נמשכת המשפטיזציה של החברה הישראלית: בית המשפט העליון קבע היום (ד', 14.7.04), כי גבר נשוי שהפר הבטחה שנתן לאישה אחרת כי יינשא לה, יחוייב בתשלום פיצוי על הפרת הבטחתו, וזאת מכוח דיני החוזים.

הנשיא אהרן ברק, שכתב את ההחלטה העיקרית אליה הצטרפה השופטת אילה פרוקצ'יה (בדעת המיעוט נותר השופט אליעזר ריבלין), קיבל את ערעורה של האישה והפך בכך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ואת ההלכה הישנה שהיתה בתוקף, ולפיה הפרת הבטחה בנסיבות אלה, בהן מדובר בגבר נשוי, אינה מזכה בפיצויים משום שהיא נוגדת את תקנת הציבור.

יש לציין, כי ההחלטה הינה תקדימית רק בשל העובדה שמדובר בגבר נשוי שנתן את ההבטחה. בית המשפט כבר הכיר בעבר, בזכאות לפיצויים שמקימה הבטחת נישואין של גבר פנוי.

הכירו במסגרת עבודה במפעל סיגריות

סיפור המקרה: מדובר באישה שהכירה את הגבר במסגרת עבודתה במפעל סיגריות בלוד, שם שימשה כמזכירה ואילו הוא שימש מנהל מחלקת האריזה. בראשית היכרותם, האישה היתה עדיין רווקה צעירה, אך הוא היה כבר נשוי ואב לילדים. בין השניים נוצרה מערכת יחסים קרובה, אשר ראשיתה בקשרי ידידות גרידא והמשכה ביחסים אינטימיים שנמשכו מספר שנים.

לאחר מכן, נישאה האישה לאיש אחר, ממנו נולד לה בנה הבכור, אולם מרבית תקופת הנישואין הם חיו בנפרד, בו בזמן שיחסיה עם הגבר הנשוי נמשכו והגיעו למצב שהוא פירנס אותה, קנה לה רכב והרעיף מתנות על בנה. הוא אף החזיק במפתח דירתה והגיע לשם מידי יום ביומו. הוא עודד אותה להתגרש מבעלה ואף מימן לה את ההוצאות המשפטיות של הליך הגירושין.

הוא הבטיח לה שלאחר שתתגרש מבעלה, יתגרש הוא מאשתו והשניים יבנו יחד קן משפחתי. ואולם, למרות שהיא התגרשה מבעלה, גירושיו שלו נותרו בגדר הבטחה בלתי ממומשת. הקשר בין השניים נמשך עם זאת, תוך שהוא מקנא לה ומסכל כל ניסיון התנתקות מצידה. לאחר גירושיה, היא הרתה לו בפעם החמישית, ובניגוד לארבעת הפעמים הקודמות בהן ביצעה הפלה, הפעם ביקשה לקיים את ההריון וללדת. על-רקע זה, חזר בו הגבר מהסכמתו לשאתה לאישה. כאשר נולדה בתה (היום בת 16), שהוכרזה גם כבתו, ניתק עימה את הקשר באופן סופי.

בית משפט השלום מקבל את תביעת האישה

האישה הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, בה טענה להפרת הבטחת נישואין, אובדן סיכויים להינשא, עוגמת נפש ואובדן תמיכה רוחנית ונפשית. היא ביקשה לחייב את הגבר בתשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח עד שתינשא או לחלופין לחייבו בתשלום חד-פעמי כולל בסך 35,000 ש"ח. בית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק למערערת את מלוא סכום הפיצוי החלופי שביקשה.

בית המשפט נתן אמון בעדי התביעה ואימץ את גרסת האישה, לפיה הבטיח לה הגבר במשך תקופה ארוכה, במפורש ובמשתמע, כי הוא עומד להתגרש ולשאתה לאישה. עוד נקבע, כי הסכום הנתבע הוא סביר ותואם את המקובל בפסיקה.

חילוקי דעות במחוזי

הגבר ערער לבית המשפט המחוזי, שם נחלקו הדעות בין השופטים הגברים (יהושע גרוס ויהושע בן-שלמה), שקבעו כי חוזה שנכרת בין שני בני זוג נשואים, שמטרתו הפרת הנישואין של כל אחד מהם על-מנת להינשא זה לזו, הינו חוזה הנוגד את תקנת הציבור, ובין דעת השופטת מיכל רובינשטיין, שסברה כי אין מקום לאבחן הבטחה של גבר נשוי מהבטחתו של גבר פנוי לעניין קיומה של עילת תביעה בגין הפרת הבטחה להינשא. לטענתה, אבחנה כזו מפלה כלפי נשים ואין מקום להעניק מעמד מוגן ומיוחד לגבר נשוי.

