בהתאם לדברי השופט
יעקב קדמי בספרו "על הראיות", החקירה שכנגד בבית המשפט מאפשרת לבית המשפט לקבוע עמדה נכונה באשר למשקלה הראייתי, ובכך כמובן להגיע אל האמת ולמנוע שיבושים והתרחקות מהאמת.
עורך הדין רם אורן, בדברי הקדמתו לספרי "תבונת העדות", שראה אור בהוצאת "שי" תל אביב תשס"ב, חלוק על כך ולהלן דבריו:
- "צר לי לחלוק על דבריו של כב' השופט יעקב קדמי. החקירה הנגדית אינה מגלה את האמת הצרופה אלא היא בבחינת מאבק מחשבתי בין החוקר לבין הנחקר, כאשר תוצאותיו של המאבק מושפעות מאלמנטים רבים, כגון: כושרו האינטלקטואלי של העד לעומת כושרו של חוקרו, מידת ההכנה של העד לעדות, מידת ההכנה של החוקר לחקירה, העובדות והראיות המצויות בידיהם של החוקר ושל הנחקר, וכמובן אופיו ויכולתו של כל עד לעמוד בחקירה שכנגד ומן הצד השני יכולתו של החוקר "להפיל" את הנחקר ולהצביע על סתירות וחוסר היגיון בגרסתו. החוקר שכנגד תמיד ינסה, בכל מקרה, להפריך את גרסת העד, אפילו הוא יהיה סבור כי העד דובר אמת.קיים הבדל בין אמת משפטית לבין אמת עובדתית. האמת הצרופה, קרי: אמת עובדתית, היא האמת המשקפת את התרחשות המאורעות בעיניו של מתבונן אובייקטיבי. לעומתה האמת המשפטית הינה דרך התרחשות המאורעות כפי שהיא משוחזרת על-ידי השופט על בסיס חומר הראיות שבפניו, כל זאת בכפוף לסדרי הדין והראיות".
דברי ביקורת עצורים אלה נאמרו על-ידי משפטן שעבר עימי דרך ארוכה, כאשר המצב לאשורו הרבה פחות טוב.
המצב אליו צריך לשאוף הוא באמת זה המתואר בדברי השופט י' קדמי, עליו חולק עו"ד רם אורן, ובהקדמתו לספרי - יש רמז למה שמתחולל בין כותלי בית המשפט אליהם לא תמיד יש כניסה לאמת העובדתית, לאמת כהווייתה.
וכאן אביא פרט קטן-גדול מהשטח:
מדובר בחילוקי דעות בדבר עלותו של סולם בגובה שתי קומות אשר צריך להתקין באתר בגלל בית-מגורים דו-קומתי שנפל בו פגם - המתכנן שכח לכלול בתוכניותיו אמצעי הגעה לגג, וספקי השירותים לאנטנת הטלוויזיה, לאוגרי המים, לקולטי אנרגיית שמש ולעוד מתקנים הנמצאים על הגג מסרבים (בצדק) לתת שירות לדיירים.
מדובר, כמובן, בייצורו של הסולם בגובה של כ-7 מ', כולל הגנה היקפית למשתמש והתקנתו באתר.
המחיר שניתן על-ידי מומחה התביעה הוא 3,000 שקל לפני מע"מ, ואילו המחיר שניתן על-ידי מומחה בית המשפט הוא 1,200 שקל לפני מע"מ.
הדיירים ניסו לקבל הצעות מחיר לסולם, וקיבלו מחירים שנעים בין 3,000 שקל לבין 4,500 שקל.
...וכאשר יבוא יומו של מומחה בית המשפט להיחקר, הוא יישאל מי מתקין סולם במחיר שהוא קבע, ולא יענה על שאלה זו בחסות בית המשפט שמינה אותו.
...וכאשר יגיע הזמן לקבלת פסק דין, רוב הסיכויים הם כי בית המשפט יעדיף את גרסת מומחה בית המשפט, ובכך ינציח מצב בלתי מציאותי שאינו בר-ביצוע, ומיעוט הסיכויים כי יקבל את העלות הריאלית (על הצד הנמוך).
לא מדובר בפריט אחד ויוצא דופן, אלא
בשיטה בה נוקטים מומחים רבים, הקובעים מציאות משפטית שאי-אפשר ולא מתאפשר על-ידי בית המשפט לעמת אותה מול עובדות, קובעים עלויות בלתי ריאליות בעליל ובידיעה כי יקבלו גיבוי מבית המשפט על קביעותיהם, וגורסים פרשנות שגויה ביודעין ומנוגדת לתקנות ולכללי התכנון מתוך מגמה לקצץ בזכויות האזרח אשר בצר לו מחפש דרכים למצות ולו חלק מזכויותיו.
בדרך זו, ועל-פי רוב, מומחה בית המשפט זונח את ייעודו להיות מומחה אובייקטיבי וחסר פניות, מתייצב לצד הקבלן, והתובעים מתמקדים בעימות ובמאבק מולו כאילו הוא (וכזה הוא]) מומחה מטעם הנתבעים.
