|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביהמ"ש הורה לאישה למסור חלק מהפנסיה שלה לגרושה
|
האישה, פנסיונרית של בנק ישראל, גרסה כי צעד כזה לא יותיר לה כל הכנסה חודשית משמעותית ויעשיר את הגרוש, תוך יצירת פער ביניהם ● ביהמ"ש המחוזי: רק לעיתים נדירות סוטים מהוראות החוק היבש ומתגמשים
|
|
לא נתקיימו התנאים לסטיה מן הכללים
|
|
|
|
|
|
|
|
ביהמ"ש: האישה לא תוכל 'להתחרות' על דירת המגורים שלה
|
|
ענבל בר-און
|
|
וזאת במסגרת פירוק שיתוף בו נקבע כי בן הזוג שיציע את ההצעה ה'טובה ביותר' יקבל את הדירה, מה שסיפק יתרון ממשי לבעל על פני האישה * בקשתה של האישה להמתין עם ה'התמחרות' עד לעריכת 'איזון משאבים' בכדי לאפשר לה הזדמנות שווה -נדחתה * אהדת השופטת ארבל לא הועילה בגלגול השלישי
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
"גם אם נוצר חוסר שוויון בין הכנסותיהם החודשיות השוטפות של בני הזוג לעת הזאת, אין בכך כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מהכלל שאת מכלול נכסי בני הזוג כפי שהם צברו במשך חייהם המשותפים יש לחלק בחלקים שווים". כך קבע (יום ה', 13.05.10 ), שופט בית המשפט המחוזי בירושלים דוד מינץ בערעור שהגישה פנסיונרית של בנק ישראל על קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי עליה לחלוק את הפנסיה שהיא מקבלת עם גרושה, במסגרת 'איזון המשאבים' אשר מתחייב מחוק יחסי ממון. חרף העובדה שהתחלקות בפנסיה שלה עם הגרוש, מותירה בידה סכום קיום זעום, ובידי הגרוש סכום גבוה בהרבה, וחרף העובדה שבגילה (57) ובמצבה הבריאותי (היא פרשה לפנסיה מוקדמת מבנק ישראל עקב מצבה הבריאותי) - היא תתקשה מאד למצוא עבודה נוספת, קבע בית המשפט כי המערערת תתחלק עם הגורש בדמי הפנסיה שלה, בהינתן ההלכה הפסוקה ולפיה "אך ורק במקרים קיצוניים מאד יתבצע איזון בין בני הזוג שלא לפי סעיף 5 לחוק איזון משאבים אלא לפי סעיף 8 ללחוק זה". נפסק כי מאחר שהצדדים מכרו דירת מגורים וחלקו את שוויה כך שלכל אחד מהם נותרו למעלה ממיליון ש"ח ממכירת הדירה, אין זה המקרה הקיצוני אשר מצדיק איזון משאבים הסוטה מן הכללים הקבועים בחוק וזאת מכוח סעיף 8 ל חוק יחסי ממון.
ליצור שוויון בין בני הזוג לאחר הגירושין
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 נחקק על-רקע הפאסיביזם של הכנסת והאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. החל משנות השישים והשבעים של המאה העשרים, כאשר נוכחו בתי המשפט כי המחוקק הישראלי אינו נותן מענה לסיטואציה שבה לאחר הגירושין - האישה - אשר הקדישה את מיטב שנותיה לבית ולמשפחה, נותרת חסרת כל לאחר הגירושין, למעט "כתובתה", הם נקטו אקטיביזם ופתחו את "הלכת השיתוף" ואת "חזקת השיתוף" ולפיה - עם הסתיים יחסי הנישואין - יחולק רכוש הבעל והאישה שווה ושווה, וזאת מתוך הנחה ולפיה האישה - אשר נשארה בבית ונשאה בעול גידול הילדים - תרמה תרומה שווה לרכוש המשותף שנצבר, וגם אם באופן רשמי רכוש זה היה רשום על שם הבעל, כוונת הצדדים הייתה שרכוש זה ישוייך לשני הצדדים באופן שווה. בתי