לאחרונה הזדמן לי להיות נוכח כמאזין בשני אירועים "אינטלקטואליים", שזומנו באחד ממרכזי החוכמה הישראלים, שמורשים על-ידי מדינת ישראל להעניק תארים אקדמיים ללומדים בהם, הלא הוא אוניברסיטת תל אביב.
האירוע הראשון התיימר לדון בהתנהגות אירן ושלוחיה באזורנו דרך "משחק סימולציה", שאורגן ונוהל על-ידי פרופ' איציק בן-ישראל. הנושא האירני פופולרי בימינו אלה, והקהל מילא את אולם בר שירה, ופאנל משתתפים רחב של נושאי-תארים עתירי-פרסומים ומעש, מילא את הבמה, פרופסורים ואלופים במיל. ואפילו עיתונאי ביטחוני אחד. אני לא מזכיר כאן את שמותיהם, שמא אשכח מישהו; מה עוד, שאיני זוכר את כל התארים, וגם איני רוצה לפגוע באיש מהם. אגב, היה אפילו כיבוד קל ושתייה לקהל, וזה בהחלט ראוי לציון.
מספרים לנו שביטחון זה גם השכלה ורמה אקדמית גבוהה, ולכן אתה מגיע עם ציפיות בהתאם. כולנו קוראי-עיתונים, שומעי-רדיו ורואי-טלוויזיה, ומאחר שאנו מכירים את תנאי ומגבלות מדיית התקשורת, אנו באים לאירוע כזה עם ציפייה לקבל משהו נוסף - בכל זאת, מדובר באקדמיה נחשבת ומכובדת, גם כשמדובר ב"קהל הרחב". ציפיתי לשמוע מכל משתתף במשחק, שינסה לפחות להציג כמבוא, איזו אסטרטגיה לטווח כלשהו של המדינה/הארגון שהוא ייצג במשחק, שעל בסיסה הוא מבסס את מסקנותיו. בין אם זאת אסטרטגיה דתית, או פוליטית, או מדינית, או כלכלית, או משולבת. בעיניי זה תנאי הכרחי ולא מספיק. זה לא היה באופן מובהק. ה"אסטרטגיה" המובהקת, שהופגנה מדברי השחקנים, הייתה נתון שמדינת ישראל היא אויב או הבעיה ואין בילתה!
ציפיתי ש"משחקים" יציגו מצבי קונפליקט היסטוריים בעלי רקע דומה או קרוב, שגם עליהם ינסו להסתמך כביסוס כלשהו למסקנותיהם ולעמדותיהם המוצגות. או לפחות שישתתף איזה היסטוריון שיתאר דוגמאות במקומם. ציפיתי שהמשתתפים ינמקו את עמדתם המשוחקת על בסיס ניתוח פסיכולוגי, אפילו שטחי, של הדמויות שאותן שיחקו. שלא לדבר על היבט סוציולוגי או משמעויות כלכליות, או השלכות פוליטיות פנימיות שיהיו להחלטות שהם יקבלו. מה שקיבלנו שם היה בעיקרו חבורת ישראלים מכובדים שמרביתם "הלבישו" את עמדותיהם כישראלים, על הדמויות שאותן גילמו בכישרון בינוני! מזל שזה היה פתוח לקהל הרחב ולא גבו דמי כניסה, והשחקנים הופיעו כנראה בהתנדבות.
אומר בצער שזה "הריח" יותר יחסי ציבור מאשר אקדמיה. ואם האקדמיה מרשה לעצמה להשיל מתוכה עד כדי כך את העומק האקדמי לטובת מעטפת של יחסי ציבור, אני מוצא את עצמי תוהה האם הביטחון האקדמי שלנו לא פגום? האין מקום לשתף באירועים מסוג זה דווקא חברי כנסת או אנשי אקדמיה ערביים? הם ייצגו את האויבים הרבה יותר נכון ולעומק.
מה שהדאיג אותי באמת, היה ריבוי בעלי הדרגות הצה"ליות (אל"מ), מכל החילות, שטרחו להיות נוכחים בקהל באירוע ברמה מסוג שכזה. האם זה אומר משהו על רמת העומק לה נדרשים היום בעלי הדרגות בצה"ל?...
