השבוע, בימים רגילים מתוך הרבה ימים לא רגילים, צצו להם שני מקרי חוצפה בולטים במיוחד, הראויים לפרס חוצפת השבוע. משום-מה, לא הזדעזענו, רק עמדנו סתם, חשים בחילה, מול התופעה הלא חדשה.
חוצפן א - מיודענו לב לבייב מי שהיה שייך לקבוצה המצומצמת של משפחות-ההון ה"מובילות" בישראל, אלה שרוב העסקים, החברות והקונגלומרטים שייכים להם. הוא אותו לב לבייב בעל מכרות היהלומים באנגולה שבבעלותו חברת אפריקה ישראל, שהתכווצה ללא הכר ועוד מספר גדול של עסקים. שהפסיד, בשנתיים-שלוש האחרונות ונשאר חייב כסף רב להמוני בעלי המניות שלו שהפכו לנייר חסר כל ערך.
בעלי המניות שלו, שאצו להתחבר אליו בימים טובים ו"אכלו אותה" בימים רעים נשארו עם חור בכיס. רובם אנשים מן הישוב, בעלי הון צנוע ולמטה מזה.
כאשר נדרש לשלם לבעלי החוב הרבים, עשה קולות של קוזאק נגזל, הציג פנים של תשעה באב כמי שאין לו פרוסת לחם לאכול בימי רעב. האיש החייב כספים לאזרחים רבים בישראל, עימם עשה סידורים שונים של הסדרי חובות לעוד שנים רבות , לאי שם בעשור הבא והלאה (בערך כאשר יבוא המשיח), הפליא לאחרונה לעשות למען "מקורביו".
לא היינו מתעניינים בעסקיו ובתשלומיו לעובדיו המועדפים, אלמלא היה חייב כסף לרבים מחברינו האישיים ולעוד רבים שאיננו מכירים אישית.
חוצפת השבוע היא הבונוסים לבעלי תפקידים (שמשכרותם החודשית לא רעה בלשון המעטה) בחברות הישראליות של לב לבייב בעל החובות.
להלן רשימת הבונוסים בסך כולל של שבעה מיליון שקל. רון פאינרו מקבל בונוס של 1.25 מיליון שקל. ריץ' מארין מנכ"ל החברה בארהב מקבל את אותו סכום בדולרים ועוד חמישה מנהלים מקבלים יחד בונוס של 900 אלף שקל.
הבונוסים אושרו פה אחד על-ידי דירקטוריון אפריקה ישראל.
לדברי
איזי כהן מנכל אפריקה ישראל "המנהלים האלה עשו לילות כימים לייצב את החברה, מקלים היום בזכות את המענק המיוחד הזה... מכיוון שהחברה הגיעה להסדרי חוב מורכבים... (כאמור בעלי החוב יזכו לראות כסף, לפי ההסדרים רק בעוד שנים אחרות, המנהלים המצטיינים מקבלים את הכסף -עכשיו!)
אם זוכרים את תחינות בעל החברה ונציגיה לציבור בעלי החוב שיסכימו לדחות את מועד פרעון החוב ואת דמעות התנין בהם סיפרו לכולם כמה רעוע מצבה של החברה המסכנה, אפשר פשוט להקיא.
חוצפן ב' - חברות הסלולר
רבים מצופי הטלוויזיה ראו בימים האחרונים מנכלים ומנהלים של חברות הסלולר צועקים, צעקות של ממש, דומות יותר לאיומים, על חברי ועדות בכנסת עימם באו להתדיין. נושא ההתדיינות או הלוביינג שלשמו התכנסו הוועדות הוא דיון בענייני כספים של הקוזאק הנגזל בדמות חברות הסלולר בישראל. אלה החברות שכולנו, על זקנינו וטפנו, הננו לקוחות מסורים שלהם, שפוטים שלהם, משלמים להם כל פרוטה לפי החשבון, מדי חודש. לא זזים בלי השירות שלהם ולא יכולים לחיות בלי השירות שלהם.
בדקנו היטב את העובדות. חברות הסלולר הן החברות הרווחיות בארץ!!!!!! מחזור העסקים השנתי שלהם הוא 18 מיליארד שקל מתוכם מיליארדים רבים של רווח נקי שמתוכו קבלו בעלי הבית: דנקנר, בן דוב ואלוביץ מיליוני שקלים כבונוס, השנה ובשנה שעברה וכו'.
זכותם? אז ככה: ישנם "דמי הקישוריות" שהוא שם התואר לכסף גדול שאנחנו משלמים לחברות עבור כל שיחה שאנחנו מנהלים בסלולר עם לקוח של חברה אחרת של סלולר או טלפון קווי, דופק במונה שלנו ומקפיץ את מחיר השיחה. דמי הקישוריות הן הכסף הגדול שאין בו השקעה מצד החברות. זהו הקופון והבונוס שהם מקבלים מאתנו שאפשר בשקט לכנות אותו גזל לאור היום.
לא שלא מגיע להם כסף עבור השירות. השאלה היא כמה כסף יוצא מכיסנו לטובת הקופון הזה והתשובה היא: המון. המלחמה עכשיו היא בין משרד התקשורת המבקש להקטין משמעותית את "דמי קישוריות "היוצאות חופשי מכיסינו אל כיסם של החברות המתעשרות. סלולר הוא מוצר בסיסי כמעט כמו לחם, שעלותו לחברה היא כמו לחם אבל מרוויח הרבה יותר מיצרני לחם... משרד התקשרת מבקש במקביל, להכניס לשוק המצומצם של הסלולריים, חברות חדשות שיגרמו לתחרות הוגנת יחד עם הורדה של התשלום לקישוריות
אבל, כמו שאנחנו רואים כל הזמן בעולמנו: העשיר הוא החזק.
ההון מחזיק את השלטון בכיס הקטן, עוצמתו הכלכלית מאפשרת לבעלי חברות הסלולר לנזוף בצעקות רמות על חברי הוועדות בכנסת. ניהול הפגישה של האינטרסנטים מחברות הסלולר וחברי כנסת עורר את השאלה מי עובד אצל מי? לנו זה נראה שחברי הכנסת עובדים עבור עשירי הסלולר, שרק לפי מוצא פיהם נצא ונבוא.
אנחנו מתבוננים במחזה לראות האם ה"צדק" ינצח או ההון ינצח. מי יכופף את היד למי? ובעיקר, האם נמשיך לשלם חשבונות מנופחים לטובת בעלי ההון, או שהשלטון, הפעם, ידאג לאזרחים.
