בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
אמנם אומרים עליו שהיה מהמר על הכל, אבל גם עופר מקסימוב עצמו לא היה מהמר בחיים שהוא יורשע בעבירת "גניבה בידי עובד", על אף שלא עבד בבנק למסחר דקה אחת בחייו; בפסק דין מפורט מסביר השופט שלי טימן מדוע אי אפשר להסתפק בהרשעת מקסימוב בעבירת "גניבה" רגילה, ואז קובע כי הוא עונשו יוגבל לעונש הקבוע בגינה
בטרם אפתח בחיבור זה, אציין כי בשנה השלישית או הרביעית ללימודי המשפטים שלי זכיתי לשבת בקורס שהעביר השופט שלי טימן. זה לא נאמר בציניות - זה אחד הקורסים שאני זוכר במיוחד לטובה, בזכות מרצה מעניין ומשעשע שלא היה מוכן להתפשר על ההסבר הפשוט באף שאלה. אז יכול להיות שאם אי פעם אגיע אל השופט טימן כנאשם (חלילה), הוא ייאלץ לפסול את עצמו. למרות זאת, אני מרשה לעצמי להגיב לפסק דינו שפורסם, בנוגע למהמר הכפייתי עופר מקסימוב. אחד הסממנים הבולטים של הדיונים אצל השופט טימן, הינו חוסר סבלנות רבה לעורכי דין שהגיעו לדיון מבלי לעשות את שיעורי הבית. עורכי הדין פלדמן ונהרי, פליליסטים מנוסים מאוד, הגיעו לדיונים מוכנים. למרות זאת, לא בטוח שאפילו הם חשבו שיש הרבה שניתן לעשות למען הלקוח שלהם, שכבר הופלל, אך למרות זאת המשיך לשקר לשופט בלי לחשוב פעמיים. בסופו של יום, הרשיע השופט טימן את עופר מקסימוב בעבירה של גניבה בידי עובד, בהתאם לסעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וזאת חרף העובדה שאחת הדרישות הבסיסיות שקבע המחוקק היתה כי מבצע עבירה זו יהיה עובד. עד כמה שידוע לי, עופר מקסימוב לא עבד בבנק המסחר לשניה אחת בחייו. האם זו היתה כוונת המחוקק? קשה שלא להשתכנע מנימוקיו של כבוד השופט שלי טימן, שבפסק דין מפורט ומנומק המשתרע על פני כ-140 עמודים מסביר חד-משמעית, כי עופר מקסימוב ידע גם ידע על הגניבות ואף גרם לאחותו, אתי אלון, לבצע אותן באומרו כי חייו בסכנה, וכי עבריינים מאיימים עליהם בשל חובותיו. מסתבר שמקסימוב אפילו השיב לבנק כספים בניסיון למנוע את חשיפת המעילה. ברור גם שאתי אלון היתה עובדת של הבנק למסחר, ושהיא זו אשר ביצעה את הגניבות עבור מקסימוב, שהיה שותף לעבירה. מאחר ומדובר בעבירה נמשכת, וכי מעורבותו של מקסימוב לא כללה כניסה לאחר השתכללות העבירה, או סיוע בלבד, אלא מעורבות מלאה במלוא העבירה, ניתן לראות בו כשותף מלא. קונסטרוקציה מעניינת בנה השופט טימן - ועושה רושם שהיא מבוססת על פסיקה עניפה ונהנית מתמיכת הברנז'ה המשפטית. הקונסטרוקציה מתבססת על סעיף 34ב' לחוק העונשין, הקובע: "נתון שהוא צד להתהוות עבירה, תהיה לו נפקות לגבי כל צד לאותה עבירה, אף אם אינו מתקיים בו...". משמע, עופר מקסימוב יכול היה לבצע את עבירת הגניבה בידי עובד למרות שמעולם לא עבד בבנק (במאמר מוסגר אציין שהלוואי ובאמת היה כל כך קל למצוא עבודה במדינה הזו...). עושה רושם שגם דעתו של השופט טימן לא ממש נחה עם המצב שנוצר, שכן בסופו של דבר הוא קבע שעונשו של מקסימוב יוגבל בהתאם לעונש הקבוע בחוק לעבירת גניבה רגילה - 3 שנים במקום 7, וזאת מאחר והפסיקה והמלומדים מותירים מקום לספק בנוגע להחלת העונש בהחלה של עבירה משותפת