נאומו המשוער של הח'ליף ארדואללה הראשון

לפני כחודש העלינו כאן את דבר חששו המוסתר של בית המלוכה הירדני מן הקולות הקוראים לאחרונה להפוך את ירדן למולדת החלופית של הפלשתינים. השבוע, לרגל חג הכתרתו של עבדאללה השני מלך ירדן, כשהוא לבוש בלבוש צבאי מלא, הוא דיבר במפורש על כמה בעיות המטרידות את הממלכה. הוא אמר באופן מפורש כי לא יהיה לירדן שום תפקיד ממערב לירדן ושום אחריות למתרחש באזורים אלה, ושאין סיכוי לפתרון הבעיה הפלשתינית על-ידי חידוש הקשר בין ממלכת ירדן ובין יהודה ושומרון. בכך שם המלך סוף לכל חלומותיהם של הישראלים המדברים על פדרציה, קונפדרציה או כל קשר אחר בין ממלכת ירדן ויו"ש.

בנאומו המלך גם שלל שלילה מוחלטת את רעיון "המולדת החלופית", כלומר - הפיכתה של ירדן לביטוי המדיני של שאיפותיהם הלאומיות של הפלשתינים. לדבריו, לא יהיה שום פתרון לבעיה הפלשתינית על חשבון ירדן, ולכן ירדן תסייע בכל כוחה לפלשתינים להקים את מדינתם על אדמתם ההיסטורית, כלומר על חשבון ישראל.

המלך דיבר גם על עניינים רגישים, שבדרך כלל הוא נמנע מלעסוק בהם בפומבי, כמו השחיתות בקרב בעלי תפקידים רשמיים, סכסוכים אלימים ותגרות המונים בין שבטים ומשפחות, התקפות על אנשי ביטחון ופגיעה ברכוש המדינה. הוא קרא לאזרחי המדינה לראות בה את מקור גאוותם והזדהותם ולקבל עליהם מרצון את חוקיה וכלליה.

דברים מפורשים אלה מעידים מצד אחד על עומק הבעיות שמהם סובלת ירדן בתקופה האחרונה, אך מצד שני - על ביטחונו העצמי ועל הלגיטימיות הרבה שממנה נהנה המלך, המאפשרים לו לדבר ברבים על בעיות חברתיות ופוליטיות רגישות מבלי לחשוש מכך.

דבריו אלה של המלך מולידים התלבטות ישראלית: האם לחזק את היחסים עם ירדן כדי לתמוך בבית המלוכה של מדינה ערבית ידידותית זו, או שמא דווקא לעודד את רעיון "המולדת החלופית" של הפלשתינים בירדן, על-מנת להרחיק מישראל, מירושלים וממרכזי האוכלוסין והכלכלה הישראלים במישור החוף את רעתה של מדינה פלשתינית העלולה להפוך את יהודה ושומרון למה שעזה הפכה לפני שלוש שנים בדיוק?

הדרישה להקמת ועדת חקירה בינלאומית לאירועי הספינה "מרמרה" נשמעת כיום מצד מדינות רבות. רובן מחפשות הוכחות לאשמתה של ישראל, רק כדי להפיס את דעתו של ראש ממשלת טורקיה, ההולך ותופס את מקום מנהיג העולם המוסלמי - הכוכב העולה בשמי הפוליטיקה הבינלאומית. איש אינו דורש להקים ועדת חקירה לנושא הכיבוש הטורקי בצפון קפריסין, או לנושא יחסה של טורקיה למיעוט הכורדי בדרום מזרחה, אלה שאסור לומר ברבים את שמם ונקראים בתקשורת הטורקית "הטורקים ההרריים". איש אינו דורש לחקור את שואת הארמנים שמיליון וחצי מהם נטבחו באכזריות נוראה על-ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

איש אינו דורש לחקור את מעורבותה של ממשלת טורקיה בארגון IHH, מארגן המשט לעזה אשר העלה על הספינה עשרות בריונים חמושים בנשק קר - סכינים ואלות - כדי להתנגד בכוח לחיילי צהל. על-פי השמועה, אותם בריונים השליכו למים כלי נשק חם שהיו על הספינה, כדי שאלה לא יוצגו על-ידי ישראל לאחר ההשתלטות. איש גם אינו דורש לחקור כיצד היו על הספינה לפחות חמישה אנשים הקשורים עם ארגוני טרור, כולל אל-קאעידה, ואשר הגעתם לעזה הייתה מקדמת את הפיכתה לחממת טרור בינלאומי.