החלטת שופטי דעת הרוב נסמכה אמנם על פסיקה ישנה יחסית מסוף שנות ה-60', אולם הם ציינו כי גם בתקופה הנוכחית, מוסד הנישואין הוא אחד מאותם מוסדות בודדים אשר קדושתו כמעט ואינה מוטלת בספק בחברה הישראלית, לגווניה, ומכאן הרצון לשמור על מעמדו של מוסד זה. לכן, רק במקרה בו נישואיהם של שני הצדדים היו מעורערים, ההבטחה לא היתה נוגדת את תקנת הציבור והמוסר.

השופטת רובינשטיין ציינה, כי אמנם לא ניתן לאכוף על גבר לשאת את אישה, אולם בהחלט קמה לה הזכאות לפיצויים, משום שהאמינה בהבטחה וניזוקה עקב הפרתה. באשר לתקנת הציבור היא ציינה: "יתר על כן, הבטחת נישואין של נשוי שלא קויימה עלולה לגרום אותו נזק אשר גורמת הבטחתו של הפנוי ואינני סבורה כי תקנת הציבור תיוושע מכך שיהיו גברים נשואים שיוכלו לפגוע על ידי הבטחותיהם בנשים אותן אימללו, מבלי שיווצר לגביהם כל סיכון של חיוב בפיצויים. הרי מבחינת מהות ההבטחה, אין נפקא מינה אם המבטיח נשוי או לא... מתן פטור מסיכון משפטי לגבר נשוי תפגע בתקנת הציבור יותר מאשר הסיכון התיאורטי שגבר נשוי כלשהו יתגרש מאשתו רק כדי לא לשלם פיצויים למי שהבטיח לה נישואין".

העליון: "המשפט אינו יכול להיות אדיש להסכמה להינשא"

האישה ביקשה מבית המשפט העליון רשות לערער על החלטת המחוזי, כשהיא נאחזת בנימוקי השופטת רובינשטיין, ומוסיפה כי "הקדושה" שייחס בית המשפט למוסד הנישואין אינה במקומה, לאור ההכרה הנרחבת במוסד "הידועה בציבור".

גם היועץ המשפטי לממשלה נכנס לתמונה, כאשר ביקש להתייצב בהליך. הוא ביקש לנקוט עמדת ביניים, לפיה יש להשאיר על כנה את העילה החוזית של הפרת הבטחת נישואין, אם כי במתכונת מצומצמת: יינתן פיצוי רק בגין נזקים מיוחדים וממוניים שנגרמו לניזוק כתוצאה מהסתמכותו על ההסכם. מאידך, נזקים לא ממוניים, כגון נזק נפשי ועוגמת נפש, לא יוכרו בדרך כלל במסגרת התביעה החוזית. עמדתו נומקה בכך, שהגבלת הפיצוי מפחיתה את החשש לתביעות לשם סחיטה ונקמה ואת החשש לפגיעה בחירות הנישואין.

"הנני סבור", קבע ברק, "כי המשפט אינו יכול להיות אדיש להסכמה להינשא, ואינו צריך להשאיר הסכמה זו ב'משבצת' המעניקה חופש החלטה לכל אחד מהצדדים". את עמדתו זו נימק בשני טעמים: הראשון, "הפרת ההבטחה להינשא עשויה לגרור נזק לצד השני. אין כל צידוק ענייני שלא לאפשר קבלת פיצוי על נזק זה". נימוקו השני היה, ש"דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים, ונוצרים בנסיבות אינטימיות בינאישיות".

מה שנחשב "התנהגות ראויה" משתנה עם השנים

ברק הסביר, כי "'תקנת הציבור' משמעותה הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים, אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים, לשמר ולפתח... בעזרתה של 'תקנת הציבור' מבטיחה שיטת המשפט התנהגות ראויה ביחסים הבינאישיים". ואולם, "התנהגות ראויה זו משתנה עם שינוי הזמנים. 'תקנת הציבור' מושפעת מן האקלים החברתי. תוכנה משתנה מחברה לחברה; הוא משתנה בחברה נתונה מעת לעת".

"מאז שנות ה-60' חל שינוי ניכר בתפיסתו של הציבור את המוסר ואת תקנת הציבור. בגישה החברתית ביחס לסיום קשרי נישואין ולתופעת הגירושין חלו תמורות משמעותיות... במהלך השנים השתנו התפיסות החברתיות ביחס לסיום קשר הנישואין ולתופעת הגירושין. ישנה הכרה בכך שגירושין הפכו חלק ממציאות החיים".

עוד נימק ברק, כי "ההגנה על מוסד הנישואין לא תבוא בדרך של הקרבת זכויותיו של קרבן להפרת הבטחת נישואין. אין להטיל על הנפגע את מחיר התמיכה החברתית-משפטית במוסד הנישואין... חסינות לאדם הנשוי, היוצר קשרים בינאישיים מחוץ למסגרת הנישואין תוך פיזור הבטחות, קשה לראות במה היא תורמת לביצור ולייצוב מוסד הנישואין".

