פרטים אישיים
ב-1967 נישאה ליורם לייבוביץ', לזוג נולדו בן ובת. ב-1979 הסתיימו הנישואים בפרידה. מספר שנים לאחר מכן נישאה לראובן שרוני, ב-2008 נפרדו השניים לזמן מה ולאחר מכן שבו לחיות כזוג. תושבת תל אביב. אחיה הם: פרופ' דן מיכאלי ז"ל ועו"ד נפתלי מיכאלי.
מידע אישי כללי
נולדה וגדלה בשכונת זכרון משה בירושלים. אחת משלושת ילדיהם של בלהה ואברהם מיכאלי. אביה היה עורך דין במקצועו ואימה עבדה כמתורגמנית. משפחתו של אביה הגיעה לארץ ישראל מגיאורגיה במאה ה-19 ואילו משפחת אימה, נכללת במשפחת ריבלין הירושלמית הוותיקה. בוגרת התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.
חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם". במהלך השנים ביטאה מספר פעמים עמדות מדיניות ופוליטיות המזוהות עם צידה השמאלי של המפה הפוליטית.
בראשית שנות ה-2000 העידה מספר פעמים בראיונות לתקשורת על תקיפה מינית שחוותה מצד קצין בכיר בזמן שירותה הצבאי. מספר שנים לאחר מכן סיפרה בראיון לתוכנית "עובדה" כי מבצע התקיפה, כך לטענתה, היה רחבעם זאבי, באותה עת אלוף פיקוד מרכז.
ניסיון בעבודה
בגיל 11 החלה בעשייה תקשורתית כאשר שידרה במסגרת תוכניות הילדים של קול ישראל. את שירותה הצבאי עשתה בתחנת גלי צה"ל. לאחר שחרורה מצה"ל שבה לשמש כשדרנית רדיו בתוכניות שונות בקול ישראל והמשיכה בתפקיד זה עד 1995, אז פוטרה מן התחנה לצד מספר מגישים ותיקים נוספים.
לצד פעילותה הרדיופונית החלה בקריירה כבדרנית, שחקנית, זמרת ומנחת תוכניות טלוויזיה. פעילותה המגוונת וארוכת השנים הפכה אותה לאחת הדמויות המוכרות, מוערכות ואהובות בתחום התרבות והבידור בישראל.
בידור וזמרה
בראשית שנות ה-60 הופיעה בתוכניות בידור שהעלה הרכב בשם "בנות מועדון התיאטרון". ב-1964 החלה בשיתוף פעולה עם יוסי בנאי, אשר נמשך שנים רבות, במסגרתו העלו השניים מספר מופעי בידור משותפים. בשנות ה-70 העלתה מספר מופעי יחיד קומיים. החל משנות ה-60 עסקה גם בהנחיית אירועי תרבות בהם: פסטיבל הזמר המזרחי, פסטיבל הזמר העברי, פסטיבל שירי הילדים ועוד.
במהלך השנים הקליטה מספר שירים רובם בעלי גוון קומי, אשר זכו להצלחה בלתי מבוטלת, בהם: "יוסף ג'ון רבקה ג'ון", "בת 26", "בנימין זאב" ועוד. כמו כן הקליטה מספר אלבומי שירי ילדים.
קולנוע
ב-1968 הופיעה לראשונה כשחקנית בסרטו של אורי זוהר "השכונה שלנו". בשנים לאחר מכן שיחקה במספר סרטי קולנוע נוספים בהם: "תעלת בלאומילך" (1969), "סלומוניקו" (1972), "יופי של צרות" (1976), "מלך ליום אחד" (1980), "מכת שמש" (1984), "מלך הסלים" (1988), "חסד מופלא" (1992), "קדוש" (1999), "זמזום" (2001), "חיים זה חיים" (2003), "מוכרחים להיות שמח" (2005), "האוצר מעבר לנהר" (2016) ועוד.
תיאטרון
טלוויזיה
באמצע שנות ה -70 נמנתה על אנסמבל הקומיקאים שהרכיב את תוכנית הסאטירה "ניקוי ראש", אשר שודרה בערוץ הראשון. בראשית שנות ה-80 החלה לשמש כמנחת תוכניות אירוח בערוץ הראשון, הבולטות בהן: "סיבה למסיבה" ו-"סופשבוע", אשר זכו להצלחה ניכרת וביססו את מעמדה כאחת ממנחות הטלוויזיה המובילות בישראל באותה עת. ב-1994 הנחתה את תוכנית הילדים "מסיבת גן".
ב-1995 סיימה את עבודתה ברשות השידור. בשנים לאחר מכן שימשה כמנחה במספר תוכניות בערוצי הטלוויזיה המסחרית בישראל בהן: תוכנית השידוכים "בליינד דייט", תוכנית הבוקר של הזכיינית קשת, תוכנית הפאנל "בנות", תוכנית בוקר בתחום הלייף סטייל בשם "גלריית המומחים" ועוד.
לצד עבודתה כמנחה, הופיעה כשחקנית במספר רב של סדרות ותוכניות טלוויזיה, בהן: "בנות הזהב", "סיפורים לנימי", "חיבוקים עם באלי ושלוק", "יום הולדת למדינה", "בנות בראון", "שבתות וחגים", "החיים זה לא הכל", "פיק אפ", "תנוחי", "אלישע", "איפה אתה חי?", "צומת מילר", "זה לא הגיל" ועוד.
פרסים
ב-2005 הוענק לה פרס אופיר לשחקנית משנה על הופעתה בסרט "מוכרחים להיות שמח".
ב-2008 הוענק לה פרס האקדמיה לטלוויזיה על מפעל חיים.
ב-2009, במסגרת "כנס אילת לעיתונות" של אגודת העיתונאים, הוענק לה פרס על מפעל חיים על תרומתה לרדיו.
ב-2017 זיכתה אותה הופעתה בסדרה "אלישע" בפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה לילדים ונוער" מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
פעילות ציבורית ומידע נוסף
חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם". במהלך השנים ביטאה מספר פעמים עמדות מדיניות ופוליטיות המזוהות עם צידה השמאלי של המפה הפוליטית.
בראשית שנות ה-2000 העידה מספר פעמים בראיונות לתקשורת על תקיפה מינית שחוותה מצד קצין בכיר בזמן שירותה הצבאי. מספר שנים לאחר מכן סיפרה בראיון לתוכנית "עובדה" כי מבצע התקיפה, כך לטענתה, היה רחבעם זאבי, באותה עת אלוף פיקוד מרכז.
