מאמרו האחרון של
ארי שביט בעיתון הארץ הוא ניסיון למצוא מוצא לאין המוצא, הידוע והצפוי מראש. לכן הרעיון מאולץ טקטי עקום, הגובל בעכו"ם. ארי שביט חופר בציפורניו, עמוק בתחתיות שרידי יצירתיות, כדי לדלות משם מוצא לפלונטר הפוליטי והמדיני חסר המוצא, כשהוא חש ובצדק ברגשות האשם כמי שנושא באחריות עקיפה להגעה למצב הזה.
שביט מונה שלש סיבות טקטיות שיש לנתניהו לחדש את הבניה ביו"ש, אך אינו מציין את הסיבה האסטרטגית "שמתחת לפנס": הבניה היא המשך התהליך הציוני, שטרם הסתיים! המשך התהליך חיוני כי אין כל סיכוי כרגע להתקדמות בתהליך השלום. וחיוני לאפשר המשך קביעת עובדות בשטח כל עוד תפעם בעם ישראל אותה רוח השליחות וההקרבה, אין לעצרה! זה יקבע את אופי הפשרה שתושג בעתיד אם וכאשר הפלשתינים יתרצו. כרגע נותר וצריך לתמרן למשוך זמן להתחזק מבפנים ולהתעצם, "ולעבור את אובמה". זה בדיוק הקו המשותף לו לימין הקיצוני לליברמן ולברק. וזה מה שמדביק כרגע את הקואליציה שלו. עת הימין היא העת הזאת, לאחר כשלון השמאל בהובלת תהליך השלום. לכן טועה שביט בטיעונו ל "שלוש הסיבות המצוינות להקפיא את הבנייה ביו"ש", שלושתן אובמה!
ארה"ב לא מעוניינת לקדם כרגע הסדר כפוי, שכן סיכוייו להיות יציב לאורך זמן מועטים. ארה"ב מעוניינת לייצר יציבות מתמשכת וסבירה באזורנו, השקט כרגע יחסית. ומצב זה אם יתמשך, אמור לספק אותה. אובמה יאלץ להתפכח ולהשלים.
ארה"ב כמנהיגת העולם, נתונה כרגע בעיצומה של לחימה מול איסלאם קנאי שנוקט נגדה טקטיקה של לחימת טרור רצחני המופעל מבפנים ולא מבחוץ. היא נתונה בעיצומו של מאמץ לייצב את גזרת אפגניסטן פקיסטן ולבלום את ציר אירן צפון קוריאה וסוריה. אם "יגיע רגע האמת האירני", זה יהיה ביוזמת ארה"ב או לפחות בתמיכתה. ישראל לא תשיג לבדה הישג ארוך טווח! ישראל מדרדרת כבר היום "במדרון החלקלק של דה-לגיטימציה"! זהו תשלום מינימאלי שישראל נאלצת ותאלץ לשלם בכל מקרה, כדי לאפשר לארה"ב לקיים את טקטיקת השגת יציבות סבירה ומתמשכת באזורנו. אנו נאלץ לשלם "במצורעות" אבל נזקה בסיוע בפועל, כל עוד נחשב לכוח צבאי כלכלי דמוקראטי מערבי ויציב.
לכן מבחינת נתניהו "הצרה לא כל כך צרורה" נתניהו מבחינתו צודק ופועל "בחכמה" היחידה הנתונה בידיו ובינתיים מצליח לתמרן ולמשוך את הזמן. גם לו וגם לאבו מאזן יש אינטרס פוליטי משותף אחד: להמשיך לדרוך במקום, להשאר בשלטון ולהנות מתמיכת המערב. לכן הם שניהם יזהרו מלהכשיל זה את זה, ויזהרו מלהתנגש באמריקנים, לפחות "בחורף הקרוב".
שביט מעלה "רעיון יצירתי": לשלם פעם נוספת עבור אותה סחורה אמריקנית שקנה שרון בשעתו, ונמצאה "סחורה פגומה". לשלם שוב עבור מכתב הנשיא בוש מאפריל 2004!. זאת אפשרות קיימת בטקטיקת הדריכה במקום, של נתניהו. יתאפשר לו אולי להרויח עוד חודשיים? אבל נתניהו אינו אידיוט! הוא לא ישלם שוב עבור אותה הסחורה שבעיניו היא גם זבל!
ארי שביט מזלזל באובמה כשהוא חושב שתרגילים מסוג כזה יבלבלו אותו. הוא גם אינו מסוג הסוחרים שימכרו את אותה הסחורה! בוודאי לא "סחורת זבל מבית מדרשו של בוש"! ובודאי שלא בפרהסיה. למזלנו נתניהו קצת יותר חכם משביט.
נשיא ארה"ב אינו נמצא בעמדה שהוא זקוק או צריך להוכיח את "אמינותה של ארה"ב" לא יקרה לו כלום "כאשר ייחשף לעולם "קלונה של ארה"ב" כשאובמה אינו עומד באופן מלא או אוטומטי מאחורי התחייבות אמריקנית קודמת ומפורשת.
נתניהו צריך להיות שוטה גמור כדי לנסות להביך את אובמה תמורת השגת "מצב של עליונות מוסרית" לרגע, על הפטרונית של מדינת ישראל, או "לחשוף ברבים את קלונה".
בעסקי התמרון הפוליטי העניינים מורכבים בכלל וכאן הם אפילו מורכבים מדי! אובמה חותר לפתרון שהוא אינטרס אמריקני שאינו סותר בהכרח אינטרס ישראלי, ולצורך כך הוא נאלץ לתמרן במצב חדש ולבחון אם ולאן ניתן לגרור את הפלשתינים, כאשר לא סוגרים אופציות או אפילו מוכנים לפתוח מחדש אופציות שכבר נסגרו בעבר.
כשמדינת ישראל אינה מוכנה או מסוגלת לפתור את בעיותיה בעצמה, ומניחה אותם לפתחה של ארה"ב, היא אינה מותירה בידי ארה"ב הרבה ברירות. אם אובמה יסכים לעסקה כזאת, תמורת עוד חודשיים של המשך ההקפאה, שלאחריהם ימצא שוב במבוי הסתום, זה יהיה סימן ברור ו"מעודד" לכך שהוא מתייאש ממציאת פתרון לקידום שלום ישראלי פלסטינאי. אם ישרוד, הוא "יאבד עניין", יפנה למוקדים האחרים, שמונחים לפתחו, וכשהאתנן הכלכלי גם יפחת, יתלקח האזור מחדש. אנו דורכים במקום ודוחים את הקץ.
מה שמתרחש כרגע בישראל סביב חוק האזרחות והנאמנות נועד להמחיש לפלשתינים בכלל ולערביי ישראל בפרט, שמדינה פלשתינית לצד ישראל, לא ייטיב בהכרח את מצבם הפוליטי, ואולי מוטב להם להמתין ולתת לזמן ולטבע לעשות את שלהם.
המטרה היא לעורר מוקד חיכוך נוסף שאם אובמה ישלם תמורתו הוא יקבל עוד שני חודשי הקפאה והימין בישראל ישלה עצמו שהוא מחזק מבפנים את עוצמתה היהודית של המדינה. אלא שהימין פורץ לדלת פתוחה ונוקט באמצעי חסר אפקטיביות מעשית. מרבית ערביי ישראל מעדיפים להיות אזרחיה של המדינה היהודית במתכונתה הנוכחית. יתמכו בהקמת מדינה פלסטינאית אך לא יסתכנו ובצדק, בלהיות גם אזרחיה.
מרחבי התמרון הולכים ומצטמצמים, הפלשתינים ביו"ש נוטשים את טקטיקת האלימות ומתקבעים סביב ציר הערבי- מערבי. הפתרון לבעיית עזה והחמאס יושג רק לאחר השגת הפתרון לבעיה האירנית.
אם זאת תמונת המצב האמיתית, נותרת לנתניהו עדין בעיה קשה: איך ממשיכים לקיים את הסכסוך על אש קטנה כדי להמשיך ליהנות מתמיכת המערב הנדיבה? כי כאשר יושג הסדר קבע, יתבטלו הסיבה והצורך להמשיך לממן.