בנוסף, "גם החובה לעמוד בדיבור ולקיים הבטחה מעוגנת בתקנת הציבור. יש להיזהר בבואנו לשלול תוקף מהסכם ולפטור צד מהתחייבות שנטל על עצמו".

ברק סייג את דבריו למקרים מיוחדים, "בהם הסכם המבוסס על הבטחת נישואין עלול לסתור את תקנת הציבור. זאת, למשל, כאשר יש בו פגיעה מכוונת כלפי צד שלישי. כך הסדר הכולל הברחת נכסים מבן הזוג החוקי אל בן הזוג העתידי, אשר מטרתו לפגוע בזכויות רכושיות הנובעות מהגירושין, עלול להיפסל מטעם זה".

ברק: גם אם הדבר אינו סותר את תקנת הציבור - ניתן לבטל ההסכם

"אפילו סברתי כי ההסכם להינשא בטל מכוח סעיף 30 לחוק החוזים [הקובע שחוזה הנוגד את תקנת הציבור - בטל; נ.ש.]", קבע הנשיא ברק, "עדיין לא היה מקום לשלול ממנו כל נפקות משפטית. תוצאות הפסלות של חוזה שונו ללא היכר, תוך שהוספה הוראה החדשה (סעיף 31), על-פיה, הנזק אינו נופל באשר הוא".

"לשיטתו של בית המשפט המחוזי, העובדה כי ההסכם לנישואין נוגד את תקנת הציבור גוררת מאליה שלילה של כל סעד משפטי מהמערערת. לקביעה זו לא ניתן להסכים. גישתו של בית המשפט המחוזי אינה תואמת את דיני החוזים החדשים, המכוננים הסדר משפטי חדש לגבי חוזים פסולים. לאור ההסדר החדש, הקביעה כי הסכם מנוגד לתקנת הציבור אינה פוטרת את בית המשפט מבדיקת הסעדים העומדים לתובע במסגרת סעיף 31 לחוק. על-פי הדין החדש, בית המשפט רשאי, 'אם ראה שמן הצדק לעשות כן', לחייב את המבטיח לעמוד בהתחייבותו, אם הצד השני ביצע את חיוביו לפי החוזה".

השופט ריבלין: דיני החוזים אינם חלים על הבטחת נישואין

השופט אליעזר ריבלין, שהיה כאמור בדעת מיעוט, הסכים עם הנשיא ברק כי "אין עוד מקום להמשיך ולקבוע כי הבטחת נישואין בטלה היא מחמת פגיעתה בתקנת הציבור, אם ניתנה על-ידי אדם נשוי, אפילו לא היה קשר נישואיו מעורער עד היסוד".

ואולם, הוא חלק על ברק בשאלת תוקפה הכללי של עילת הפרת הבטחת הנישואין. לדבריו, בית המשפט המחוזי היה צריך לדחות את הערעור מסיבה אחרת - דיני החוזים אינם חלים על הבטחת נישואין, אלא רק דיני הנזיקין.

"קל להדגים את הקושי הנעוץ בניתוח מוסד הבטחת הנישואין בכלים חוזיים", כתב ריבלין. "טלו את המקרה בו גילתה המבטיחה כי בניגוד לסברתה הקודמת, אין היא חשה אהבה כלפי הנבטח. היש לומר כי טעתה היא טעות יסודית המאפשרת את ביטולו של החוזה או שמא זוהי "טעות בכדאיות העסקה" אשר אינה מקנה זכות ביטול? האם תוכל המבטיחה לטעון כי ביצוע החוזה סוכל? או לחלופין, הניתן לפרש, לאור אומד דעת הצדדים את החוזה – את הבטחת הנישואין – כחוזה על-תנאי – כשהתנאי הוא התקיימות רגשי אהבה? ואם כן – התוכל המבטיחה שחדלה מאהוב את הנבטח להבנות מהתנאי, אשר לסיכולו 'אחראית' היא עצמה?".

וריבלין ממשיך: "ומה על המקרה בו מגלה המבטיח כי הנבטחת, בניגוד לסברתו הקודמת – לא חשה כלפיו אהבה – האם הוטעה? או אולי נאמר כי בהעלימה מידע מהמבטיח, נהגה הנבטחת שלא בתום לב במשא-ומתן? - והשומע יצחק וירחיק עצמו מדיני החוזים".

האישה יוצגה על-ידי עו"ד אריאל שריג. הגבר יוצג על-ידי עו"ד בני דון-יחיא והיועץ המשפטי לממשלה יוצג על-ידי עו"ד מיקי חשין.

ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני