קלון לפוליטיקאי = "מוות פוליטי"

קלון - עבירה שדבק במבצעה פגם מוסרי חמור. פסק הדין המנחה בסוגייה מעניינת זו, הוא להערכתי על"ע (ערעור לשכת עורכי הדין) 11744/04, שניתן על-ידי בית המשפט העליון בהרכב השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן בתאריך 8.8.05. בחרתי בכוונה, מתוך עשרות פסקי הדין בסוגייה מעניינת זו, דווקא את ההגבלה בין עורך דין לבין איש ציבור, שר בישראל וח"כ רב-פעלים.

ההגבלה נובעת מכך שעל שניהם, על-פי עיסוקיהם ומעמדם בציבור (למרות שעורך דין לא נבחר על-ידי הציבור), מוטלות חובות חברתיות מוסריות-ערכיות, שעליהם להקפיד ולמלא. עליהם להקפיד על התנהגות הולמת, גם בזמן תפקיד וגם מחוצה לו, ואין לקבל את הטענה שעבירה מסוימת נעשתה שלא במסגרת תפקידו אלא כאדם, כאזרח פרטי. עורך דין, שר, חבר כנסת, לוקח איתו לכל מקום, משך 24 שעות ביממה, את תפקידו ומעמדו ואת הערכים המוסריים שהחברה והתפקיד דורשים ממנו למלא ובצורה הטובה ביותר. זה קשה, זה לא תמיד נעים - אבל מי שבחר להיות שר בממשלה או ח"כ רב-פעלים, צריך לזכור זאת ולהקפיד על התנהגותו בהתאם. ואם טוען האדם, כי העבירה בוצעה שלא במסגרת תפקידו או עיסוקו המקצועי - הרי הדבר מעיד על פגם בכשרותו למלא את התפקיד.

אם כן, קלון מהו?

החוק, בדומה לרשימה ארוכה של חיקוקים אחרים שעניינם בתוצאות הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, אינו מפרש קלון מהו או באלו נסיבות דבק הוא בעבירה. מלאכת יציקת התוכן למושג זה היא כל כולה יציר כפיה של הפסיקה - ראה שורה ארוכה של פסקי דין של בית המשפט העליון ובתי דין משמעתיים למיניהם. עם זאת, אין חולק כי בהקשרים השונים, בהם מדבר המחוקק על קלון - משקף הקלון עמדה ערכית מוסרית, הגם שאמות המידה לקביעתו הן משפטיות (ראה את מאמרה של פרופ' רות גביזון - עבירה שיש עמה קלון - כפסול לכהונה ציבורית - משפטים א' (1968) 176, 180).

בפסק הדין המנחה על"ע 11744/04 המצוטט לעיל, מבחין בית המשפט העליון בשלושה סוגי עבירות לצורך ההכרעה בסוגיית הקלון:

• עבירות שמטבע ברייתן יש עימן "קלון", אך יכול שהנסיבות המיוחדות בהן נעברה העבירה ישללו את פגם הקלון.

• עבירות שמטבע ברייתן אין עימן "קלון", ושום נסיבות לא יהפכו אותן לעבירות שיש עימן קלון.

• עבירות גבוליות שאין עימן "קלון", אך יש שבנסיבות המיוחדות יהיה בהן משום "קלון".

כלומר, מרכז הכובד של ההכרעה בשאלת הקלון, מצוי אם כן בנסיבות בהן בוצעה העבירה.

וכאן אנו חוזרים לפרשת צחי הנגבי המינויים הפוליטיים והתנהלותו בכל הפרשה. להזכירכם: משפטו של צחי הנגבי התנהל משך שנים (ללא מהומה תקשורתית) והעבירות הפליליות בהן הואשם היו חמורות ביותר, ביניהן עבירה של הפרת אמונים, שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה, לפי חוק המפלגות. כמו-כן, הואשם הנגבי בעדות שקר ושבועת שקר - לפי 237, 239 לחוק העונשין, שהן עבירות בעלות פוטנציאל של עבירות נושאות קלון, שיכולות לחסל את הקריירה הפוליטית המוצלחת ורבת השנים שלו.