המשפט יצרו קונסטרוקציה משפטית המניחה כי לכך הצדדים התכוונו, וזה היה ה חוזה המשוער ביניהם. לאחר היחקק חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 - אשר אינו מאפשר העברת נכס במקרקעין מאדם למשנהו אלא בכתב, הוסיפו וקבעו בתי המשפט כי יש לקבוע כי הרכוש המשפחתי היה לאורך כל הדרך שייך לשני בני הזוג, מכוח עקרונות של הגינות, צדק, יושר, תום-לב וכדומה, גם אם הצדדים עצמם לא היו מסכימים לכך לו היו נשאלים. "חזקת השיתוף" ו "הלכת השיתוף" נועדו להשיב על שתיקת המחוקק בכל הנוגע לאי הצדק הרכושי לאחר גירושין בין הבעל והאישה. המחוקק אשר נוכח לדעת כי אם לא ינקוט צעד כלשהוא לאיזון מצבם הכלכלי של הבעל והאישה לאחר הגירושין, בית המשפט יאמר את דברו, פנה, בשנת 1974 לחוקק את חוק יחסי ממון אשר מכוחו- לאורך כל שנות הנישואין הרכוש שייך לכל צד בנפרד, ועם הגירושין עורכים "איזון משאבים", קרי, אומדים את שווי הנכסים ומחלקים את הרכוש באופן כזה שלכל אחד ישארו נכסים שווי ערך לזולתו. בין הנכסים שניתן לחלק - נכסי מקרקעין, חשבונות בנק, זכויות סוציאליות וכדומה. הגם שהפסיקה העלתה את הרעיון של חלוקת קניין רוחני כגון תארים אקדמאים, רשיונות לעיסוק במקצוע, תעודות וכדומה, רעיון זה לא היכה שורשים בשל גישה אינדיבידואליסטית אשר רואה בהישגים מקצועיים נכס אישי אשר אינו ניתן לשיתוף. חלוקה שוויונית מתמטית של הנכסים אינה תמיד צודקת, בייחוד במקרים שבהם חלוקה אריתמטית שוויונית תוביל לאי שוויון בפועל. סעיף 8 ל חוק יחסי ממון מאפשר, חרף הוראת סעיף 5 לחוק זה, אשר מורה על חלוקה 'אריתמטית', לאזן בצורה שונה לטובת אחד הצדדים מטעמים של צדק. סעיף זה הינו סעיף מילוט כאשר החלוקה ה'אריתמטית' אינה מובילה לתוצאה צודקת. ברם, הפסיקה קבעה כי אך ורק במקרים נדירים ביותר יערך שימוש בהוראות סעיף זה, וגם במקרה דנן קבע הרכב השופטים כי אין מקום לעשות שימוש בסעיף הזה, חרף העבודה שכתוצאה מן החלוקה, האישה תוותר עניה יותר מן הבעל. אחד הנימוקים של הרכב השופטים היה כי כתוצאה ממכירת הדירה, אשר הניבה לכל אחד מן הצדדים סכום של למעלה ממיליון שקלים, הפער שיווצר ביניהם אינו כל כך נוראי.
שחר לפשיץ: לחלק גם נכסים וירטואלים
לטענת ד"ר שחר לפשיץ, מומחה לדיני משפחה וליחסי ממון בין בני זוג, אחת הסיבות שבגינה נשים הופכות לעניות יותר לאחר הגירושין וגברים נעשים עשירים יותר, הינה הפער בהשכלה ובמוניטין המקצועי אשר רכשו בני הזוג במהלך נישואיהן. לשיטתו, הנורמה השלטת, חרף המגמות הפמיניסטיות, הינה שה"אישה עובדת במשרה חלקית" ואילו הבעל מקדם את הקריירה שלו תוך כדי שהוא סומך על נכונותה של האישה "לשבת בבית ולגדל את הילדים". ד"ר דפנה האקר מאוניברסיטת תל אביב מצביעה על כך כי עצם ידיעתה של אישה כי היא עומדת להנשא ולהוליד ילדים גורמת לה "להתכונן" לכך על-ידי צמצום המשרה שלה או לקיחה מראש של משרות 'מפוצלות' או 'חלקיות' בכדי להכין את עצמה לנישואין ולהורות. לפשיץ גורס כי השנים שבהן האישה נשארת בבית ומגדלת את הילדים ומטפחת את הבית ועוסקת אך ורק במשרות חלקיות ולא משתלמות (הן מבחינה כלכלית והן מבחינת פיתוח הקריירה), מתוך תפיסה ולפיה 'משכורתה משנית לזו של הגבר' (תפיסת עולם מיושנת, אך שרירה וקיימת אשר מובילה גם מעבידים להפלות נשים בתחום השכר), גורמות לה לפגר מאחור אחרי הגבר מבחינה השכלתית, 'קרייריסטית', קידומית, מקצועית וכו', כך שבתום הנישואין, גם אם הרכוש ה"פיזי" מתחלק שווה בשווה, הפער במצבת בנכסים הוירטואלים בין הצדדים (השכלה, מוניטין מקצועי, ניסיון מקצועי, תארים, רשיונות עיסוק וכדומה) דו את האישה לעוני ואת הגבר למבוססות כלכלית, ועל כן, לשיטתו, יש להשתמש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, אשר מקנה לבתי המשפט שיקול דעת באשר לחלוקה שונה של המשאבים, בכדי לחלק את המשאבים באופן אשר ייטיב עם האישה וישפה אותה על הפסד המוניטין, התארים, ההשכלה וההתמקצעות אשר הינו מנת חלקה עקב ההתמסרות לבית ולגידול הילדים. עמדה זו לא נתקבלה על-ידי הפסיקה, הן בשל הפרשנות המצומצמת לסעיף 8 ל חוק יחסי ממון, כפי שנוכחנו במקרה זה, והן משום תפיסת העולם האינדיבידואלית של בתי המשפט ולפיה - הישגים אישיים - גם אם הגבר יכול היה לצוברם אך ורק משום שהייתה לו אישה קטנה וטובה בבית אשר טיפה את הבית וגידלה את הילדים - הינם נכס אישי, שאין לחלוק בו (למרות שבדרך להשגתו השתתפה האישה). |
|
הצדדים נשאו זה לזו ביום 23.5.83. המערערת היא ילידת 29.4.52, ועבדה בבנק ישראל ויצאה לגמלאות מוקדמות ביום 31.12.07. ביום 15.10.07 היא הגישה את תביעתה בבית משפט קמא לחלוקת הרכוש המשותף שלה ושל המשיב ולמתן פסק דין הצהרתי לפיו רכוש הרשום על שם המשיב שייך לה לפחות במחציתו. במסגרת הגנתו והתביעה שכנגד שהגיש המשיב כנגד המערערת, הוא טען כי היא הסתירה בתביעתה רכוש ולא פירטה את הזכויות הסוציאליות שנצברו לזכותה. בית משפט קמא קבע כי חל על הצדדים משטר איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. כפועל יוצא מכך, קבע בית המשפט כי יש לערוך איזון משאבים בכל הרכוש של הצדדים, לרבות הפנסיה שצברה המערערת בשנות נישואיה למשיב במסגרת עבודתה בבנק ישראל. בית המשפט ציין כי איזון זה לא ייצור פער גדול בין הכנסותיהם של הצדדים, וכי בידי המערערת למצוא מקום עבודה נוסף לאחר פרישתה המוקדמת מעבודתה.
|
|
בערעורה המערערת משיגה על החלטת בית משפט קמא בכל הנוגע לחלוקת הפנסיה שלה. לטענתה, מהדין שהפנסיה לא תחולק בין הצדדים עד הגיע המשיב אף הוא לגיל פנסיה.
לטענת המערערת הקביעה בדבר האיזון המיידי של זכויות הפנסיה שלה יוצרת אי שוויון ניכר בין הכנסותיה לבין אלו של המשיב מפני שהפנסיה שהיא מקבלת לאחר ניכוי תשלומי החובות המוטלים על שכם הצדדים בשווה, היא כ-7,200 ₪ בעוד שמשכורת המשיב כיום היא כ-6,700 ₪. מאחר שלפי חישובה חלקו של המשיב בפנסיה שלה הוא 35.37%, היינו כ-2,550 ₪ לחודש, הכנסתו של המשיב תעמוד למעשה על סך של 9,250 ₪ בחודש (6,700 + 2,550) בעוד שהכנסתה שלה תעמוד על 4,650 ₪ (2,550 – 7,200) בלבד. לכן נטען, שקביעת בית משפט קמא כי האיזון בכל הנוגע לפנסיה לא ייצור פער גדול בהכנסות בני הזוג - אינה נכונה.
