמנית, וסבלניים עד אין גבול. הם יודעים להלך באהבה ברחובותיה, בעליות ובירידות החדות שבה. הם ראו מצור ומחסור, ראו קרבות, גדרות וחומות, וצליפות, וגניבות מכל עבר. הם שסובלים בהשלמה עם הרכבת הקלה שמתנהלת בכבדות, ואת גשר המיתרים ואת המגדלים שמסתירים את הנוף ואת השמים, ומשלמים על כך ביוקר רב. בקיצור, הירושלמים הם אלה שראויים לה והיא ראויה להם.
ולאלה שפרסמו את המודעה הזועקת מעל לוחות המודעות:
"ציונים לא מתנחלים" - אתם צודקים. ציונים תמיד יחזרו לציון. מדוע ציון? כדי להזכיר לאלה שאבדה להם הדרך איפה היא ציון: "ציון יושבת לפתחה של ציה", כך שמעתי מחתן פרס ישראל הפרופ' מנשה הראל. שם מקומם של הציונים.
לכולנו יום ירושלים שמח, מי ייתן והיא תזכה להיות לנצח, יפה ומשוחררת, וכמו שהיא מקבלת את כל ילדיה באהבה, אף שאין אחד מהם דומה לאחיו, כך נדע אנחנו לקבל אותה באהבה ולשמור על כבודה ושלמותה של עיר ש-ל-ם.
