בשבוע שעבר התרענו כאן (ראו קישור: "מי חושש מחקירת פרשת טננבאום", 21.2.04), כי גורמים מסויימים מנצלים לרעה את האיפול הכבד שהוטל על הפרשה, בניסיון למקד את האש נגד טננבאום בלבד, וזאת מתוך מגמה ברורה: לסכל מיצוי הדין בפרשת טננבאום עם שורה של קצינים בכירים ובעלי תפקידים, הן במוסד, הן בשב"כ והן בצה"ל, שכשלו בתפקידם.
והנה, חלפו רק כמה ימים, ונראה כי אותם גורמים הצליחו להוביל את המערכת המשפטית והביטחונית לגיבוש הבנות עם טננבאום: כבודו, שניפדה תמורת יותר מ-400 מחבלים וגופות, יסכים לדבר, ולגלות לעם ישראל אילו סודות מדינה מסר לשייח' חסן נסראללה - נזכור נא שאצל נסראללה טננבאום "זימר" - ובתמורה מתחייבת המדינה שלא להעמידו לדין בגין עבירות פליליות שביצע. טננבאום יועמד לדין באשמת בגידה, הוסכם לפי ההבנות, רק אם יימצאו ראיות, באמצעותן ניתן יהיה להוכיח כי טננבאום יצא ללבנון ו/או הסכים לעסקה כזו, שבה הוא מוסר/מוכר סודות מדינה תמורת כסף. היינו: בגידה.
לכאורה, מדובר בעסקה הגיונית. די לראות כאן את תמונותיו של טננבאום - "לפני" ו"אחרי", כדי להגיע למסקנה כי עם ישראל לא ייוושע מהעמדתו אל הקיר, במיוחד אחרי מה שעבר אצל החיזבאללה. הדעת נותנת, כי חשוב יותר למדינה המצויה בסיכונים ביטחוניים, לקבל מטננבאום עדות ו/או מידע בדבר הדברים ו/או הסודות שחשף בפני החיזבאללה - מרצונו או תחת לחץ ועינויים. כאשר גורמי הביטחון מתייצבים בפני ראש הממשלה, אריאל שרון, ואחר-כך בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וטוענים בלהט כי יש להגיע במהירות להבנות עם טננבאום - בשל צורכי הביטחון הדחופים של מדינת ישראל, וכדי לקבל את עדותו בנושא, יש כמובן לכבד זאת. ואולם, בד-בבד עם כך ברור, כי בירור הפרשה אינו יכול להתמצות רק בזאת, כפי שיובהר להלן.
הכשלים בפרשה זו - רבים הם. אבות רבים לפאשלה הנוראית, שבה הופקדו/הופקרו סודות מדינה רגישים בידי טננבאום, לרבות כאלה הנוגעים לפרויקט ביטחוני סודי ביותר הקשור לחזית הצפונית של ישראל. למחדל הגדול אחראים כמה זרועות: צה"ל (ובתוכו אמ"ן) - שגייס את טננבאום פעם-אחר פעם לשורותיו, כאיש מילואים בתנאים של קבע, ומכוח זאת אפילו המשיך לסייע כלכלית למשפחתו, בשלוש השנים שבהן היה בידי החיזבאללה [ראו קישור]; השב"כ, שידע על קשריו של טננבאום עם גורמים העויינים את ישראל, ואף הזהירו; וגם המוסד, שלא השכיל לבלום את טננבאום.
גורמי הביטחון עושים עתה, כאמור, מאמץ מיוחד כדי לסכל חקירה נגדם. אלא שהפעם - הכוחות העומדים מנגד חזקים גם הם. בימים אלה הולכים ומתרבים הסימנים, לפיהם ועדת המישנה לשירותים החשאיים עומדת להקים ועדת חקירה לבירור נסיבות הגעתו של טננבאום ללבנון. לוועדה זו כוח רב: היא יכולה לזמן את גורמי הביטחון, למסירת עדות בפניה; היא יכולה להטיל סנקציות; והיא יכולה להוביל לחקירה פלילית, מאוחר יותר, נגד מי שיימצאו אשמים.
אין מדובר ב"עוד" ועדה, אלא בגורם רציני וכבד משקל במערכת הביטחונית. נזכיר כי ועדה זו היא שחקרה את פרשת משעל וגם את פרשת פולארד, ובעקבות זאת ננקטו צעדים נגד שורה של אישים במערכת הביטחונית בישראל.