במסגרת זו נטען כי הנחת בית משפט קמא כי בידי המערערת האפשרות למצוא מקום עבודה אחר, אף היא אינה נכונה מפני שהמערערת כיום כבת חמישים ושבע והיא סובלת מבעיות בריאותיות אשר מנעו ממנה את המשך העבודה בבנק ישראל. בנסיבות אלו, ובהתאם למצב שוק התעסוקה בארץ, לא יעלה בידיה למצוא מקום עבודה אחר.
המערערת הוסיפה כי במקביל לתביעת הרכוש, נידונה תביעת מזונות שהיא הגישה כנגד המשיב (תמ"ש 9872/07) ובה נפסק כי הצדדים ישאו במזונות בתם הקטינה בחלקים שווים, כשהמשיב חויב בתשלום סך של 1,700 ₪ מדין צדקה בכל חודש, כשמשמעות הדבר לטענתה היא, כי גם היא חויבה למעשה באותו סכום גם כן מדין צדקה. בנסיבות אלו ייוותר לה לאחר תשלום המזונות, סך של 2,950 ₪ בלבד (1,700 – 4,650), כשמנגד למשיב ייוותר סך הגדול פי שניים וחצי משלה, של 7,550 ₪ (1,700 – 9,250).
בהתחשב בכל הנסיבות שפורטו, נטען על ידי המערערת כי טעה בית משפט קמא שלא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק באופן שאיזון זכויות הפנסיה שלה יידחה עד לצאתו של המשיב לפנסיה, או לחילופין, על מנת שבידי כל אחד מהצדדים יהיה סכום שווה עד לצאת המשיב לפנסיה, המשיב יקבל מהפנסייה של המערערת סך של 250 ₪ בלבד. לטענת המשיבה היא אינה צריכה לצאת נפסדת בשל יציאתה המוקדמת לפנסיה, שכן לוּ לא יצאה לפנסיה במועד, המשיב לא היה מקבל חלק במשכורתה כדרך שהיא אינה מקבלת חלק במשכורתו.
מנגד, לטענת המשיב, יש לחלק את זכויות הפנסיה של המערערת שווה בשווה בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק ואין להבחין לעניין זה בין פנסיה צוברת לפנסיה תקציבית ובין יציאה לפנסיה מוקדמת לבין יציאה לפנסיה מאוחרת. לדבריו, לא זו בלבד שהמערערת לא טענה במסגרת סיכומיה בפני בית משפט קמא כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק ולהימנע מחלוקת הפנסיה שווה בשווה - ומשכך היא מנועה מלהעלותה כעת, אלא שבמקרה זה לא מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות חריגה מהכלל לפיו חלוקת הרכוש תעשה בחלקים שווים. לדבריו עוד, המערערת המציגה את מצבה הכלכלי הקשה כתוצאה מחלוקת הרכוש, לא טרחה לציין כי היא קיבלה לידה זה מכבר למעלה ממיליון ומאה אלף שקלים תמורת חלקה בדירתם המשותפת שנמכרה. גם הטענה כי המערערת פרשה מעבודתה בשל בעיות בריאות והיא מנועה כיום מלמצוא עבודה אחרת, לא הועלתה על ידה במסגרת סיכומיה בבית משפט קמא והיא מנועה מלהעלותה כיום. מה גם, שלאור ניסיונה הרב בתפקידה בבנק ישראל, היא תוכל למצוא עבודה, ולו חלקית ללא קושי. עוד נטען כי המערערת גם לא הביאה בחשבון את העובדה שהזכויות הסוציאליות של המשיב ממקום עבודתו הושקעו בקופה המשותפת, ובכללם גם אלו שנצברו בתקופה שקדמה לנישואיהם.
בנוסף טען המשיב כי אף לשיטת המערערת לפיה יש לערוך חשבון אריתמטי של הכנסותיהם המשותפות, הכנסותיהם שוות. הוא ציין כי גמלת הפנסיה של המערערת היא 11,067 ₪ לחודש ולא 7,200 ₪ כטענתה, שכן החובות המשולמים על ידה ומנוכים ישירות מהפנסיה הן חובות שלה ואין מקום לקזזם מהכנסתה. כך גם תשלום המזונות אינו מהווה הצדקה לחלוקה בלתי שוויונית. באופן זה, אפוא, החשבון הנכון לפי שיטתו מביא לתוצאה לפיה למערערת נותר סך של 7,139 ₪ לחודש, ולא סך של 4,650 ₪ כטענתה.
