בית המשפט הוא מבצרו של כל אדם

אדוני נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, גבירתי רקטור האוניברסיטה, מקבלי תוארי הכבוד, מקבלי התארים האקדמיים של האוניברסיטה העברית, המשפחות החוגגות עימם את הישגיהם, אורחים - מכובדי כולם;

בהתרגשות רבה עומדת אני היום במקום המרהיב הזה - האמפיתיאטרון של האוניברסיטה העברית - הצופה לעבר ירושלים ולנוף רב ההוד של מדבר יהודה וים המלח, כדי להביע תודה על הכבוד שהענקתם לי בשמי, ובשם האישים הדגולים ורבי הפעלים שזכיתי להימנות עימם ביום הזה. כולם אישים שתרמו להישגים מרשימים בתחומי המדע, התרבות, החברה והכלכלה, שלא על-מנת לקבל פרס או לזכות בכבוד.

משמעות מיוחדת יש בעיני לכך שתוארי הכבוד מוענקים מטעם האוניברסיטה אשר לה הייתה זכות הראשונים לממש את החזון הציוני ולהניח, שנים לפני קום המדינה, את המסד להקמת מרכז רוחני, מדעי ותרבותי בירושלים, בבחינת מ"ציון תצא תורה", כבשורה לישראל ולעולם כולו.

במקום הזה עצמו עמדתי לראשונה בעודי מתמחה צעירה ביוני 1967, סמוך לאחר שוך הקרבות בירושלים שבעקבותיהם נפתח בפנינו האתר ההיסטורי הזה. בעיניים נוצצות מדמעות עמדנו כאן; דמעות של עצב על אלה ששילמו בחייהם למען ההישג העצום כפי שנראה באותם ימים, ודמעות של שמחה מתוך אמונה כנה כי נגד עינינו מתגשם חלום הדורות כי במהרה יגיע עידן של שלום, של יצירה ופיתוח ביחד עם שכנינו באזור, בתנאים של שקט, ביטחון וכיבוד הדדי.

חלק מהחלום התגשם באופן מרשים ביותר - בני דורי שגדלו בארץ בתקופת התקומה שלאחר השואה, בתקופה בה התחולל כאן הפלא של קליטת העלייה מפזורות שונות, תקופה בה התרחשו תהליכים היסטוריים של התחדשות, של יצירה מדעית ורוחנית - זכו לראות את ההישגים הרבים ואף לתרום להם. אנחנו הדור שגדל והתחנך על האתוס הציוני של בנייה, עשייה ויצירה; הדור שחווה את התפתחותה המדהימה של המדינה, את מלחמותיה ואת הישגיה בעוצמה ובחיל, במדע ובתרבות; רבים מבין אלה שנטלו חלק באותם הישגים היו בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים, ופועלם היה גם ביטוי לרוח החינוכית של המוסד הזה.

כידוע, לא כל החלומות מתגשמים, ולצד התגשמות החלום הנפלא נחלנו גם אכזבות; בגרנו למציאות מתהווה ומשתנה ומדי יום אנו חשים דאגה שמא תופעות שפשטו בקרבנו ינתצו את הסיכוי לעתיד טוב יותר לחברה שקמה כאן. לליבנו מתגנב מדי פעם חשש מפני תוצאותיהן של תופעות המאיימות על שלמותה של החברה בישראל ומכרסמות בה מתוכה; תופעות הכרוכות בגילויי שחיתות חברתית ומוסרית; תופעות של פערים חברתיים בין השכבות השונות של האוכלוסיה; תופעות של פגיעה בשוויון בין אדם לאדם, פגיעה בבני הקבוצות החלשות שבקרבנו, עד כדי פגיעה בכבוד האדם. לא פחות מכך מדאיגים השסעים והפערים האידיאולוגיים שבין קבוצות שונות בחברה וההקצנה הרבה ביחסים שביניהן. והכל בעת שאנו נלחמים בסיכונים מחוץ המאיימים לפגוע בביטחונה של ישראל ובחיי תושביה ובתופעות קשות של אלימות שפשטה בקרבנו מבית, ומאיימת על שלוותו וביטחונו האישי של כל אדם בישראל.