הנגבי זוכה מרוב האישומים, אך לא מעבירת עדות שקר - והיא היא שעומדת לדיון בשאלת הקלון. בשלב זה של הטיעונים הצטייד הנגבי בשלל חוות-דעת של אישים בעלי מעמד ארצי ובינלאומי, כמו חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, הנשיא לשעבר יצחק נבון, יו"ר הכנסת המכהן רובי ריבלין, יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק ואישים רבים אחרים - כאשר כולם משבחים את עבודתו הפרלמנטארית והציבורית ומייחלים להמשך פעילותו הציבורית, בתנאי שלא יוטל עליו "קלון".

בשלב זה, עוברת ההכרעה הערכית-מוסרית של התנהגותו להחלטה בלעדית של בית המשפט. הרכב השופטים צריך להכריע בסוגייה זו והשאלה הנשאלת היא האם עליהם לקחת בחשבון את חוות הדעת החיוביות שהובאו מטעם הסניגוריה, או לשפוט אותו כאחד העם, כאדם מן השורה שעבר את עבירת עדות השקר.

הטענות והגישה בציבור, כפי שבאות לידי ביטוי בתקשורת, במאמרים ובראיונות, מפולגות בין המצדדים ביחס מועדף לאור מעמדו ופעילותו הציבורית, לבין השוללים גישה זו ודורשים צדק ושוויון לכל בשלב הטיעון לעונש. אם נקבל את הגישה הפשטנית - כי כולם שווים בפני החוק (שזה נכון) ולכן היחס צריך להיות בהתאם - כי אז למעשה אפשר לוותר על השלב של טיעונים לעונש, עדויות, אופי וחוות-דעת. לדעתי, עברו, מעשיו, פעילותו, הישגיו, מסירותו לציבור ופעילותו למען הציבור במסגרת מילוי תפקידו - יש להם משקל בעל ערך בשקילת העונש.

כמובן שיש כאן חרב פיפיות - מחד-גיסא, ככל שהמעמד גבוה יותר, כך הדרישה המוסרית וטוהר המידות חמורים וגבוהים יותר, וזה פועל לרעתו. מאידך-גיסא, אסור לבטל את הישגי העבר וצריך לבדוק באיזו סביבה/אווירה פעל האדם כשעבר את העבירה. תפקיד קשה זה מוטל על בית המשפט ומה שנשאר לעשות, זה לחכות להחלטת השופטים, וכפי שאמרתי לעיל - מדובר בהחלטה של "חיים ומוות פוליטיים" לח"כ צחי הנגבי.

הנשיא קצב ומלחמתו בקלון

להזכירכם: הנשיא לשעבר משה קצב פוצץ את "עסקת הטיעון" המקלה מאוד שהוצעה לו, בשל החשש שאחרי הרשעתו יוטל עליו קלון. הטלת קלון בנסיבות שלו, פירושה אובדן כל התנאים והתוספות הקבועות בחוק לנשיא, כגון: רכב שרד, נהג, לשכה + פקידה, תשלומי כסף והטבות נוספות מפליגות; כלומר, אם יש קלון, אין ממון. ונוסף לכך כמובן סוף לתפקידים ציבוריים + כתם אישי. משפטו עדיין לא הסתיים ונושא זה עדיין פתוח.

הערה:

ראה פסקי הדין העוסקים בסוגיית הקלון:

1. בג"צ ג'אפר - פ"ד ל"ו(1) 40, 50.
2. על"ע 18/84 - כרמי נ' פרקליט המדינה - פ"ד מ"ד(1) 353, 372.
3. בג"צ 179/81 עודה פ"ד מ"ב(4) 837.
4. בג"צ 436/66 בן אהרון - פ"ד כ"א(1) 561, 564.
5. בג"צ 6163/92 איזנברג פ"ד מ"ז(2) 229, 266.
6. בג"צ 103/96 - כהן פ"ד נ(4) 314, 327.
7. עש"מ 4123/95 - עמ' 189.
8. בג"צ 11243/02 - פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות, פ"ד נ"ז(4) 145, 161.