|
|
- באילו נסיבות יערך שימוש בסעיף 8 שב'חוק יחסי ממון'? - הכלל בחוק, הבא לידי ביטוי בסעיף 5 שבו, הינו איזון שווה של הנכסים בני האיזון בין בני הזוג. סטייה מכלל זה תעשה רק בנסיבות מיוחדות לאחר שנבחן "מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים". אכן, סעיף 8 לחוק מאפשר לבית המשפט לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן גם על פי שיקולים כלכליים ואחרים, ומתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות , אך זאת רק כאשר הנסיבות עולות כדי "נסיבות מיוחדות". לא בכל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק. הכלל הוא, אפוא, ההסדר הקבוע בסעיף 5 לחוק, והשימוש בסעיף 8 הוא היוצא מהכלל והוא יעשה בזהירות ובמשורה ולאחר שבית המשפט בחן את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים .
- האם נסיבותיהם של המשיב ושל המערערת מצדיקים את הפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון? - אכן, עיון בהכנסותיהם החודשיות של הצדדים במקרה זה מלמד כי לשיטת שני הצדדים, נוצר פער לטובת המשיב לעומת המערערת. לפי שיטת המערערת, כאמור, לאחר העברת חלקו של המשיב מתוך כספי הפנסיה שלה, תעמודנה הכנסותיה החודשיות על סך של 4,650 ₪, לעומת המשיב שייהנה מסכום חודשי בסך של 9,250 ₪. ולפי שיטת המשיב, לפיה המערערת זוכה לפנסיה חודשית בסך של 11,067 ₪ (הואיל ואין מקום להתחשב בחובותיה האישיות המנוכות ממנה), הכנסתו החודשית הכוללת תעמוד על סך של 12,164 ₪. וזאת על שום מה? על שום שיחד עם הגדלת סכום הפנסיה של המערערת לפי שיטתו, אף חלקו שלו בשיעור 35.37% ממנה גדל מסכום של 2,550 ₪ לכדי 3,914 ₪. כמו כן, עיון בטענות המשיב, גם בסיכומיו בבית משפט קמא, מלמד כי לשיטתו, שכרו מהעבודה נטו לאחר תשלומי חובה עומד על סך של 9,000 ₪. ברם, מתוך סכום זה יש לזקוף מחצית ההלוואה שנטלה המערערת מבנק ישראל המנוכה משכרו של המשיב מדי חודש בסך של 1,500 ₪, היינו סך של 750 ₪. לאמור, שכרו הקובע של המשיב עומד על סך של 8,250 ₪. סכום זה בתוספת התשלום שתעביר לו המערערת בסך 3,914 ₪, יעמיד את הכנסתו החודשית על סך של 12,164 ₪, כאמור, וזאת לעומת הכנסתה הפנויה של המערערת בסך של 7,153 ₪ (3,914 – 11,067) בלבד.
- האם הפער בין הכנסותיהם הצפויות של בני הזוג לאחר חלוקת הפנסיה מצדיק שינוי בחלוקה מכוח סעיף 8 ל'חוק יחסי ממון'? - חלוקת זכויות הפנסיה של המערערת אינה אלא רכיב אחד מתוך חלוקת הרכוש הכולל של בני הזוג אשר כל אחד מהם זכה לקבל, בין היתר, למעלה ממיליון שקלים לאחר מכירת דירתם המשותפת. לכן, גם אם נוצר חוסר שוויון בין הכנסותיהם החודשיות השוטפות של בני הזוג לעת הזאת, אין בכך כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מהכלל שאת מכלול נכסי בני הזוג כפי שהם צברו במשך חייהם המשותפים יש לחלק בחלקים שווים. בנוסף, צודק ב"כ המשיב בטענתו כי בכוחה של האישה להפר את אי השוויון שנוצר די בקלות על ידי מציאת מקום עבודה חדש ולו באופן חלקי. גם טענתה כי היא מנועה מלעשות כן מפאת מצבה הבריאותי הלקוי לא עלתה בבית משפט קמא, לא בכתב הגנתה ולא בסיכומיה, כמו גם מכלול טענותיה דהיום בקשר לאי השוויון שנוצר בנכסי הצדדים בשל העברת חלק מזכויות הפנסיה שלה אל המשיב.
