|
|
|
|
| מתוך הפרויקט של עיתון מקור ראשון בו מספרים ישראלים ידועים על רגע בשנת תש"ע שהשאיר עליהם רושם מיוחד | |
|
|
|
|
אדם קרוב אצל עצמו, ומה שאני יכול לומר שריגש אותי השנה זה אירוע שהוזמנתי אליו לפני כמה ימים למטרת הופעה: טקס הענקת פרסים לעובדי רפאל. אנשים כל כך מרשימים, בעלי עוצמה, שעושים את מלאכתם בשקט. מדענים מבריקים שעומדים מאחורי מערכת ומפעל ענק שהוא מאבני הביטחון של עם ישראל. התרגשתי עד דמעות. ראיתי אנשים שהקדישו את כל חייהם למטרה הזו. ראיתי נתינה שכולה ארץ ישראל, בדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות. אנשים שבזכותם יש לנו שקט וביטחון.
אלה אנשים שפועלים בשקט, מאחורי הקלעים, ועושים למען בטחון המדינה דברים אדירים. אסור לי לציין את שמותיהם. מדענים שפועלים בצנעה, כל אחד עם ראש אדיר על הכתפיים. חיכיתי במהלך הטקס כדי להופיע בפניהם, ונחשפתי למשהו גדול שלא ציפיתי לו. כשעליתי לבמה הייתי כבר גמור מהתרגשות. כששרתי להם את 'אח, יא רב, יא רב' מתוך 'סלאח שבתי' ירדו לי דמעות מהעיניים גם כשיצאתי משם לא יכולתי להירגע, וחלקתי את התחושה עם הבמאי של הערב, משה בקר, ובבית גם עם אשתי.
כל הזמן אנחנו שומעים בתקשורת על כל מה שלא תקין פה, ואתה די מדוכא מהמצב, ואז אתה מקבל כזו מנה גדושה של ארץ ישראל היפה – ונדהם מהעוצמה שלה. אתה מעביר את חיי היומיום שלך באופן שגרתי למדי, ואז אתה נתקל פתאום באנשים שאין לשער את המסירות וההקרבה וההישגים שלהם למעננו.
