לחיי הספינות שבדרך...

איננו יודעים מי יהיה נתן אלתרמן הפלסטיני, מי יהיה המשורר הלאומי אשר יבטא את תולדות המאבק להקמתה של המדינה הפלסטינית העצמאית. אולם כפי שבתחומים רבים אחרים הם למדו וחיקו את סיפור המאבק שלנו, את סיפור המאבק הציוני להקמת ישראל, מאוד אפשרי כי משורר זה יאמץ אל חיקו שורות מטורו הנודע של נתן אלתרמן, מ"נאום התשובה לרב-חובל איטלקי", ויסיים כך את שירו שיוקדש לרב-החובל הטורקי של ה"אווי מרמרה" -

• "כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן -
  לחיי הסיכון והפרך,
  לחיי הספינות הקטנות, קפיטן,
  לחיי הספינות שבדרך!"

איסמעיל הנייה, ראש ממשלת החמאס שברצועה, התייחס למשט הטורקי בעת שיצא לדרך ואמר: אם תפרוצנה הספינות את המצור, אם תצלחנה להגיע לחוף עזה, יהא זה ניצחון למאבק הפלסטיני; ואולם גם אם תחסמנה בידי ישראל, גם אם לא תגענה ליעדן - גם אז יהיה זה ניצחון פלסטיני.

המציאות הייתה שונה. אילו התעלמה ישראל מן הספינות, אילו ניתן להן להגיע לרצועה ולפרוק את מטענן, היה זה כישלונו הגדול של המבצע. חסימתן, ההשתלטות עליהן, ובייחוד המאבק שהתרחש על סיפון ה"אווי מרמרה", הם שהקנו לפלסטינים את ניצחונם הגדול.

לנו ולהם היה ברור כי אסור, בשום פנים ואופן, שמטען הספינות יכלול אמצעי לחימה. תמונת המצב הייתה שונה לחלוטין אילו יכולנו לחשוף רקטות, טילי נ"מ וטילי נ"ט שנמצאו בבטן הספינה, ולא רוגטקות וסכיני מטבח. זאת ועוד - מטרתם לא הייתה להעביר כמה מאות טונות של אספקה "לגיטימית" לתושבי הרצועה, מאבקם היה מדיני, מאבקם היה על דעת הקהל העולמית, מאבקם נועד להשחיר את פניו של הכיבוש הישראלי אשר לא הסתיים ב-2005 ועודנו נמשך ונמשך עד היום.

ולמלכודת זו נפלה השביעייה שלנו, נפלו שבעה שרים אשר הבינו היטב את המצב ואת הבעיה שבפניהם, אולם חששם מתגובתו של ציבור מסוים בישראל גברה על הערכת המצב האסטרטגית.

למרבה הצער, הלקח לא נלמד. בימים הקרובים עומדות להגיע ספינות חדשות - ספינה לבנונית, ספינה אירנית וספינות שמתארגנות שוב בנמלי טורקיה. מול אלה עומדת שוב השביעייה שלנו, החייבת להצדיק את החלטתה הראשונית. כיצד תעמוד מול דעת הקהל בישראל, אם תחליט היום להתעלם מן הספינות ותתיר להן להגיע בהשקט ובצנעה ליעדן, ללא תרועת ה"ווזלות" של דרום אפריקה?!... כיצד תצדיק את החלטתה הקודמת, מול חבריה של ועדת השופט טירקל?!

איננו יודעים מי הנשים המתוכננות לעלות על סיפונה של הספינה הלבנונית. אולם עלינו לתאר לעצמנו את ה"חגיגה" התקשורתית בעולם, מתמונות ההשתלטות של לוחמי שייטת 13 על הספינה, מתמונות מאבקן של הנשים בחיילי השייטת. ורק חסר לנו כי תהיינה שם גם כמה נשים נפגעות-ירי על הסיפון.

בצדק יחרוז המשורר הפלסטיני וישיר:

• "אז תצחק: לא עזרו אוניות המשחית
  לא השפיע הרדאר אפילו
  ותסיים את פסוקך בקללה ערבית
  וחוצות הנמל יאפילו..."