לפני שבוע נדמה היה שבאו לפתרונן כל הסוגיות הבוערות והחשובות ביותר במדינת ישראל שכן התקשורת הישראלית התעסקה בנושא אחד ומשמעותי מאין כמוהו - המעבר לשעון החורף. מבלי להיכנס לוויכוח בדבר נחיצותו של שעון החורף, העובדה היא שב-12.9 עברה מדינת ישראל לשעון חורף שיימשך עד לאפריל 2011.
מבחינה תקשורתית ניתן היה לסכם את הפרשה בידיעה קטנה בשולי מהדורות החדשות, אך למעשה קיבלנו מנות גדושות של דיווחים אקטואליים מרעישים בדבר המעבר לזמן חורף. למה בחרו עורכי החדשות לסקר באופן כה נרחב את המעבר לשעון החורף? מסתבר שמספר רב של אזרחי ישראל החליטו "להשתתף" במחאה ולהוסיף את שמם לעצומה וירטואלית.
כשהייתי צעיר, לא לפני הרבה זמן, על-מנת להקים מחאה היה צורך ביצירת "מוקד רעש" ולהתעמת עם שוטרים המבקשים להרגיע. כיום, מסתבר שמספיק לפתוח עמוד בפייסבוק על-מנת להיכנס למהדורת החדשות המרכזית.
הדיווחים של התקשורת בסוגייה הנכבדה הזו כבר עברו מזמן מהתעניינות תקשורתית גרידא ללהיטות חסרת מעצורים עם סממנים של התלהמות. מומחים מוזעקים לאולפנים ומפריחים מספרים שתוקפם מפוקפק על היקף הבזבוז שגורם המעבר המוקדם מדי לשעון חורף. תנועת מחאה פופולרית אך חסרת משמעות לחלוטין כבר כובשת כותרות במהדורות החדשות ונציגיה מתראיינים כמי שמשליכים נפשם מנגד. המספרים על היקפה של המחאה והנתונים אודותיה מפוקפקים גם הם. מישהו מכיר עובד המגיע לעבודתו עם שחר? מישהו כבר ראה את אנשי תנועות המחאה האלה מדליקים את האור ראשונים באפלולית השחר במשרדים? כתבה שודרה על מר גורלם של המתרחצים בים שבשל שעון החורף הם נאלצים, רחמנא ליצלן, לקפל את השמיכות ואת הילדים ולנוס מן החוף משום שהשמש העומדת לשקוע (על-פי שעון חורף כמובן) ומסנוורת את המצילים. השמש כידוע אינה מתחשבת בשעה כאשר היא נוטה לשקוע והמצילים לעולם יסתנוורו מהשמש היורדת לים מול הסוכה.
מעבר לנטייה הטבעית של התקשורת להתלהם עד כדי היסטריה מכל אירוע ולהפוך כל דבר לתופעה חמורה, היא מגלה כאן להיטות מיוחדת ככל הנראה בגלל החומר שממנו מורכבת ה"שערורייה". דתיים מול חילוניים וליתר דיוק אליהו ישי נגד הקידמה. טעמה המשכר של הכפייה הדתית שוב עולה בלשון, השחורים הנכשלים שוב קמים עלינו עם הגזירות הנוראיות חסרות ההתחשבות.
אין בדברים האלה כמובן כדי לומר שההתנגדות להקדמת שעון החורף מופרכת. אפשר בהחלט שהצדק עם אלה שתובעים כי ישראל תנהג ככל מדינות המערב ותעבור לשעון חורף בנובמבר. אפשר בהחלט שכמה מיליוני שקלים מתבזבזים בשל כך ועם זאת ההמולה התקשורתית, הפטפטת, צעקות הגוועלד, הרטוריקה והרשף בעיניים כבר חורגים מגבולות הגזרה של ויכוח ענייני לגיטימי.