במקביל, רבות ממדינות העולם מציעות תחליפים לסגר הימי על עזה - מכוחות ימיים של נאט"ו ועד לכוחות שיטור ערביים. כולם מתעלמים במכוון מכישלון הפיקוח על הברחת הנשק ללבנון שנקבע בהחלטת מועצת הביטחון 1701 בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ומכישלון יוניפיל המחוזק למנוע את העברתם של עשרות אלפי טילים מסוריה ומאירן ללבנון. כיצד אפוא יצליח פיקוח בינלאומי על עזה למנוע את הפיכתה לבסיס טילים אירני?

אלא שעובדות אינן מעלות ואינן מורידות, כאשר מדובר בישראל ובביטחון אזרחיה, שהרי גם העובדה שבעזה אין רעב, ושבכל יום עוברות אליה כמאה משאיות נושאות מזון וסיוע אחר מישראל, אינה משנה את הדעה שהצליחו שונאי ישראל לטעת בתודעת העולם.

הצביעות היא גם נחלתם של אמצעי התקשורת המערביים: סוכנות "רויטרס", המזינה במידע, בתצלומים ובקטעי וידאו את מערכות העיתונים ואת כלי התקשורת המשודרת, הפיצה תצלומים של "פעילי השלום" הטורקים תוך מחיקת הסכינים שהחזיקו בידיהם. כאשר נחשפה ברבים המניפולציה שנעשתה בתצלומים, טענו מנהלי הסוכנות ש"נפלה טעות בשגגה". האומנם ניתן לערוך תצלומים בפוטושופ ב"שגגה"? כיוון שסביר להניח כי לא מנהל רויטרס אלא עובד מן השורה עשה את המעשה, לשם שמירת אמינותה התקשורתית על הנהלת "רויטרס" לנהל חקירה פנימית כדי לגלות את האשם במניפולציה ולהוציאו משורותיה.

שהרי כבר היו דברים מעולם: בשנת 2006 התברר שתצלומים שהופצו על-ידי "רויטרס" ושהראו את ביירות בעת הפצצה עברו "שיפור": נוספו להם תמרות עשן שלא היו בתצלומים המקוריים. גם אז טענה הסוכנות שמדובר ב"טעות". מעניין שה"טעויות" של רויטרס הן תמיד בעלות אותה מגמה: הצגתה של ישראל באור שלילי ושל אויביה - באור חיובי.

מועצת הביטחון של האו"ם אמורה להצביע בימים אלה על סבב חדש של סנקציות נגד אנשים, ארגונים וחברות באירן, במאמץ לשכנע את השלטון באירן לעצור את דהירתו אל עבר הפצצה הגרעינית. עדיין לא ברור אם ההחלטות אכן תתקבלנה, אבל לבי אומר לי שהן תהיינה מרוככות דיין כדי שתוכלנה לזכות באישורן של רוסיה וסין. עם זאת, ברור לכל מי שמכיר את השלטון אירני, שסנקציות לא יביאו לשינוי משמעותי כל עוד אין בהן איסור על יבוא תזקיקי נפט לאירן. רק איסור כזה עשוי להוציא את שליטי אירן משלוותם, שכן תהיה לו משמעות מיידית וחמורה לחיי האזרחים: צמצום אספקת דלק למכוניות יביא לתסיסה רבתי בקרב מיליוני אירנים המסתמכים על מכוניותיהם לפרנסתם, וראינו את שרשרת השריפות של תחנות הדלק לפני כשלוש שנים עקב העלאת מחיר הדלק. צמצום אספקת הדלק לתחנות כוח עלול להשבית את החשמל באופן חלקי, דבר שישפיע מיידית על התעשיה ועל המסחר ועלול להוציא לרחובות מיליוני מפגינים.

