שתי שמחות מצפות בימים אלה לשמרית אור, מגדולי הפזמונאים בזמר העברי. כן, ככה, בבת אחת. במוצ"ש היא תנחה, תספר ותשיר ב"רב הלילה", מופע ב"צוותא", תל אביב, שיוקדש לאביה, המשורר יעקב אורלנד, מי שחתום על "שני שושנים" ועל שירים רבים נוספים, מהיפים במחוזותינו. כעבור שלושה ערבים, הזרקורים יהיו כולם שלה, כשתהיה כלת "עוד תראי את הדרך", מופע ההצדעה המרכזי בפסטיבל "ימי זמר בחולון".
במעמד הזה בחולון אף יוענק לאור פרס מפעל חיים על 45 שנות יצירה. היא, שחיברה עם קובי אשרת את "הללויה", קרוב לוודאי השיר הישראלי המצליח ביותר בעולם, מי כמוה ראויה לפרס הזה. אני רק מזכיר לה שאת שירה הראשון, "סתיו", היא חיברה ב-66' עם קיבוצניק צעיר ממשמרות, שלום חנוך, חברה לספסל הלימודים בבית הספר למשחק "בית צבי", לביצוע הצמד חדוה ודוד. "אתה צודק", היא מאשרת ומוסיפה בחיוך, "אבל המארגנים החליטו ולמה לדקדק בקטנות? חוץ מזה כבר בגיל תשע כבר כתבתי שיר, שהקליטה נאוה בושמי, בתה של שושנה דמארי. אז...”.
ולגופו של עניין. "תמיד הייתי מקורבת לשירים של אבי, כמו 'היו לילות', אבל מאז שנפטר ב-2002 (בגיל 88 – י. ב-א) – עוד יותר", היא אומרת. "דרך השירים אני מתחברת אליו ואל אמי, בת-אל, בעצם גם אל הילדות שלי. זאת זכות שאיננה נופלת בחלקם של רבים אחרים".
מבחינת אור, כל מופע כזה הוא בבחינת פינת-יקר. "ככל שמרבים בהם, הם תורמים לכך שאותם שירים, מאבני היסוד בתרבות שלנו, נישאים בפי כל עדיין", היא שחה ומדגישה את ה"עדיין". "אני יכולה לומר אותם דברים גם על השירים שלי ושל בני-דורי. הרי כיום לעתים דומה שחוץ מזמר ים-תיכוני, לא משמיעים כלום".
או, כעת הגענו לנקודה! "קשה לי עם ההגדרה זמר ים-תיכוני שלא כוללת את כל מרחב הים התיכון. יש כאן העדפה של סוג שירים מסוים על פני שירים אחרים".
תודי שהשירים שלך אינם ממלאים את קיסריה. "אני ממש לא מדברת על קיסריה כמו שאני מדברת על רשת גימ'ל. זאת לא רק אני. זאת ההרגשה של יוצרים רבים ולפיה האיזון הופר".
שנים נשמעו טענות מהכיוון ההפוך על הפרת אותו איזון. "כאן הפיכת המגמה לא תרמה דבר פרט להרס התשתיות. זה גורם לכך שאנשים כבר לא מתחברים לעבר שלהם מבחינה מוזיקלית. אל נשכח ששירי הזמר הם חלק מההוויה שלנו מאז התחדשות היישוב היהודי בארץ-ישראל. השרשרת הזאת נגדעה. היא לא מונחלת הלאה".
מי אשם? "כולנו אשמים. אני לא מאמינה בהאשמות. לדעתי, יש להסיק מסקנות ולהפיק לקחים, כשאגב כך יש לתקן מה שדורש תיקון. בינתיים העברית שלנו הולכת ורזה – ולא מהיום. אני שמחה שלפחות יש כיום שר חינוך חדש שנותן את הדעת על הבעיה ומגלה עניין בפתרונה, לאחר שקם דור שצומח בלי שורשים. כששם המשחק הוא כסף וכבר לא חשוב מה שרים, כך נראים פני הדברים".
"הרבה זמן שמעתי את אבי קובל על בני דורי שכתבו שירים והנה אני מוצאת את עצמי באותו מקום", מוסיפה אור, "אבל בסיטואציה הרבה יותר גרועה".
