בניין הבימה בתל אביב כהשתקפות הישראליות

התנשאות, יהירות, בזבוז כספים על חשבון הציבור, חוסר צניעות, רשלנות, חוסר טעם וחוסר התאמה לסביבה מיוצגים בבניין בית הבימה שנבנה מזה כשנתיים במרכז העיר תל אביב. הבניין שנבנה כמכלול התכונות המוזכרות. בית הבימה החדש הוא בנין מכוער, בלתי הולם, לא מתאים לסביבה, חסר פרופורציות, מנופח ומדיר שלווה. המבנה האומלל תקוע באזור תל אביבי ותיק, אזור שחי לו עשרות שנים בצניעות חסרת יומרות של בנייני תרבות ומגורים.

לתל אביב אין כיכר הקונקורד, לא כיכר אדומה, לא פיאצה נאבונה ואפילו כיכר דיזנגוף שהייתה פעם כיכר ירוקה, נינוחה ופרופורציונלית הפכה לתלולית בטון מכוערת וטיפשית. דווקא בשנים האחרונות בהן קרה משהו טוב לתל אביב, שנים בהם העיר המתקלפת לשעבר הפכה לעיר משתפצת ומתנאה. כאשר לשמחת כולם שכונות עתיקות שופצו לאתרי חמד: שכונת שרונה, תחנת הרכבת מימי הטורקים ("תחנה"), נווה צדק, נמל תל אביב שהפך מאזור חלוד ומוזנח למתחם תרבות ובידור מצליח במיוחד, פארקים טופחו והתרחבו, יפו שינתה פניה, פארק מדרון יפו והנמל העתיק מרהיבים ביופיים ועוד. דווקא כאשר קרו דברים טובים שנתנו לתל אביבים תחושה של עיר שנולדת מחדש, נתקע בנין התיאטרון הלאומי כמורסה בלתי ניתנת לריפוי, חטוטרת על לוח לבנו ועל גבו של רון חולדאי שבאמת מתאמץ לבנות עיר ים תיכונית נעימה בתל אביב.

תולדות בית הבימה 2010-1934

בניית בית הבימה החלה בשנת 1934 פרי תכנונו של אדריכל אוסקר קאופמן, מומחה בתחומו ועם ברכתו של הנציב העליון הבריטי... עשר שנים נמשכה הבנייה (סימן לבאות?) והפתיחה נערכה בשנת 1945 כאשר המבנה המעוגל בעל שורת העמודים הנאה הפך לאחד מסמלי העיר הקטנה. החזית המעוגלת והפרופורציות של בית הבימה דאז התאימו יפה לפינת הרחובות כיכר הבימה משדרות רוטשילד אל שדרות תרסט בואכה שדרות בן ציון. פינה קטנה עם הרבה שמות.

מדרכה רחבה הרחיקה את המבנה מהכביש, ואפשרה לקהל להתהלך ולהיפגש בכניסה לתיאטרון. לתיאטרון היה פואיה כמו בתיאטרון, במה, קוליסות, חיפוי קטיפה אדומה מסך אדום כבד, שחקנים ובמאים מצויינים וכך הפך להיות - התיאטרון ההיסטורי הלאומי.

מסיבות לא ברורות שינו את חזית הבניין פעמים רבות בהמשך השנים. העמודים נעלמו מעבר לחזית זכוכית. תוספת של ציפוי אבן ואלמנטים "מודרניים" שינו את החזית. לפחות 4 אדריכלים שונים הוזמנו ל"התערב "בשינויים בין השנים 1958-1970 ואף לאחר מכן. השינויים חסרי המנוח לא גרמו לבניין להתכער או לשנות את מידותיו, רק לאבד את הסגנון המקורי, תוך שהוסיפו לו בית קפה גדול בפנים, מעבר לחזית הזכוכית. מדוע שינו את הבניין מדי פעם, אפשר לנחש כי כל ראש עירייה חדש רצה להטביע חותם כלשהו על בנין תרבות מרכזי...

הציבור נשכח ולא הוזמן להביע את דעתו על מבנה התיאטרון הלאומי

בשנים האחרונות דובר הרבה על שיפוץ התיאטרון וחידושו. הכול התיישן בפנים והגיע זמן חידוש ומכאן החלה הסאגה של בית הבימה המכוער של תל אביב כפי שהוא היום.

