מחזה מרעיד לב, שהתרחש בשואה, אך עיסוקו בדמיון הילדים, גיבורי ההצגה, שנושא אותם אל על בזכות אמנות התיאטרון.
את המחזה "מר סליק ומחלת היבשה" כתבה ליליאן אטלן (ילידת 1932), משוררת ומחזאית יהודיה צרפתיה, ששרדה את מלחמת העולם במחבוא בעליית גג. אך על סמך הסיפורים ששמעה מפי נער ניצול שואה שמשפחתה אימצה, על הגטו והמחנות - כתבה את המחזה, שעלה כבר בארץ בתיאטרון גיורא גודיק בשנות ה-70, בכיכובם של אמיר אוריין ומנחם עייני, וב-1993 הועלה בבית צבי בבימויו של דוד ברגמן.
הפעם עיבדה הגר רענן את התרגום השירי של חיים גורי, שקוצר משעתיים לשעה ועשר דקות, וביימה אותו בכשרון עילאי הבימאית הצעירה אביבית שקד. הסיפור נסב על ארבעת הילדים האחרונים ששרדו בגטו במחילות הביוב, והגרמנים ידעו לפתותם בשוקולד כדי שיצאו מהמחילות. חייל נאצי, מר סליק (איתן כרמלי הרגיש) הופקד על העמסתם על משאית שתובילם למקום ממנו לא חוזרים. הילדים מאד אינטליגנטים ויודעים בדיוק מה צפוי להם, אך כוח ההישרדות מנחה אותם מה לעשות כדי לשנות את המציאות.
לשם כך, הם בונים מציאות דמיונית בה הם משחקים עם החייל, שהוא קצת מפגר, ובעל המון רגשי חרטה על ההריגות שביצע. הם אינם מפגינים פחד כלשהוא, ומדמים לעצמם שהם על אניה בלב ים. כל חילופי הדברים בינם לבינו ובינם לבין עצמם מוגשים בכישרון רב על-ידי צוות השחקנים. יובל טננבאום, בוגר בית צבי, משחק את יוסלה, הילד האסרטיבי שביניהם בכשרון מדהים. הוא מכריז על רייזל'ה, נטע בר רפאל הנפלאה, בעלת הקול הצבעוני והרגיש, שהיא כלתו המיועדת. ברכה, אוולין קצ'ולין ויונה-אדם ביבס, משחקים עם הבובה לעיתים כאילו היא הילדה הקטנה שנכחדה, ולפעמים כבובה. קולם של אריה צ'רנר ויהויכין פרידלנדר (מהחאן הירושלמי) הנשמע ברקע, כמפקדי-העל הנאצים, מוסיף את הנגיעה במציאות האופפת אותם.
השואה כאילו לא נוגעת להם, רק ברמיזות שנאמרות כבדרך אגב. הם מתעלמים מהמציאות, ושוקעים במשחק התיאטרלי המעניק לחיים הקצרים שעוד נותרו להם אור ותקווה. כמו שנהגו היהודים בגטו כשהופיעו בהצגות ובבידור. האמנות מעניקה להם כוח של חיות ועוז נפש, שהם סיבת קיום העם היהודי בארבעת אלפים שנותיו.
זו הסיבה, שהצגה זו חייבת לעלות כמות שהיא בבתי ספר תיכוניים, אך לא לפני שהמורים יקדימו וישוחחו עם הילדים על הנושא. או שיקרינו את הסרטון שצילמו היוצרים, עם הראיונות שקיימו עם ניצולי השואה, ושבזכות הראיונות העשירו ומיצקו את המחזה.
חבל שסרט הווידיאו הוקרן בפרוזדור החוג לתיאטרון, שאינו ממוזג, והקהל, שהוזמן לשעה 9, והגיע לפני כן כיאה וכנאות, נאלץ להזיע ולסבול את החום עד תשע וחמישה. מתי יחנכו בתי הספר למשחק את תלמידיהם לנהוג כבוד בקהל הצופים ולעמוד בשעות תחילת ההצגות? ההרגל המגונה לאחר את תחילת ההצגות גורם לקהל אי נוחות, בלשון עדינה.
ההצגה "מר סליק" באוניברסיטה היא פנינה של הצגה מושלמת.