חלילה לנו להיתפס לרוח נכאים. כל אלה לא ירפו את ידינו, שכן אני מאמינה שאלה עשויות להיות תופעות בנות חלוף, וכי אפשר לתקן ולהשפיע, להביא לריסון התופעות השליליות שאנו נחשפים אליהן, אם לא להביא למיגורן, ולקיים כאן חברה טובה יותר וצודקת יותר; חברה שילדיה אינם מצויים מתחת לקו העוני, שאינם חשופים לאלימות ואינם גדלים להיות אנשים אלימים. שילדיה יתבגרו ויהיו לבעלי יכולת וחוסן להתמודד עם אתגרי המציאות ואף לתרום מכישוריהם לחברה כולה. חברה של סובלנות ופתיחות, חברה שחוסנה המוסרי והערכי יעמוד לה לדורות הבאים. איננו רשאים להטיל ספק בכוחנו להתמודד עם קשייה של החברה כאן וביכולתנו להתגבר עליהם.

במבט מפוכח ניתן להבטיח שישראל תתגבר על התופעות הפסולות המעיבות על היום-יום שבחיינו ותצא מהן מחוזקת כדי שתוכל לקיים את ביטחונה ואת דרכה המעוגנת בערכיה היהודיים והדמוקרטיים, ערכים אותם הניחו מייסדי המדינה בעת הכרזת העצמאות של ישראל. כדי להשיג זאת עלינו לשוות תמיד לנגד עינינו כי הביטחון והקיום הפיזי הם אכן "תנאי בלעדיו אין" להמשך קיומה של ישראל; ואולם חוסנה הערכי והמוסרי של החברה אינו פחות חשוב מחוסנה הפיזי; רק עליונותה המוסרית והערכית של ישראל תבטיח את קיומה כחברה. שליחותנו כאזרחי המדינה - כל אחד בתחומו - כמו גם השליחות שלי ושל חבריי השופטים, אשר בשמם ועימם אני ניצבת כאן, היא לקדם את הערכים הללו הלכה למעשה.

שאיפתנו לשפר את פני החברה צריכה להתבסס בעיקר על שני אדנים מרכזיים, אשר יש ליתן להם את המקום הראוי בסדרי העדיפויות החברתיים והממשליים שלנו. האדנים הללו מתווים שני מסלולים המשתלבים במידה רבה זה בזה: ראשית, עלינו להשקיע בטיפוח ועידוד החינוך והתרבות. חינוך לערכים, להישגים בתחום המדע והרוח, טיפוח ערכי היהדות ולימודם בצד ערכים אוניברסליים בקרב כל שכבות הציבור. שנית, עלינו לקיים את ערכי החוק והמשפט ולחזק את המשפט כדי להגן על זכויות האדם בישראל ולקיים את שלטון החוק בקרב הציבור ובמוסדות השלטון. שילובם של שני מסלולים אלה כאחד הוא הערובה להמשך קיומנו כעם וכחברה.

לישראל אין משאבי טבע ואין אוצרות טבע. עושרנו הוא בעושר הרוחני והמדעי שאנו יכולים להפיק מתוכנו ובלעדיו לא נוכל להתקיים. הישגיה של ישראל בתחום המדע, בתחומי היצירה הרוחנית והתרבותית, בתחומי הכלכלה והיצירה השיפוטית הם נכסי צאן הברזל שלה אשר אסור לה לאבדם, כי הם הבסיס האיתן והחיוני לקיומה. אין לקבל כמובן מאליו את העובדה שמדעני ישראל זכו להישגים מרשימים בקנה מידה בינלאומי ואף לא את העובדה שייצוא ההייטק שלנו היה לשם דבר בעולם. כל אלה הם פרי השקעה וטיפוח הפוטנציאל הקיים בקרבנו. אם נצליח להשקיע משאבים חומריים ורוחניים בטיפוחם, נוכל לקדם את הערכים עליהם בנויה שיטת המשטר שלנו, לשמר את ההישגים והגילויים הנפלאים שיש בקרבנו, להעצים את הישגיה של החברה המיוחדת והמורכבת שקמה כאן; ולהעניק לה את מימד העומק, את החישוקים שיחזקו את היסוד הערכי המשותף לכל חלקיה.

