מוסד הבוררות בישראל שנוי במחלוקת. ולא בכדי: העובדה שבוררויות כספיות גדולות מתנהלות במחשכים, הרחק מעיני הציבור, עלולה לגרום לתקלות; העובדה שבמוסד הבוררות מתדיינים בעיקר חברות ואישים בעלי אמצעים כספיים גדולים יחסית שידם משגת לשכירת יועצים מקצועיים בכירים, אינה מבטיחה הליך מושלם ואינה מהווה חיסון מפני פסיקה המעלה אצל מי מהצדדים, בסופו של דבר, טיעונים לניגודי עניינים.
כזה הוא המקרה שלפנינו, שבו כרוכים: השופטת (בדימ.) גבריאלה (דה-ליאו) לוי, שכיהנה כבוררת; ושני הצדדים הניצים: ההתאחדות הישראלית לכדורגל וחברת ספורטפייב בע"מ, מצד אחד; וחברת צ'רלטון בע"מ, שבשליטת איש העסקים אלי עזור, מצד שני.
דה-ליאו דנה בתביעות הדדיות שהגישו הצדדים. עיקרן: מהות הקשר שנוצר בין הצדדים לבוררות במסגרת מכרז לרכישת זכויות שידור, וזכויותיו הכספיות של כל אחד מהם בזכויות השידור. פסיקתה של הבוררת, בסופו של תהליך ארוך ומייגע: צ'רלטון חויבה לשלם לתובעות סכום כולל הנאמד בכ-100 מיליון ש"ח.
המדובר באחד מפסקי הבוררות המורכבים והמשמעותיים ביותר, שפוגע קשות בחברת צ'רלטון. לא רק נוכח ההיקף הכספי העצום שבו מדובר, אלא גם נוכח הגופים והפרסונות המעורבים בפרשה, כפי שנבהיר להלן. הבולט שבהם: שר המשפטים לשעבר,
חיים רמון.
שמה של דה-ליאו עלה לפני כמה שנים בתקשורת, כאשר שלא בטובתה - היא הסתבכה בפרשת "
הנאנסת שנהנתה". כזכור, דה-ליאו חתמה על פסק-דין בפרשה זו. לאחר מכן טענה שלא הייתה שותפה למשפט שנוי במחלוקת שנכלל באותו פסק דין, לפיו הנאנסת נהנתה ממעשיו של האנס - אביה החורג. אותו אירוע סוקר בהרחבה ב-News1 (ביוני 2006), כמו גם
טענותיו של השופט שישב בראש ההרכב,
אהרן אמינוף. בעקבות הפרשה הוגשה נגד דה-ליאו תלונה לנציבות קבילות השופטים. דה-ליאו פרשה משיפוט ופתחה בקריירה חדשה כבוררת.
עתה, כאמור, עולה שוב שמה של דה-ליאו. הפעם נוכח טענות המסתמנות בדבר חשש לניגודי עניינים בהליך הבוררות. עיקרי הדברים:
- שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, מזוהה עם חברת צ'רלטון בכלל, ועם בעליה, חברו אלי עזור בפרט. בתקשורת הוכתר רמון יותר מפעם אחת כמי שעומד או-טו-טו לשמש יושב-ראש החברה. רמון משמש בפועל במשך זמן רב כיועץ החברה ומקבל שכר חודשי קבוע;
- חיים רמון, בתפקידו בתקופה הרלוונטית כשר המשפטים (כיהן עד אוגוסט 2006), הוא האיש שחתם על התלונה שהוגשה בזמנו נגד דה-ליאו. בעקבות אותה תלונה נפתח בירור נוקב שהביך את שלושת השופטים שישבו בהרכב, ובהם דה-ליאו;
- שמו של רמון נזכר פעמים רבות במהלך הבוררות כאחד האישים שיש להעיד במסגרת הבוררות. דבר מעורבותו וקשריו עם צ'רלטון הועלו יותר מפעם אחת בהליכי הבוררות;
השאלה העולה עתה היא: האם אמורה הייתה דה-ליאו, שפרשה מכס השיפוט לאחר שהוגשה נגדה התלונה שהגיש רמון, לפסול עצמה מלכהן כבוררת נוכח מעורבותו (בצ'רלטון) של חיים רמון - האיש שהגיש נגדה את התלונה. יאמר כאן: דה-ליאו הכירה את העובדות הנ"ל, מידיעה אישית. ניתן להניח כי לו היה מובא מידע זה בפני אלי עזור, הוא היה מבקש לפסול את דה-ליאו מלכהן כבוררת בתיק זה. ושאלה נוספת היא: מי האחראי לכך שמידע חיוני וקריטי זה בדבר התלונה שהוגשה על-ידי רמון נגד דה-ליאו לא הובא בפני הצדדים לבוררות.
(הערת המערכת: דה-ליאו סירבה להתייחס לנושא הנ"ל. לגישתה, בורר, כמו שופט, מדבר רק בפסקי דין)