במופע במוצ"ש ב"צוותא" יפגוש הקהל לא רק את שירי הזמר של אורלנד וישמע קטעים מהשירה הצרופה שלו, אלא גם יצפו לו הפתעות שאינן נכללות בתוכנייה. אור, שתמיד גאה להיות הבת-של, תשוחח על הבמה עם בני משפחותיהם של יוצרים אחרים בזמר העברי. בהם סינילגה פן, בתו של אלכסנדר פן; נתן סלור, נכדו של נתן אלתרמן והזמרת סיגל אשל, נכדתו של אברהם שלונסקי.
המשתתף המרכזי בערב בניהולו המוזיקלי של רמי הראל יהיה שמעון ישראלי, שלשמחת רבים חידש את פעילותו באחרונה. ישראלי יצר בעבר עם אורלנד והוא אחד המבצעים הגדולים של שיריו. מלבדו יופיעו נתנאלה (שחזרה סופית הביתה, לישראל), איה כורם, השחקן שלום שמואלוב, נציג "
כוכב נולד" לירון לב ושמות פחות מוכרים.
לפי בחירתה של אור, המנהל המוזיקלי בפסטיבל בחולון יהיה יהודה עדר, שהוא ב"מקרה" הבוס שלה בבית הספר המוזיקלי "רימון", שהיא ממוריו. שלושה מהמופעים מזוהים עם שיריה – נתנאלה (שוב...) שתחזור עם "שיר היונה" האלמותי שלה; מתי כספי, מלחין השיר שאור הרבתה לשתף פעולה עימו וגלי עטרי, שעוד שנים לפני "הללויה", שרה (בלחנו של דוד קריבושיי) את "יש לך שמש", שירה הראשון. "העבודה שלי עם מתי, מאז שכתבתי לו ולשלישיית 'לא אכפת להם' את 'ציפורים בראש', הייתה חד-כיוונית. מתי אוהב לתת לכותבים לחנים שלו – וטוב שכך".
בין המשתתפים האחרים – מיטל טרבלסי, זמרת אהובה במיוחד על אור; אהד חיטמן, "שגריר" "רימון"; בן ארצי, מתוך אחוות בנים-של וגם מתוך הוקרה לאביו, שלמה ארצי, המבצע המקורי של "אני נושא עמי", מהשירים הנפלאים של אביה ורעות יהודאי, זמרת צעירה שאור מבטיחה שנשמע ממנה רבות. את "כוכב נולד" ייצג כאן נציגנו לאירוויזיון, הראל סקעת.
כאן פוסקת אור חד-משמעית: "עם כל ההשמצות, תוכנית 'כוכב נולד' עשתה במרוצת שנותיה רק טוב לזמר העברי. אלמלא התוכנית, היו נעלמים לגמרי שירים רבים, שלא לדבר על זה שהיא גילתה לנו לא מעט זמרים מוכשרים שעליהם לנסות את מזלם ולהוכיח את עצמם בשוק מאוד קטן".
הם ישרדו? "אני מניחה שמעטים מהם ישרדו, לפחות הטובים".
את מצפה להם ב"רימון"? "לא בהכרח. ל'רימון' מגיע מי שבאמת בוער בו ליצור מוזיקה, לא רק לבצע אותה".
אור, 64, אישה יפה ולוחמנית, שעמדה במרכזם של מעט מאבקים ציבוריים, חזרה לפני שנה לתל אביב, זירת פעילותה במשך שנים רבות, לאחר עשור לא שקט בפרדס-חנה-כרכור. בימים אלה היא שוקדת על ארגון ספר שיריה שיופיע סוף-סוף בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". "הספר יכלול הן את השירים המוכרים והן שירים לא מולחנים", היא מבטיחה. "זה כדי שלחבר'ה יהיה מה להלחין".
מנין לוקחים את הכוחות? - אני שואל את אור. שפרט לספר, להופעות ולהוראה ב"רימון", נאלצת להתמודד עם מחלת סרטן השד, שבאה לאחר הדרמה שהתלוותה להשתלת הכליה שהייתה מנת גורלה. "אני מבקשת לקחת דברים בפרופורציה", כך אור. "אמנם המחלה תקפה אותי, אבל זה לא אומר שאני הולכת למות מחר. בסך-הכל אני מרגישה בסדר ומשתדלת להתרכז בעשייה. כזאת אני. תמיד משתדלת לראות את הצד המלא של הכוס".