אלא שגם החלטות על סנקציות אינן מבטיחות דבר, שכן מתברר כי אירן יודעת היטב כיצד לעקוף את האיסור על יבוא חומרים וציוד העלולים לשמש בתעשיית הגרעין והטילים. העיתון "ניו-יורק טיימס" פרסם השבוע כתבה גדולה על אמצעי ההונאה שנוקטת אירן כדי להסתיר את הברחת החומרים והציוד הללו אליה: אוניות העמוסות באלה משנות במהלך נסיעתן את דגליהן, את הבעלות עליהן ואת שמותיהן המודפסים על דפנותיהן, דבר המקשה מאוד על העיקוב אחריהן.

בימים אלו מציינת האופוזיציה באירן שנה לבחירות לנשיאות שהביאו להפגנות המחאה הגדולות על זיוף תוצאותיהן. למרות תחזיות על פריצה מחודשת של הפגנות המונים, נראה כי גם הפעם יצליח השלטון להחזיר את הסדר לרחובות, שכן במהלך השנה האחרונה פעל השלטון ללא ליאות להשלכת מנהיגי ההפגנות אל מאחורי סורג ובריח, ולהטלת פיקוח הדוק על מכשירי הטלפון הסלולריים ועל רשתות תקשורת אחרות, וכתוצאה מכך הצטמצמה יכולתם של שרידי מנהיגות ההפגנות לארגנן מחדש.

בישראל מצטבר מידע רב על מעורבותה של ממשלת טורקיה האיסלאמיסטית בהפצת האיסלאם הרדיקלי במקומות רבים בעולם, בפעילות חתרנית נגד ממשלים מקומיים ואף בקשר עם אנשים וארגונים החשודים בסיוע לטרור. ישראל יכולה הייתה לחשוף ברבים מידע זה ואת פרצופו האמיתי של ארדוע'אן, אלא שחשיפת המידע וגרימת המבוכה עלולה להעמיד בסכנה את מה שנותר מהיחסים הטובים והחמים שהיו בעבר בין טורקיה וישראל, ובכך להביא להחרפת התבטאויותיה ואולי גם מעשיה של טורקיה נגד ישראל. מצד שני, אם ממילא העניינים נעים לכיוון של הרעה ביחסים ואולי אף של ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, מדוע שישראל תימנע מחשיפת המידע ומגרימת המבוכה?

גם המצור על עזה מעורר לבטים לא קלים: מצד אחד הוא גורם לישראל נזק תדמיתי גדול, המתבטא בנקיטת עמדות פוליטיות ומשפטיות אנטי-ישראליות על-ידי מדינות רבות במוסדות בינלאומיים, ביניהן גם מדינות הנחשבות לידידות ישראל. מצד שני, הקלת המצור - ובעיקר הימי - תהפוך את עזה לבסיס טילים אירני שיאיים על ישראל ועל ביטחונה. אנשי חמאס וחבריהם הטורקים מבינים את המילכוד, והם מדברים ללא הרף על כך שישראל הפסידה את המערכה שכן כל החלטה שלה תהיה מבחינתה גרועה.

התלבטות נוספת היא באשר ליחס המדינה כלפי הישראלים שהשתתפו במשט, ובעיקר חברת הכנסת חנין זועבי. מצד אחד שמורה לה ולאחרים זכות הבעת הדעה גם אם הדעה אינה מקובלת על הרוב במדינת ישראל, אך מנגד סיוע כזה לשלטון חמאס בעזה הוא פגיעה בביטחון ישראל ובביטחון חיי אזרחיה. חסינות חברי הכנסת מאפשרת לה לקחת חלק במגוון רחב של פעולות אנטי-ישראליות מבלי שניתן יהיה להעמידה לדין. השבוע שללה ממנה ועדת הכנסת כמה זכויות, אך ליישום החלטת הוועדה נדרש אישור מליאת הכנסת, שאינו מובטח מראש, וייתכן שלחברת הכנסת זועבי שמורה אף הזכות לבקש סיוע מבית המשפט העליון נגד ועדת הכנסת והחלטותיה. האם תמשיך מדינת ישראל להיות דמוקרטיה גם במחיר ההרשאה לחברת כנסת לפעול נגד המדינה, או שעל ישראל לעצור פעילות זו גם במחיר צמצום החירות הדמוקרטית?