אם לא נציב לנגד עינינו את המטרה של טיפוח החינוך מהגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה, נגלה חלילה כי חרבו המעיינות מהם אנו שואבים את כוחנו וסוד קיומנו. יש לעשות הכל כדי שהחינוך בישראל לכל הגילים, לילדים ולבוגרים, יהיה מבוסס על ידע ומקצועיות, על שוויון לכל אדם, שוויון הזדמנויות ושוויון באמצעים הניתנים לחינוך לכל אחד ואחת, חינוך אשר יחשוף את הכישרון והיכולות של בני עניים "כי מהם תצא תורה" כמו היכולות של בעלי האמצעים; של בני הישובים בפריפריה כמו במרכז; חינוך של יהודים וערבים; חינוך לכל קבוצות האוכלוסיה בקרבנו - והכל תוך כיבוד ערכיה ותרבותה של כל קבוצה מקבוצות האוכלוסיה - כי בנפשנו הדבר. ראוי לגייס את טובי המורים, ובהם אישים ישראלים בעלי הישגים עצומים התורמים כיום מכישוריהם וכישרונם בארצות רחוקות, כדי שיסייעו בפיתוח ההישגים המדעיים והתרבותיים כאן ויכשירו את דור ההמשך לבל נתעורר ונמצא עצמנו יום אחד בחשיכה - תחת האור שבידינו להעניק לנו ולעולם.

דומה כי אין שעה יפה משעת חלוקת התארים האקדמיים באוניברסיטה, כדי לעמוד על הצורך בשיפור הנתינה לחינוך ובקידום השוויון בחינוך כדי לבסס את הישגינו בכל התחומים החשובים לישראל. בהזדמנות זו אני פונה למקבלי התארים היום כדי שכל אחד ואחת מכם, הממלאים היום את ליבנו גאווה, יתרום את חלקו, כל אחד בתחומו, לקידום ההישגים האקדמיים האישיים למען החברה הזקוקה לכם. אני מאחלת לכם הצלחה רבה ותרומה משמעותית לכם אישית ולחברה בישראל, להמשך ההישגים שהביאוכם הלום.

מכאן אבקש להפנות את המבט לעולמי שלי ולביתי מזה שנים רבות - המשפט. בהענקת התואר שניתן לי, היום, אני רואה הבעת הערכה למוסד השיפוטי העליון של ישראל ולמערכת המשפט כולה ועל כך תודתי. בישראל קמה מערכת משפט מפוארת, אשר המסורת ששופטיה פיתחו, יצרו והעבירו מדור לדור היא מורשת של עצמאות מחשבתית ושיפוטית, של הגנה על ערכי המשפט, ועל ערכיה המהותיים של הדמוקרטיה שהתפתחה כאן בימים של קשיי קיום ביטחוניים וכלכליים.

מיום היווסדו תרם בית המשפט העליון תרומה מכרעת להגנה על זכויות האדם, וזאת על-אף היעדר חוקה כתובה ובטרם הוחקו חוקי היסוד המעגנים את זכויות היסוד של האדם. ההכרה בחופש העיסוק, בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות, בחופש הדת והחופש מדת, ההגנה על הזכות לחירות, על הזכות לשוויון ולהיעדר הפלייה, כל אלה ועוד, הם פרי פסיקתו של בית המשפט העליון לדורותיו. בכך הניח בית המשפט מסד איתן לערכים הדמוקרטיים שהאבות המייסדים של המדינה ביקשו לבסס כאן עם הקמתה.

