נראה לי שכל מה שאמור היה להיכתב על סירוב "בכירי התיאטרון" להופיע באריאל נכתב ובכל-זאת, מבקש אני לציין מספר דברים בהקשר הזה.
יש לשמאל תכונה משונה לירות לעצמו ברגליים. אין זה אומר שמנתזי הירי הזה גם אחרים אינם נפגעים. בדרך-כלל כולם נפגעים מהירי הבלתי מבוקר הזה, אך השמאל הולך ודוחק את עצמו לפינת האי-לגיטימיות (בעיני הציבור הישראלי-ציוני) ומאבד את כוחו האלקטוראלי באופן עקבי וברור, ואתה שואל את עצמך - איך זה קורה שאנשים תרבותיים ומשכילים, ולא רק בעיני עצמם, מצליחים להשתחל לפינות האפלות והקיצוניות האלה, כמו הכרזת חרם?
חרם - פעולה שהוקעה מאז ומתמיד על-ידי אבות השמאל האמיתי ושויכה על ידם ליריביהם המושבעים מימין. אם יש משהו העומד בסתירה לפלורליזם, להומניזם ולדמוקרטיה (שלושה הרגלים שלשמאלנינו נדמה כי השקפת עולמם ניצבת עליהם איתן) - זה החרם.
אם כך, מה עשוי להיות הגורם או הגורמים להבלחה פתאומית כזאת של החרמה אווילית? מעשה שמביא על ראשם מתקפה רחבת-היקף של הציבור הישראלי כמעט מכל גווני הקשת האידיאולוגית? עשייה שהיא בחזקת כריתת הענף שהם ומעסיקיהם יושבים עליו? יש לכך מספר תשובות אפשריות:
הראשונה - שהאנשים האלה הרבה פחות חכמים ממה שנדמה ובמיוחד ממה שנדמה להם.
האפשרות השנייה היא כי בכל הנוגע למי שאינו חושב כמותם, הם מפתחים אמוציות סוערות שמאפילות על הרציונל הבסיסי שלהם.
והאפשרות השלישית והנדושה שבין השלוש היא שהחבר'ה האלה חיים בתוך הבועה של עצמם. בבועה הזאת הם יצרו מציאות משלהם, שם הם מתבשלים בתוך עצמם. יש בבועה תפאורה שמדמה את המציאות, יש תאורה שצובעת את חייהם על-פי הדימויים שמוחם הזה במגבלות ההסגר שגזרו על עצמם, וקרני השמש של המציאות על מורכבותה, בעיותיה וגווניה, אינן חודרות אל תוך הבועה הזאת. קשה שלא לייחס לבועה הזאת גם ממד גיאוגרפי, כי שוב ושוב מוכח שכל מה שנמצא דרומית ליפו, צפונית לאפקה ומזרחית לאילון הוא מבחינתם "שטחים". אחרת, אין להבין את ההתנפלות הגחמנית שלהם על אריאל דווקא. ישוב ישראלי ותיק שייכלל בתחום מדינת ישראל בכל הסדר אפשרי ועתידי.
אבל ברור לי לחלוטין שהם גם ייצאו נשכרים מהפרכוס הזה. מהר מאוד הם ימצבו לעצמם את הפוזה שתפורה למידותיהם – פוזת הקורבן. המונחים הקלאסיים יישלפו מאשפת חיציהם המורעלים והם כבר מוכנים לשיגור. "סתימת פיות", "פשיזם", "פגיעה בחופש הדיבור" ושאר פנינים מבית היוצר של אבותיהם הרוחניים מבית ולדימיר איליץ' לנין ושות'. את מיטב כישרונותיהם התיאטרליים הם יעמידו לטובת הסצנה המוחצנת הזאת שאין לעמוד בפניה, ולתגובת השרשרת הבלתי נמנעת שלאחריה - תגובתם של צדיקי העולם המאוחדים (נגד מדינת ישראל) שיקרקרו במקהלה את דאגתם הרבה בגין רדיפת האמנים בישראל הפשיסטית. החבר'ה האלה יוזמנו להרצאות בחו"ל, שם יורעפו עליהם מחמאות וכיבודים לרוב, ושם הם גם יוצגו כמובן כלוחמי חופש אמיצים ונרדפים, קדושים מעונים כמיטב המסורת הנוצרית ויהיו משוכנעים שגם אם אין הילה זוהרת מעל לראשיהם, אז החמה לבטח זורחת להם מהתחת.
גם בארץ יתעשתו במהרה כל חוגי הליברלים המקומיים מוכי האשמה העצמית הכרונית ויאמצום אל ליבם בהמיה. וזה מה שיהיה. ומה על הציבור בארץ - אותו הציבור שמוגדר כרוב הדומם ופרוס בין קצוות השמאל השפוי לימין הרציונאלי? אז הציבור הזה יעשה את מה שצריך. אני סומך עליו. הוא מוכיח את עצמו במצבים האלה. כמו שהמיר את אנטליה באיי יוון וסירב לקרוא לנביחותיו של
ארדואן תיפוף שמאני וליריקותיו גשם, כך גם יזכור הציבור את השמות איתי טיראן, דורון תבורי, אופירה הניג, יעל רונן, דרור קרן, יהושע סובול ושאר משרבטי החתימה על מסמך החרמות העלוב הזה. הציבור יאמר את דברו בקופות והתיאטרון יגיע גם יגיע לאריאל ויגיע למעלה אדומים ויגיע לכל מקום בו ישבו ישראלים עם החבורה הנפוחה הזאת או בלעדיה.