|
|
הערעור נדחה, והמערערת תשלם למשיב הוצאות בסך של 7,500 ש"ח.
|
|
- בבית המשפט המחוזי בירושליים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - בפני השופטים – חנה בן-עמי, תמר בזק רפפורט ו דוד מינץ - בשם האישה – עו"ד שלמה שרשבסקי - בשם הבעל – עו"ד שירה דרורי סאלם
|
|
|
ע"מ 485/09 פלונית נ' פלוני (ניתן: 13.05.10)
|
|
| תאריך:
|
16/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
17/05/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
ביהמ"ש הורה לאישה למסור חלק מהפנסיה שלה לגרושה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
לשר המשפטים
|
19/05/10 00:26
|
|
|
"מצבור הפגמים בהגשת העתירה, כלליות טענותיו של העותר והעדר תשתית עובדתית מפורטת, כמו גם העדר ביסוס לטענה כי העותר ורעייתו נפגעו ישירות מהצבת המצלמות, כל אלה מצדיקים את דחיית העתירה על הסף". כך קבעה (6.5.10) שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה, בעתירה שהגיש לקוח של בית החולים אסותא, בניימין צוויג, כנגד משרד הבריאות, להורות ליועץ המשפט לממשלה לפתוח בחקירה פלילית סביב פרשה של הצבת מצלמות בבית החולים אסותא.
|
|
|
|
|
"במקרה שלפנינו, הוכח כאמור כי תפקידם של התובעים, כקציני משטרה, אשר נבע מתחומי אחריות אחרת, היה שונה משל שוטרי המג"ב או קציני צה"ל. לפיכך לא ניתן לומר כי התובעים הופלו לרעה לעומת שוטרי המג"ב". כך קבעה (14.04.10) שופטת בין הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, יהודית הופמן, התביעה שהגישו קצינים בתפקידים שונים המשרתים במשטרת ישראל, לתוספת שכר המכונה "תוספת מפקד לוחם", כמקובל אצל קצינים בצה"ל ובמשמר הגבול המשרתים במערכת המכפלה.
|
|
|
|
|
"במונח "עבודה" או "מתן שירות" כלולים מטבע הדברים הן אותן פעולות במסגרת העבודה המהוות את החלק הארי של העבודה, והן אותן פעולות נילוות לעבודה העיקרית, אשר יש והינן מבוצעות בתדירות פחותה, אך גם הן חלק מהעבודה הנדרשת (כגון השתלמות של העובד עצמו שלעיתים היא חלק מחוייב המציאות מעבודתו, הדרכת עובד אחר וכד')". כ ך קבעה (יום ב', 10.05.10) שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עפרה ורבנר, בבקשה לצו מניעה אשר הגיש הבנק הלאומי הראשון כנגד ועד העובדים, כנגד החלטתם של עובדי הבנק שלא להדריך את עובדי "בנק אוצר החייל" במסגרת הבמיזוג בין הבנקים.
|
|
|
|
|
"כאשר המבטחת אינה מגלה את דעתה שהעניין הוא מהותי, ואינה מכוונת את המבוטח לדעת שמדובר בעניין מהותי, לא ניתן לדרוש מהמבוטח מודעות לחשיבות ולמהותיות העניין". כך קבע (יום א', 9.05.10) שופט בית משפט השלום בנצרת, ערפאת טאהא, במענה לטעת "הראל חברה לביטוח" כי היא אינה חייבת לכסות את המבוטח בביטוח צד ג', וזאת היות והוא נמנע מלגלותה כי הוא מכור לסמים, טרם ההתקשרות בביטוח.
|
|
|
|
|
"התובעת הביאה ראיות לכאורה לכך שהיא זו שחיברה את השיר. הנתבעים טענו להגנתם כי השיר חובר עוד קודם לכן. לפיכך, עליהם היה מוטל הנטל להוכיח טענה זו, והם כשלו בהרמתו של נטל זה". כך קבע (יום ה', 6.05.10) שופט בית משפט השלום בתל אביב יפו, חגי ברנר, בתביעה שהגישה קרן אפריים, אשר חיברה חמשיר לכבוד חתונת חברתה, כנגד "דפוס יעיל בע"מ" בגין הפרת זכויות היוצרים שלה בשיר, באמצעות הדפסת החמשיר על הזמנות חתונה נוספות.
|
|
|
|
|