ישראל היא מדינה חסרת שקיפות. אצלנו נשיא עומד למשפט, ראש ממשלה אף הוא, שרים אחדים יושבים בבית הכלא ואחרים לפניהם כבר ישבו. התופעה הישראלית הזו נובעת בין השאר מהשיטה שאף שר או מי שעומד בראשות שלטון מקומי לא מדווח לאזרחים מה עושים, לאן הולך הכסף, אילו תוכניות מבוצעות ואילו לא. האזרח, תפקידו רק להצביע בקלפי. אחר כך הוא פסיבי ולא משתתף ולא מקבל דיווח על דבר. בעל התפקיד הנבחר, שר או ראש עיר לא חש חובה לדווח ולשתף וכך כאשר מתגלה הסקנדל הכול כבר מאוחר מדי והטעות (או הפשע) כבר נעשו, האזרח מרומה וכך זה חוזר חלילה.

פעם בשנה מחדלים "מתגלים" לשעה קלה עם דוח מבקר המדינה ונעלמים בתהום הנשייה. רוב העניינים הפגומים ממשיכים להיות פגומים, רב הנסתר על הנגלה ומספר הליקויים, הפשעים והעוולות גדול יותר מן ההצלחות. הבחירה לבניית בית הבימה החדש על-פי תוכניתו של אדריכל כרמי לא נומקה, הציבור לא ראה תוכניות מפורטות של הפרויקט, לא הוזמן להביע דעה ולא לבחור בתוכנית הנראית לו מתאימה יותר. אין סיכוי שבנין תיאטרון לאומי יבנה בניו-יורק או בפאריס בלי שהציבור יהיה מעורב...

ברשת הטלוויזיה של העיר ניו-יורק הפועלת מסביב לשעון מופיע ראש העיר בלומברג כמעט מדי יום ומדווח לציבור מה נעשה בעיר, מהם ענייני הכספים, מהן התוכניות בכול תחומי העיר, תשתיות, בנייה, תרבות חינוך, ביטחון ועוד הוא מסביר כי עליו לנמק עבור מה הוא מקבל משכורת (מתי זה יקרה אצלנו?)

זוועה בהבימה

בתאריך 19.07.09 כתבתי מאמר באתר זה תחת הכותרת זוועה בהבימה. בין התגובות שקיבלתי היו - "איך את כותבת על משהו לא גמור?", "לטיפש לא מראים חצי עבודה" וכדומה...

ככל שהתקדמה העבודה במהלך 11 החודשים האחרונים נתגלתה הזוועה. השכנים הגרים בסביבה נאנחים בכאב לב, אדריכלים ואנשי תרבות משמיעים קולם אל החלל הריק, שחקני הבימה תולשים את שיער ראשם. הגוף המגושם מתנפח והולך והכיעור נעשה מודגש יותר. התכנון החדש גזל את המדרכה ששימשה בעבר כרחבה לקהל שמגיע לתיאטרון. האריכטקטורה המגושמת דומה יותר מכול לבניינם פשיסטיים שנבנו בתקופת מוסולני, בתקופת הנאצים ואצל השלטון הסובייטי בכל ארצות מזרח אירופה ומזרח ברלין. כוחנות, נפיחות והתנשאות ללא סיבה. התגובה יכולה להיות רק אחת - מה זה???

עברו מזמן את מסגרת התקציב והבניין מלא ליקויי בטיחות.

אם עדיין לא היינו בטוחים כי הבניין ופרשת תכנונו ובניינו משקפים את האופי וההתנהלות הישראלית החפיפית וחסרת האחריות הולך ומסתבר כי מזמן עברו את התקציב שהוקצב לבניית בית הבימה, שנקבע בתחילה לסך של 76 מיליון שקלים וכאמור מגיע כרגע לעוד 10 מיליון לפחות ועוד היד נטויה. התושבים ואנשים שאיכפת להם אספו עצומה של אלפי חתימות של אנשים המבקשים להרוס את הבניין למרות שבנייה והריסה ובנייה מחדש היא על חשבון אזרחי תל אביב.

בנוסף, בבדיקת מהנדסי בטיחות מסתבר שאי-אפשר להשתמש בבנין מהיותו מלא ליקויי בנייה ומסוכן לשהות של קהל. הקבלן מכחיש וכולנו בתוך מבוכה גדולה ופיל לבן ללא פתרון.

כך נישאר עם בית הבימה עד שיגיע המשיח

בינתיים לא ברור אם ממשיכים לבנות את הבניין לקראת סיומו ואם יפתחו אותו ומתי. יחד עם בית הבימה יש לנו את כיכר דיזנגוף העלובה, כיכר אתרים הזנוחה, מתחם הדולפינריום הנרקב ועוד כמה מחדלים מכול התקופות. אבל כל אלה ניתנים לבניה מחדש ולמקצה שיפורים, רק את בית הבימה לא ניתן לשנות עכשיו, מטעמים כספיים ומוסריים, לאחר הוצאה כספית ענקית כזו. כך ניאלץ לחיות עם הזוועה הבלתי תרבותית הזו הרבה שנים!