הבדותה של חופש הביטוי האקדמי

אני מאשים את ראשי האוניברסיטאות ומנהיגי המפלגות הציוניות בשתיקה ובהשלמה ללא תגובה, כלפי פעילותה של קבוצת אנשי אקדמיה, בארבע אוניברסיטאות, המסיתים נגד המדינה, צה"ל והתנועה הציונית, במסווה של "חופש אקדמי". אנשים אלה מפיצים ברחבי העולם "מחקרים" ומאמרים מדעיים כביכול, שמשמעותם היא תעמולה אנטי-ישראלית ואנטי-ציונית. הם מנצלים את האכסניה האקדמית, המממנת את משכורתם והמעניקה להם את מעמדם, כדי להיות כלי תעמולתי של כזב אינטלקטואלי, בשירות סדר היום של האויב, הפוגע במדינה ובצה"ל. האמנם נמשיך להשלים עם "חופש אקדמי" מופקר, שהפך את הקמפוס האוניברסיטאי למוקד "מוכר" של פעילות אנטי-ישראלית ואנטי-ציונית, ללא תגובה החלטית?

הם מארגנים סימפוזיונים בסיסמה "ישראל אפרטהייד". הם מונעים ממרצים בעלי דעות מנוגדות להופיע. הם מארגנים כינוסים למען החמאס. הם מארגנים חרם אקדמי על ישראל. הם מפיצים בעולם מאמרים ומחקרים פוליטיים נגד ישראל. הם מופיעים כ"מרצים" בכינוסים אנטי-ישראלים בעולם. חלקם גם צועדים תחת דגלי פלשתין יחד עם אויבינו בהפגנות נגדנו. הם תמיד בעד "חופש הביטוי האקדמי", בתנאי שהוא משרת רק אותם. כאשר הפרופסור אלן דרשוביץ יצא בביקורת גלויה וצודקת נגדם, בנאום שנשא באוניברסיטת תל אביב, הם ארגנו מיד פטיציה חתומה נגדו על-ידי 48 מרצים באוניברסיטת תל אביב.

במהלך אותו הטקס, שבו נאם פרופ' דרשוביץ, נאם גם פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה, שאמר: "ישנם מרצים ששנאתם לישראל כה גדולה, עד שהם תמכו בחרם תרבותי, כלכלי ואפילו אקדמי על ישראל, ומותחים אנלוגיה בין ישראל לגרמניה הנאצית".

לפרופסורים אלה יש נֵכוּת מחשבתית וריקבון מוסרי ערכי. הם נטולי תבונה ורגש פטריוטי נורמטיבי. הם חסידים של האנרכיסט הקיצוני, פרופ' נועם חומסקי. את יוקרתם ופרסומם בעולם השיגו, בזכות התעמולה האנטי-ישראלית והאנטי-ציונית, במסווה של "חופש הביטוי האקדמי". זו חבורה אליטיסטית מנותקת ממציאות חיינו.

פעמים רבות בהיסטוריה הכללית והיהודית, פעלו דמויות של אינטלקטואלים חריגים, שיצאו להיאבק למען "זכויות" של אויבי עמם וארצם.

לנין, מנהיג המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, אמר בזמנו על אנשים אלה שתמכו בקומוניזם, שהם "אידיוטים מועילים". גם בתוכנו פועלים פרופסורים הזויים ואידיוטים, למען "זכויות" של אויבינו.

אני מאשים, מוקיע ובז את הפרופסורים והדוקטורים הבאים:

פרופ' חיים גנז.
פרופ' אורי הדר.
פרופ' גדי אלגזי.
פרופ' ג'אד נאמן.
פרופ' עדי אופיר.
פרופ' ענת בילצקי.
פרופ' משה צוקרמן.
פרופ' שלמה זנד.
פרופ' נורית פלד.
פרופ' אורן יפתחאל.
ד"ר אורלי לובין.
ד"ר ענת מטר.

הפקולטות למדעי חברה ורוח, בהן מלמדים מרצים אלה ב"רוח השקפת עולמם" ההרסנית, הפכו לחממות של גידולי פרא אלה.

אחד מהנ"ל ארגן את "שבוע האפרטהייד הישראלי". אחר ארגן כינוס ל"הבנת" החמאס. אחת "חוגגת" את הנכבה הפלשתינית ולא את יום העצמאות. אחר תומך בהקמת מדינת כל אזרחיה. אחד טוען שהעם היהודי הוא המצאה מאוחרת. אחדים שותפים להאשמות כי ישראל ביצעה "פשעי מלחמה" ועוד ועוד.

הם לא בוגדים בנוסח הלורד האו האו במלחמת העולם השנייה, וגם לא בנוסח אוּדִי אדיב, קלמנוביץ, מנטבֶר, ישראל בר, תא"ל דותן, מרקוס קלינברג - אבל הם סייענים מתנדבים למכונת התעמולה של שונאינו ואויבינו, כביכול אך ורק בשם האליבי האקדמי.

חופש אקדמי אינו מקנה את הזכות להיות ספק דלק לתעמולה ולהסתה של אויבינו נגדנו, מקרב הפלשתינים והאנטישמים. המדינה ואזרחיה אינם רשאים לממן משכורותיהם של אקדמאים באוניברסיטאות שהפכו לתועמלנים-מבית בסדר היום של אויבינו מבחוץ.

"מחקרים" פיקטיביים ותאָרִים אקדמיים אינם ערובה לתבונה ולשיקול דעת, וגם לא פוליסת ביטוח מפני תגובה וענישה, במדינה הנתונה בטרור ובמלחמה. קבוצת האקדמאים הזו, הממומנת על-ידי משלם המיסים הישראלי והתורמים מקרב יהודי התפוצות, מסייעת ומעודדת בפועל את אלה השואפים להחריבה.

דמוקרטיה אינה אנרכיה. היא חייבת להגן על עצמה מפני יריביה ואויביה היושבים בתוכה, פוגעים בחוסנה ובמעמדה, ומסייעים בפועל לאויביה מבית ומחוץ. אין שום קדושה וחסינות לאנשי אקדמיה מופקרים שכאלה.