כתב תביעה בגין רשלנות רפואית של בית החולים וולפסון הוגש לאחרונה בבית משפט השלום בהרצליה באמצעות עורכת הדין ענת מולסון כנגד בית החולים ומדינת ישראל.
מכתב התביעה עולה כי התובעת, מרים דור ילידת 1962, פנתה בחודש מרץ 2000 לחדר המיון של בית החולים וולפסון, נוכח כאבי בטן קשים מהם סבלה. לאחר פנייתה, אושפזה התובעת למשך מספר שעות בחדר המיון, וכחלק מן הטיפול קיבלה גם עירוי נוזלים, באמצעות מחט וונפלון אשר הוחדרה לידה.
בתום הטיפול בחדר המיון, כך על-פי כתב התביעה, ועל אף שהתובעת לטענתה המשיכה לסבול מכאבים קשים, הוחלט לשחרר אותה לביתה. לתובעת הוכן מכתב שחרור, והיא נדרשה להגיע אל עמדת השחרור בכדי לקבלו. כאשר נעמדה התובעת בעמדת השחרור בחדר המיון בדרכה לביתה, הבחינה אחת האחיות כי מחט הוונפלון של העירוי , עדיין לא הוצאה מידה של התובעת ומשכך החליטה להוציא אותה מידה של התובעת במקום ובעמידה. מייד לאחר שהוצאה המחט איבדה התובעת את הכרתה, ונפלה בעוצמה רבה על הרצפה, כשהיא סופגת פגיעה קשה מאוד בראשה.
בכתב תביעתה טוענת התובעת כי בית החולים וולפסון חב בפיצוי מלא בגין נזקי תוצאת הפגיעה וכי המדינה חבה בפיצויה המלא בגין נזקיה, הן לאור אחריותה השילוחית והמניסטריאלית, והן באחריות ישירה.
התובעת טוענת כי לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת, מהן הנסיבות שגרמו לפגיעתה וכי הנזק נגרם על-ידי נכס, אשר לנתבעות (בית החולים והמדינה) הייתה השליטה המלאה עליו, וכי הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה ולכן עליהן נטל הראיה להוכיח כי לא הייתה בארוע הנדון התרשלות שתחובנה בגינה.
לחילופין, טוענת התובעת, כי הפגיעה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית והחמורה של בית החולים או מי מעובדיו אשר התבטאה בין היתר במעשים, במחדלים ובהפרת חובות חקוקות.
כך למשל טוענת הנתבעת, כי הפרוצדורה הרפואית של הוצאת מחט עירוי "בוצעה באופן פזיז ורשלני ומבלי תשומת לב ראויה למצבה הרפואי של התובעת". לטענתה לא הופעל שיקול דעת סביר בהוצאת מחט העירוי כשהתובעת במצב של עמידה, זאת לאחר שזמן קצר קודם לכן, התקבלה התובעת לחדר המיון עקב כאבי בטן קשים אשר פקדו אותה, לאור השעה המאוחרת בלילה בה ניתן הטיפול וכן לאור התשישות בה הייתה התובעת ממילא נוכח השעה והכאבים.
עוד נטען כי עובדת בית החולים וולפסון לא הסבירה כראוי לתובעת את הסכנה שבהוצאת מחט עירוי כשהמטופל נמצא במצב עמידה, פעלה בניגוד להנחיות פנימיות של בית החולים והנחיות חיצוניות של המדינה, הדורשות כי הוצאת והחדרת מחט עירוי יעשו בישיבה או בשכיבה בלבד. בכך ביצעה עובדת בית החולים "פרודצדורה רפואית בסיסית ופשוטה בצורה רשלנית ושלא בהתאם לכל נורמה רפואית מקובלת".
כלפי המדינה נטען כאמור כי היא חבה באחריות שילוחית למעשיו ומחדליו של בית החולים בהיותה המפקחת הראשית על התנהלות מוסדות הרפואה בארץ בכלל, ובתי החולים בפרט.
כן נטען כלפי המדינה כי לא דאגה להוציא הנחיות ברורות וחד משמעיות בכל הנוגע להוצאת והחדרת מחט עירוי ממטופל, ובכל מקרה הנחיותיה היו לא מספיקות ולא עמדו בתקן העולמי בכל הנוגע להוצאה והחדרה של עירוי מידו של מטופל.
התובעת טוענת כי גם כיום לאחר למעלה מ-4 שנים, ממשיכה היא לסבול כתוצאה מפגיעתה הקשה, מכאבי ראש חזקים מאוד המקרינים לגפיים העליונות. "כאבי הראש של התובעת מתגברים מאוד בחום, בקור וכאשר היא נחשפת לשמש למשך למעלה מ-10 דקות. בעת התקפות חמורות של כאבי ראש, הכאבים מקרינים מן הראש ועד המות", נטען בכתב התביעה. למעשה עד היום, כך נטען, לא חלה כל הטבה במצבה הרפואי של התובעת.
עוד נטען כי בשל מצבה הרפואי ומגבלותיה התפקודיות מתקשה מאוד התובעת בעבודתה וסובלת מתשישות באופן קבוע, בעוד שלפני קרות הארוע הייתה אשה בריאה וללא כל בעיות רפואיות מיוחדות.
לטענתה בעקבות הפגיעה נגרמו לה בעבר הפסדי השתכרות וכן נפגע כושר עבודתה ויכולת השתכרותה לעתיד. כן נדרשת היא לטענתה להוצאות הכרוכות בקבלת טיפול רפואי ולעזרת צד ג' ולכך תידרש גם בעתיד. בסך הכל מעריכה התובעת את נזקיה כתוצאה מרשלנות הנתבעות בכמה מאות אלפי שקלים.
ת.א 3314/04 מרים דור נ' בית החולים "וולפסון" ואח'