נוכח התפקיד החיוני של מערכת המשפט במבנה הדמוקרטי של המדינה יש לשמור על כבודה ולהימנע מכרסום במעמדה. מערכת המשפט נותרה בכל שנות המדינה עצמאית בעבודתה השיפוטית ובלתי-תלויה. למערכת המשפט ולבית המשפט העליון בראשה מקום מרכזי בחזית השמירה על שלטון החוק. זוהי מערכת אשר תרמה ליצירת שיטה משפטית הזוכה להערכה רבה ולאמון בישראל ובעולם. מערכת אשר על-אף ניסיונות חוזרים ונשנים בשנים האחרונות לפגוע במעמדה ולהחלישה לא סטתה מקיום שליחותה בחברה שלנו ומהחובה להגשים את ערכי המשפט על יסוד הערכים המשותפים לכולנו. גם בהיותנו חברה מפולגת ומקוטבת ממשיך בית המשפט לקיים את החובה לשמר את הבסיס המאחד והמשותף לכולנו.

נוכח התפקיד שיש לבית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית, יש להוציאו מהמחלוקת המתחוללת בזירה הפוליטית ויש להגן עליו מפני כוונות להפכו למוסד המבוסס על ייצוג פוליטי. מערך פוליטי כזה או אחר אינו חלק מההוויה השיפוטית. לשם כך קיימות שתי זרועות שלטוניות אחרות שבהן הייצוג הפוליטי חיוני ומבטא את הכרעתו הדמוקרטית של הרוב. בית המשפט העליון הגיע להישגיו בזכות המקצועיות, אי-התלות והעצמאות, המחויבות לערכי היסוד של השיטה והריחוק המתחייב מהזירה הפוליטית. כך גם כאשר לפסיקותיו השלכות על עולם המעשה וכאשר התוצאות משפיעות על סוגיות המצויות במרכז המחלוקת והדיון הציבורי.

על-פי טיבו המשפט נותן ביטוי לערכים ולתרבות שבתוכה חי בית המשפט ומתאים אותם למציאות, מפרשם ומיישמם. עם זאת בפסיקתו ובפיתוח המשפט, בית המשפט אף משפיע על החברה והמציאות המתחוללת בה. אנו השופטים איננו מתיימרים להשליט ערכים משלנו אלא עושים כל מאמץ כדי לשלב במשפט את ערכי החברה שבה אנו חיים ולהתאים את הפתרונות המשפטיים לעקרונות השיטה ולערכים המהותיים של הדמוקרטיה. בכך מבקשים אנו לתת ביטוי לפתרונות שהמשפט יכול להציע לפונים אליו. על-פי טיבו אין בית המשפט מושפע מלחץ חיצוני ומרוחות שעה חולפות, אך בה בעת בתוך עמו הוא יושב. עליו להיות קשוב למצוקות הציבור ולרחשי ליבו, אולם אל-לו להיות נתון להשפעתן של קבוצות אלה ואחרות בקרבו.

העצמאות והמקצועיות בהן הוא פועל, גם אם אינם מציעים תמיד סעד ופתרון הרצוי בעיני כלל הציבור, הן הערובה העיקרית לכוחו ולאמון הציבור בו. גישה המציגה את בית המשפט כגורם אינטרסנטי, כבעל שאיפות להעצים את השפעתו וכוחו, היא גישה מוטעית המעתיקה אל תחום המשפט מושגים מעולם אחר. הזרוע השיפוטית היא הזרוע היחידה מבין זרועות השלטון המשוחררת מאינטרס פוליטי שהוא אינטרס ענייני ולגיטימי בזרועות השלטון האחרות. הזרוע השיפוטית נשענת על אמון הציבור, אך לא על פופולריות. על בית המשפט לקבל לא פעם הכרעות קשות שנועדו להגן על זכויות של מיעוט, ולקבל הכרעות שאינן מעוררות תמיד תשואות מצד רוב הציבור; במיוחד כך נוכח מצבים קשים של מאבק בטרור ובתקופות של מתיחות ביטחונית, כלכלית או חברתית. לא נוכל לעשות כן אלא אם ניתן לכל אדם את התחושה שבית המשפט פועל למענו, על-פי מיטב המצפון והתפיסה המשפטית. כל עוד אנו פועלים כך גם אם ניתן למתוח ביקורת על החלטות או פסקי דין ואף לחלוק עליהם אין יסוד לערער את האמון בבית המשפט וביושרה של שופטיו.

