המגילה בתיאטרון היידישפיל

מחזמר עם שיריו של איציק מאנגר הגדול, והמוזיקה של דובי זלצר, מביא את העליצות, הצחוק והשמחה שהאירו את חיי היהודים במזרח אירופה, וממשיך לענג עד היום.

ככל שחיי היהודים היו מרים יותר, כך ידעו לעודד את עצמם במופעי שירה, ריקוד וצחוק, שהעניקו להם את הכוחות להתגבר על הפוגרומים והשחיטות. גם כיום, כשאנו נתונים בלחצים ותחת איומי השמדה, ההצגה של היידישפיל מרנינה ומענגת כמו פעם. ומה שטוב - לא נס ליחה של היידיש.

תיאטרון היידישפיל מחדש את צוות השחקנים, עם תוספת קבוצת הצעירים המחוננים, כפי שעושים כעת התיאטרונים הרפרטואריים. וכך, שיריו של המשורר האידי הדגול איציק מאנגר (1901-1969), שהולחנו בידי דובי זלצר, ועובדו למחזה ובוימו בידי שמואל בונים המנוח כבר ב-1965, והועלו בת' החמאם, ובת' היידישפיל ב-1988, והיו להצלחה אדירה - עולים מחדש.

כעת, חוזר היידישפיל על הצלחתו, עם יענקלה בודו בתפקיד אחשוורוש השיכור (שמזכיר את בודו בתפקיד שזיכה אותו בפרסום ומעמד - השיכור ב"משה וונטילטור"). להזכירכם - זה אותו בודו שמשחק בתפקיד מאיר לנסקי, הגנגסטר היהודי הנודע הקשוח, עם נקודה רכה כלפי ישראל. כאן מכרכרות סביבו הנשים בהרמון. אך ושתי (אירמה סטפנוב היפה), אותה הוא מזמין להופיע במלוא חמודותיה בעירום, לפני ידידיו במשתה - מסרבת לבייש את עצמה ולא באה. אנדרה קשקר נפלא כהמן הרשע, והופעתו מזכירה את השטן ממש. ישראל טרייסטמן כמרדכי היהודי, שמציל את המלך ממזימת הרצח שזוממים עבדיו, הוא גם דודה של אסתר (מירי מאיר), שממריץ אותה לגשת לאודישנים למלכה חדשה. בכך הוא מציל את עמו מכלייה שתכנן המן האגגי.

שני הרצים - דורי אנגל וגרא סנדלר - פשוט נפלאים, בתנועה, במשחק ובהבעות. בקאסט רווי כשרונות השירה בולטים בקולם הנהדר יהונתן רוזן (פסטריגתא), והילה רביב-צור, כמו גם מירי מאיר, אליאן דבאל-שור, ויובל רפופורט. יצחק שאול חידש את הבימוי של בונים. את התאורה המצוינת עיצב גדול התאורנים שלנו מישה צ'רניאבסקי הבינלאומי. על התזמורת החיה על הבמה ניצח מישה בלכרובסקי רב הניסיון, ועל התנועה הייתה מוריה זרחיה. לעיצוב הבמה היפה אחראיות פרידה קלפהולץ אברהמי ודניאל שולביץ'.
יצאנו מההצגה עם חיוך על השפתיים, מצב רוח נפלא, ועונג בלב לחזות בדור חדש של שחקנים ביידיש - שמדגם אמנות יהודית מתחדשת.