נתונים אמיתיים? באירוע השני שהתקיים ביום א' באותו מוסד מכובד, תחת הכותרת "התייעלות במערכת הביטחון: מיתוסים מול מציאות", נכח כצפוי קהל מצומצם יחסית לאירוע הראשון. הדיון אורגן ונוהל על-ידי דיקן הפקולטה לניהול, פרופ' אשר טישלר, שטרח לתאר את הקשיים הידועים בשליטה בארגון ענק כמו צה"ל, וכמובן את קושי הערכת התועלות במצבי חוסר הוודאות, ואת הקושי בתכנון לטווח ארוך בהיעדר אסטרטגיה מדינית מנחה, למרות שנמנע מלהשתמש "בשם המפורש" הזה. למרות הקשיים, הוסיף וטען כי נעשות בפקולטה עבודות מחקר רציניות שאמורות לסייע במתן פתרונות לחלק מהקשיים. אם רק יתעניינו?... הוא טרח להוסיף "שמתקיים היום (בניגוד לעבר) דו-שיח רציני בין הצבא למשרד האוצר". כאן המקום לדווח שדוחות ועדת ברודט למערכת הביטחון וחב' מקנזי לצה"ל, ריחפו להם ברקע.
אני מוצא לנכון לשתף את אלה שיטרחו לקרוא כתבה זאת, באיכות שיתוף הפעולה בין משרד האוצר וצה"ל כנחשף בפני הקהל שטרח להגיע לדיון החשוב הזה. סגן הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, רותם פלג (נער אוצר טיפוסי), המשמש נציג משרד האוצר במערכת הביטחון, העלה מצגת נאה של נתונים וגרפים, שמסקנותיה היו שבמשך כשנתיים על-פי הנתונים שנחשפו לאוצר - אין התייעלות ממשית בצה"ל ולמעשה, ההמלצות החשובות של ברודט ומקנזי רחוקות מיישום. לא מפתיע?!...
ראש אגף תקציבים במשרד הביטחון והיועץ הכספי לרמטכ"ל, תת-אלוף מהרן פרוזנפר, שללא המדים והדרגות נראה אף הוא מין "נער אוצר", בא מצויד במצגת מושקעת היטב שלא לומר מרשימה (יש הרבה קצינות במטה) שמסקנותיה העיקריות היו כדלהלן: לא רק שהצבא מיישם את המלצות הוועדות, אלא אף הגדיל להתייעל מעבר ל"אבני הדרך" שהומלצו בדוחות! הוא אף לא נרתע מלהשוות את קצב יישום ההחלטות, יעילות ביצוע ותקצוב פרויקטים בצבא, לאלה שבסקטור האזרחי. כמו למשל הרכבת הקלה בירושלים,
רכבת ישראל, שלא לדבר על רכבת תל אביב ועוד (לא חסר!). ומסקנתו הייתה שצה"ל במצב טוב!... אני לא זוכר שהוא טרח להזכיר את הסקטור הפרטי, את כביש 6 למשל... הוא טען בביטחון עצמי המתחייב למעמדו, שוב באמצעות המצגות, שהשכר והתנאים בצבא הם מהנחותים במשק, ומסקנתו הייתה (איך לא?) - בהשוואה לשכר ולתנאים המשולמים במשק הציבורי בכלל ולבכירים שבו בפרט - כי צה"ל הוא חסכן שלא לומר שמרן!... אולי קמצן?... אכן "צבא הגנתנו" הציב לעצמו רפי מטרה "גבוהים" לטפס אליהם. האם צבאנו הופך איגוד מקצועי המשמר את זכויותיו?...
מה שהכי עודד אותי היו הידידות וטפיחות השכם ששני "נערי אוצרות" אלה החליפו ביניהם בסיום הכינוס. שיתוף פעולה או לא?...
לפתע הבנתי באיזו אי-ודאות פועלת הממשלה כשהיא צריכה לקבל החלטות על בסיס נתונים שמספקים לה חבר'ה כאלה. כנראה שאין מה לקנא כל-כך בשרים כשהם נאלצים לקבל הכרעות. עכשיו הבנתי את חשיבותו הרבה של עור הצבי המרפד את כיסאותיהם. הם הרי נאלצים לזוז כל הזמן באי-נוחות, נדרש משהו רך ועמיד לישבנם. ועוד חשבתי לעצמי, מדוע שהדיקן, פרופ' טישלר הנכבד, לא ייטול על עצמו, לשם שינוי, משימה מעשית? וימנה את אחד הדוקטורנטים שלו, שיעשה עבודת דוקטורט רצינית שתקבע באופן אקדמי מובהק את הנתונים האמיתיים?
