ממשלת ישראל שבויה בידי חמאס

סוף כל סוף, שר החוץ אביגדור ליברמן הודיע על תוכניתו להתנתק מעזה לחלוטין. על זאת נאמר, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. ברכות לשר שהתעורר מחלום הבלהות ששמו עזה. מי צריך את קן הצרעות הזה? מר ליברמן יודע היטב שעזה אינה מהווה שום איום קיומי על ישראל, אלא רק נטל שאין למעלה ממנו.

חמאס מבין היטב שכל זכות קיומו בעזה תלויה, באופן פרדוקסאלי, בישראל. החשמל, המים, המעברים היבשתיים הפתוחים, סחורות אינסוף הנכנסות לעזה - כל אלה מאפשרים לחמאס להמשיך ולשלוט בתושבי עזה. לא בכדי, צוטט סאמי אבו זוהרי, דובר תנועת חמאס, שאמר כי תוכנית ליברמן להכריז על עזה כיישות עצמאית הינה "בגדר ניסיון ישראל לברוח מהאחריות המוטלת על הכיבוש". ישראל נסוגה מעזה לחלוטין, אך בכל זאת היא עדיין שולטת. הבנתם את זה? אולי ישראל שולטת בצורה וירטואלית, אך לא בפועל. אין לייחס טמטום כה גדול לדובר חמאס, כי הרי הוא מבין היטב שחמאס זקוק לאספקה הישראלית כאוויר לנשימה. ממשיך הליצן וטוען: "למרות שעזה שוחררה בפועל מהנוכחות הצבאית והתנחלותית, הציונית היא עדיין נתונה מבחינה חוקית ומעשית תחת כיבוש". ועוד אמר אבו-זוהרי: "אנו מתנגדים לתוכנית הזו, משום שעזה היא חלק מפלשתין הכבושה, והכיבוש אינו יכול לפטור את עצמו מהאחריות המשפטית כל עוד הכיבוש של האדמה הפלשתינית נמשך". במילים אחרות, אתם תתנו ואנו נירה עליכם טילים, נמרר לכם את החיים. זו חלוקה שוויונית!!!

האמת היא שממשלות ישראל עד היום נהגו וממשיכות לחטוא בטיפשות שאין כדוגמתה, היינו לקבל על עצמן את האחריות על עזה. אסור לישראל להסכים להמשך מדיניות בת-היענה ולטמון את הראש בחול. ניתוק מוחלט הוא הפתרון האידיאלי. ככל שישראל תמשיך במדיניותה, כך היא תשלם מחיר מדיני וצבאי. פתיחת המעברים על-ידי ישראל הייתה איוולת. דרך נמל עזה והמעברים ממצרים, עזה מסוגלת לקבל את כל המצרכים הדרושים לאוכלוסייתה.

המחיר הכלכלי שישראל משלמת הוא איום ונורא. במקום להפנות משאבים עצומים לתחומים באמת חשובים, ישראל מבזבזת הון עתק על מניעת הגעת הספינות והמשטים לעזה. פעילותם של חיל הים וגורמים אחרים עולה כסף רב הנשפך למימיה המזוהמים של עזה. חווינו על בשרנו גם את התוצאות של מניעת הגעת המשט המפורסם לעזה: גינויים בכל העולם, לחץ בינלאומי, ויותר מכל - הצלחה מדינית לחמאס. והשאלה היא למה, כאשר אפשר בהחלט לנהוג כפי ששר החוץ הציע?

התערבות שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, שטענה כי "המעברים לרצועה צריכים להיות פתוחים לשני הכיוונים, כדי לאפשר תנועת בני אדם וסחורות ממנה ובכיוון השני. אנו אומרים בבירור: חייבים לאפשר לתושבי עזה חיים נורמאליים". אין לחשוש יתר על המידה מאמירות אלה. מעולם לא נמנעה ישראל מלסייע לתושבי עזה בכל מחסורם. למרות זאת, מנהיגיהם החליטו להמטיר עלינו טילים ולהפך אותנו לבני ערובה בידיהם. יש לומר לכך די! שנית, האם ישראל מתנגדת לחיים נורמאליים בעזה? ודאי שלא, אלא שהנורמליזציה חייבת להוביל לשקט מוחלט. לדאבון כולם, חמאס מבקש מישראל לקבל את ה"נורמליזציה" של מאבק צבאי וירי טילים. ישראל חייבת להבהיר שנורמליזציה מסוג זה שחמאס מקדם איננה מקובלת עליה, בלשון המעטה.

אם בנושא הסיוע הכלכלי ישראל שבויה בידי חמאס, הרי שבתחום המדיני, השבי הוא ארוך מאוד, כאורך הגלות. הניסיון להגיע עם אבו מאזן להסדר שיכלול את עזה, לכל הפחות, הוא ניסיון סרק. חמאס שולט בעזה שלטון ללא מיצרים. הוא עלול להגיע לגדה מהר מן הצפוי, למרות הימצאותו של צה"ל. אבו מאזן מייצג את המיעוט ולא את הרוב. המאמצים הדיפלומטיים המושקעים, הן על-ידי ישראל והן על-ידי ארה"ב, בשלב זה לא יכולים להניב פרי. חמאס אינו מכיר בשלטון אבו מאזן, וגם להפך. לראיה, אבו מאזן ביקש מישראל לא להעביר כסף לעזה כי בעצם הכסף יועד לחמאס. אין בכך כל תופעה חדשה, כי הרי גם המצרכים המגיעים לעזה, עוברים תחילה דרך הידיים החמאסיות.

ועוד התייחסות קצרה לנושא גלעד שליט: אם באמת יגיעו הנשיאים לשעבר של ארה"ב, קארטר וקלינטון, לעזה כדי לתווך בנושא החייל השבוי, בעצם יהיה בכך עוד סימן להתקרבות בין חמאס לעולם. אירופה גם היא מתכוננת לשלוח משלחת משלה לעזה. גם זה מהלך שחמאס יידע לנצל אותו לצרכיו. הבעיה היא שלא אלה ולא אלה יוכלו, ככל הנראה, להצליח במשימתם. לדאבון הלב, שליט יישאר עוד זמן רב בשביו.

וכפי שהתחלנו, נסיים: ממשלת ישראל, באופן הפרדוקסאלי ביותר, שבויה גם היא בידי חמאס. יש לקוות, כי הרי מה נותר, שישראל בכל זאת תמצא את שביל הזהב, אותו שביל שעד היום, בלתי מצוי על "המפה".