ואומנם נראה, כי לאמון כזה זוכה בית המשפט מרוב הציבור על שכבותיו וקבוצותיו השונות גם היום, בעידן של ספקנות וחשדנות שפשטו בקרבנו. על כל אדם בישראל לדעת, ללא הבדל מוצא, וללא התייחסות לקבוצת ההשתייכות שלו, כי בית המשפט הוא מבצרו אל מול הצורך להגן על זכויותיו. שליחותנו השיפוטית היא להבטיח את ההגנה על זכויות האדם תוך כיבוד האינטרסים החיוניים של המדינה, ותפקידנו למזער ככל האפשר פגיעה בזכויות על-פי אותן מגבלות שהטילה חקיקת הכנסת בחוקי היסוד.

שופטינו כבני אנוש באים והולכים; אך המוסד חזק מיחידיו השופטים. כל שופט הוא שלוחו של בית המשפט בהגשמת המחויבות לקיים את ערכי שלטון החוק והמשפט בהתאם לערכיה היהודיים והדמוקרטיים של המדינה. אשר על כן ראויה מערכת השיפוט כולה לתמיכה חומרית וערכית. לא נוכל לאורך ימים להמשיך ולמלא את השליחות והמחויבות לציבור ללא הקצאת משאבים שיסייעו למערכת המשפט למלא את יעודה ויאפשרו לה לקיים את מקומה הראוי, לשפר את יכולותיה ולהעניק לכל אדם בישראל ביטחון אישי, סעד משפטי ואכיפה יעילה. לשם כך מתחייבת ראייה חברתית המשנה את סדרי העדיפויות שלנו ויוצרת תנאים ראויים בהם יכולה מערכת המשפט לפעול.

במסגרת שינוי סדרי העדיפויות לעשור הבא אני קוראת לרשויות המופקדות על כך במדינה לתרום את חלקן לביצורה של מערכת המשפט. לשם כך ראוי להגדיל באופן משמעותי את מספר השופטים במערכת המשפט, ליתן למערכת כלים מעשיים לשם מימוש יעדיה, להנהיג רפורמה במבנה הערכאות השיפוטיות בישראל, אשר תאפשר לבית המשפט העליון למלא את תפקידו המובהק בחברה; להקים מבנים ובתי משפט נוספים שיכבדו את הבאים בשעריהם, ואף להעניק למערכת בתי המשפט עצמאות ניהולית שתשלים ותחזק את עצמאותה השיפוטית-המהותית.

על החברה ועל רשויות המדינה לשאוף לחיזוק מערכת המשפט ולכיבודו של הייעוד השיפוטי כערובה נוספת להגנה על הציבור כולו ועל כל אחד מיחידיו. יש להניח למשפט להתפתח על-פי דרכו, לדאוג לקיום החוק, לפרשנות החוק, להתאימו לצרכי המציאות המשתנה ולהתמיד בעריכת האיזון הראוי והחיוני בין ההגנה על זכויות היסוד של האדם לבין האינטרס של כלל הציבור. ומעל לכל אחזור על הקריאה רבת השנים: יש להשלים את מפעל החוקה. יש לפעול לכינונה של חוקה שלמה, תחילה על-ידי השלמת פרקיה שהם חוקי היסוד, אך בסופה של דרך בכינון חוקה שלמה שתבטיח את קיומם של המוסדות הדמוקרטיים בישראל ואת זכויות האדם. חוקה שעל עקרונותיה ועל ערכיה נוכל כולנו להישען, כדי שניתן יהיה להמשיך ולפתח את המשפט ואת ערכי החוקה החוק והמשפט בסביבה חוקתית ראויה, ויקוים בנו דבר הנביא "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".