מאבקו של
דן מרגלית על הגשת 'ערב חדש' איננו מאבק של עובד על מקום עבודתו אלא על חופש העיתונות. דן מרגלית, המגיש המזוהה ביותר עם 'ערב חדש' בחינוכית, נגרר בימים אלה, בעל כורחו, למאבק הישרדות על משרתו. מרגלית נאבק בניסיונות של משרד האוצר (?) ושל הטלוויזיה החינוכית (??) לנשל אותו מההגשה בתואנות שווא מגוחכות. השאלה אם יצליח מרגלית להחזיק בהגשה היא משנית. השאלה החשובה יותר היא מדוע אנחנו כולנו, אנשי התקשורת - ובראשנו מועצת העיתונות- מפקירים אותו לנהל את המאבק הזה לבדו? מדוע מאבק עקרוני מצטייר כלא- יותר מסכסוך עבודה מקומי.
תקציר הפרקים עד כאן: החשב הכללי באוצר תובע מהחינוכית שלא להאריך את חוזה ההעסקה של מרגלית, אלא לפרסם מכרז על המשרה הנחשקת. האוצר דורש- החינוכית נענית.אפילו בהתלהבות.
נדמה לי שכמעט אין צורך לנמק מדוע מה שנראה כהתנכלות, מריח כהתנכלות, מצטייר כהתנכלות - הוא התנכלות בזויה.
לצידו של מרגלית מגישים את ערב חדש עוד שלושה מגישים. איש מהם לא נדרש לעבור מכרז כפי שנדרש מרגלית. בחינוכית מועסקים בתפקידי הגשה לפחות עשרה מגישים נוספים - ב'חוצה ישראל', בתוכנית בריאות ובתוכניות לגיל הרך ועוד ועוד. איש מן המגישים האלה לא נבחר במכרז. רק מרגלית. בימים אלה ממש התמנה מגיש חדש (ומוצלח) ל'חוצה ישראל' במקום
רינו צרור שפרש - קובי מידן. האם נדרש לעמוד במכרז? הבלים. המנהלת בחרה מגיש כלבבה וכטעמה ודי בכך. רק מרגלית כבר לא לטעמה של המנהלת - היא כל יכולה.
אבל העיקר, איזה מכרז ניתן לקיים לתפקיד מגיש בעיתונות האלקטרונית? איך ניתן לאמוד את יתרונותיו של מועמד אחד על פני אחר? מה משקלה של רהיטות הלשון של מועמד וכמה נקודות יקנה קולו הערב בשקלול הסופי?
אבל הסירחון העולה מהדרישה הזאת להעמיד את מרגלית לבדו למכרז, כבד אפילו יותר.
דן מרגלית הוא בעל טור דעתן שניהל קמפיין ממושך בזכותו של החשב-לשעבר,
ירון זליכה. אינני נמנה עם חסידיו של זליכה ושלא כמרגלית, אני רואה בו צדקן ומתחסד ולכל הפחות נודניק.אבל זכותו של מרגלית לצדד בזליכה ובמאבקיו נגד הפקידות הממשלתית, גם נגד חבריו שלו באוצר. קשה שלא לטעום בפגיעה במרגלית את טעמה של נקמה שהמתינה כמה שנים עד שהבשילה.
ומשום כך, המאבק של מרגלית עקרוני כל כך וחשוב כל כך לחופש העיתונות. כל מי שחרד לחופש העיתונות הממלכתית ולחירותם של עיתונאים המקבלים את משכורתם מן המדינה למתוח ביקורת על הממשלה המעסיקה אותם, חייב להשמיע את קולו.
קשה להוכיח את המניעים הפסולים להתנכלות של החשב והמנכ"לית למרגלית, אבל לפעמים די במעשים עצמם להעיד על המניעים להם.והמעשים הנעשים הפעם נגד מרגלית בוטים ומכוערים וחד-צדדיים עד שדי בחשדות שהם מעוררים כדי לדרבן אותו למחות נגדם.