באמצעות סעיף 34ב'. באחת מהרצאותיו של השופט טימן, הרים אחד הסטודנטים את ידו ושאל את השופט טימן. "מה דעתך על הגישה של מערכת המשפט לפיה שופט אינו אדם רגיל, והינו חסין לטעויות"? איני זוכר את תשובתו המדוייקת של השופט טימן, אך רוח דבריו היתה כזו: "איני מתכוון לומר לכן ששופטים לעולם אינם טועים, אך בוודאי ובוודאי לא תשמעו ממני שהם כן". זה נשמע כמו התחמקות אלגנטית באותה העת. היום נראה לי שהבנתי למה הוא התכוון. תתעלמו שניה מהרגש השלילי שלכם כלפי עופר מקסימוב. אם שופט יכול לקבוע שאדם שמעולם לא עבד במקום מסויים ביצע עבירה המחייבת לעבוד במקום הזה, ועדיין להיות צודק, אז לא ברור לי היכן שופטים יכולים לטעות. מספר שאלות שמציקות לי בעקבות ההחלטה. כמה זמן בדיוק עבד עופר מקסימוב בבנק למסחר? והאם מישהו דואג שיקבל את פיצויי הפיטורין שלהם הוא ראוי לאחר שהקריב כל כך הרבה למען מקום עבודתו? היכן בדיוק ועד העובדים, ומדוע אינו מתגייס לעזרת העובד שזכויותיו נרמסות בידי בכירי הבנק? לאן בדיוק נעלמה ההסתדרות החדשה? האם בעקבות התנהגותו הבלתי נסבלת ישללו מעופר מקסימוב את הפנסיה לה הוא זכאי כעובד של הבנק? _____________________ המחבר מתמחה במשרד עורכי הדין ברץ, בר-נתן ושות'
|
תאריך:
|
08/02/2004
|
|
|
עודכן:
|
08/02/2004
|
|
גיל איל
|
|
הערת בית המשפט העליון בדבר הצורך ברישוי העוסקים בשיפוץ, מזכירה לי משנת 1997, בו שהיתי באולם בית המשפט העליון בירושלים לרגל עתירה לבג"צ, אותה יזמתי כפעיל באגודה מקצועית, ובה הייתי בין העותרים [בג"ץ 2309/92 אא"פ - אגודת אדריכלי הפנים בישראל, אברהם בן עזרא, עוזי הוכברג נגד שר העבודה והרווחה ואחרים].
|
|
|
פעם, בימים הרחוקים של "ארץ ישראל היפה והטובה" - במרכאות ובלעדיהן - כשהיינו מדינה מסודרת ורובנו ככולנו היינו שבעים, כאשר ילדה אחת קטנה מבית-שאן חרצה והודתה נוכח פני האומה, קבל עם ותקשורתו, "אני רעבה" - נעו אמות הספים, לבבות רעדו ורחמים נכמרו. משפטה הנוקב, המצמרר באותה עת, של הילדה הרעבה חדר אל הלבבות וחלחל אל כל אחד מחדריהם ואל כל אחת מעליותיהם.
|
|
|
יום אחד בירושלים, כשהייתי בן ארבע, צעדתי חזרה מגן הילדים כשהחל לרדת גשם זלעפות מלווה בברקים ורעמים. הברקים נראו לי באותו יום ככדורי אש כתומים והדבר עשה עלי רושם בל ימחה. מאז הפכתי לילד העסוק בבדיקת מצב מזג האוויר. גם בימים הקרים ביותר, פתחתי שוב ושוב את החלון כדי לבדוק את מצב העננים, מהיכן מנשבת הרוח וכמובן שאלת השאלות- האם כבר הגיע השלג לירושלים? במשך הזמן פחת אצלי העיסוק בשיגעון המוזר וגם עזבתי מאז את ירושלים. אולם רבים אחרים, ירושלמים בעיקר, לא נפטרו מהכישוף.
|
|
|
"מה איום, פנטסטי ומופרך הוא הדבר שאנו עושים מילואים כאן בגלל מריבה בין מתנחלים לערבים, בין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר...
|
|
|
בשבוע שעבר התקיים בבית המשפט העליון דיון בפני השופטת אסתר חיות בנוגע להמשך מעצרי המנהלי, בו אני נתון מזה למעלה מארבעה חודשים. בעוד כחדשיים אמור שר הביטחון להאריך את מעצרי המנהלי בעוד חצי שנה, ולאחר מכן לעוד חצי שנה וחוזר חלילה.
|
|
|
|