ע"א 546/04 עיריית ירושלים נגד קופת חולים כללית (20.8.2009) <br>

האם חייב שלו נושה אחד בלבד יכול להיכנס לבקשתו להליך פשיטת רגל? בית המשפט (השופט א' גרוניס) עמד על תכליתם של דיני פשיטת הרגל ועל ההתפתחויות במצב המשפטי לאורך השנים. הוסבר, כי אחת מתכליותיו העיקריות של הליך פשיטת הרגל הינה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו מבחינה כלכלית. תכלית זאת בולטת במיוחד כאשר הליך פשיטת הרגל ניזום על-ידי החייב. לפיכך נקבע, כי חייב שלו נושה יחיד יכול להיות מוכרז פושט רגל ובהמשך אף יכול החייב לקבל הפטר, בכפוף לקיומן של דרישות נוספות, במיוחד דרישת תום הלב. (הרכב: גרוניס, חיות, אלון)

בפסק דין זה באה השלמה להלכת מור. בית המשפט נתבקש לחשוף את כתובת ה-IP של גולש אנונימי באינטרנט, לצורך הגשת תביעה נגדו בגין הפרת סימן מסחר. בית המשפט (המשנה לנשיאה א' ריבלין) חזר על ההלכה לפיה אין מסגרת דיונית ראויה המסמיכה את בית המשפט להורות לצד ג', שנגדו אין לנפגע העוולה כל עילת תביעה ישירה, לחשוף זהות של גולש אנונימי. עם זאת הודגש כי אין בהעדרה של מסגרת דיונית כזו כדי לאיין את העוולה וכי זכות הקיימת במרחב הפיזי, קיימת גם במרחב הוירטואלי. אין כל מניעה כי פרסומים באינטרנט המוציאים דיבתו של אדם יקימו אחריות בגין עוולת לשון הרע, אלא שעל-פי הכלים המצויים בידי בית המשפט כיום, מלאכת איתור הנתבע מוטלת על שכמו של המבקש לתבוע, ואילו יצירת מסגרת דיונית המאפשרת את גיוסו של צד שלישי לצורך כך, שמורה למחוקק. (הרכב: ריבלין, גרוניס, הנדל)

בפסק הדין נקבעה ההלכה העקרונית לגבי חשיפת פרטיהם של גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט. בית המשפט דן בשאלת סמכותו להורות לצד שלישי לסייע באיתור נתבע פוטנציאלי, שנטען לגביו כי פרסם הודעות מוציאות דיבה, על-ידי חשיפת פרטים אודות זהותו. כמו-כן נדונה שאלת האיזון הראוי בין ההגנה על האנונימיות ברשת, המקדמת את חופש הביטוי ואת השמירה על הפרטיות, לבין הזכות לשם טוב, המוגנת במסגרת עוולת לשון הרע. דעת רוב השופטים (המשנה לנשיאה א' ריבלין בהסכמת השופט א' א' לוי) הייתה כי לא קיימת כיום מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה על חשיפת זהותו של גולש אנונימי באינטרנט, וכי אין "להמציא" מסגרת כזו ב"חקיקה שיפוטית". הזכות לאנונימיות היא בעלת מעמד חוקתי, ובהיעדר הסדר חקיקתי המאפשר פגיעה בה - ברירת המחדל היא שאין אפשרות ליתן סעד של חשיפה. הודגש כי הסעד המבוקש הוא חריג - ניסיון לרתום בהליך מקדמי את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול בלתי ידוע, כדי שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית. הליך זה אינו טריוויאלי ומחייב הסדרה חקיקתית. השופט א' רובינשטיין, בדעת מיעוט, סבר כי בשנים האחרונות הכירו בתי משפט בישראל בקיומה של עילת תביעה, המאפשרת לחייב ספקית למסור את זהות בעליהן של כתובות IP, וזאת על-אף שאין בחוק החרות עילה כזו. על כן סבר הוא שמן הראוי היה להותיר בידי בית המשפט סמכות שבשיקול דעת להורות על חשיפת זהותו של מעוול אנונימי, מקום בו הראה תובע שבידיו עילת תביעה טובה נגד אותו גולש. (הרכב: ריבלין, לוי, רובינשטיין)

בפסק הדין (הנשיאה ביניש) נדחה ערעורו של השוטר שחר מזרחי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שהרשיעו בביצוע עבירת הריגה, לאחר שירה מטווח קצר ביותר לעבר ראשו של מחמוד גנאיים ז"ל, שפרץ לרכב בפרדס חנה וניסה להימלט ממקום האירוע. בהסתמך על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, דחה בית המשפט העליון את טענת ההגנה העצמית שהעלה מזרחי. זאת, לאחר שנקבע כי מזרחי לא חש בסכנה אמיתית לחייו והירי במנוח נבע מתוך רצונו של מזרחי למנוע את הימלטות המנוח מזירת האירוע; וכי גם אם מזרחי חש בסכנה לחייו מצידו של המנוח, האמצעי שנקט למניעת הסכנה היה אמצעי קיצוני ובלתי-סביר. בכל הנוגע לעונש שהוטל על מזרחי, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה על קולת העונש והחמירו מ-15 חודשי מאסר בפועל ל-30 חודשי מאסר בפועל. בפסק דינו עמד בית המשפט העליון על הקושי הטמון באיזון בין שיקולי הגמול וההרתעה והצורך לכבד קדושת חיי אדם אל מול השיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של מזרחי והרקע למעשהו. בפסק הדין הודגש כי גם שוטרים, העוסקים במלאכת אכיפת החוק ונאלצים להתמודד עם מצבים קשים, כפופים להוראות החוק. על כן בבואם לאכוף את החוק עליהם לעשות כן תוך שימוש באמצעים שהחוק מעניק להם. (הרכב: ביניש, גרוניס, נאור)

בית המשפט (המשנה לנשיאה א' ריבלין) הורה על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 1784/08 פרי נ' מדינת ישראל, בעניין הרשעתם של העותרים - ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי - בעבירה של "גניבה בידי מורשה". נקבע כי שאלת ההבחנה בין עבירת הגניבה (על נגזרותיה) לבין עבירת קבלת הדבר במרמה טרם זכתה לליבון והכרעה ממצים. בית המשפט עמד על מספר קשיים פרשניים שטרם ניתן להם מענה בפסיקה, אשר צירופם מחייב קיומו של דיון נוסף. הרשעתם של העותרים בעבירה של קבלת דבר במרמה ובעבירות על דיני הביטוח אושרה.