בעיתון סוף השבוע של ידיעות אחרונות (5.3.04) התפרסמה כתבה גדולה וראיון עם המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר, שעמד בראש צוות משפטנים שחקרו משך שנים את תהליך הדרדרותו של השירות הציבורי בכל הקשור לשחיתות ואי מילוי חובות השלטון כלפי הציבור. חלק גדול מהאחריות למצב רואה הצוות במצבו של בית המשפט, כולל בית המשפט העליון. פסקי הדין שזיכו אנשי ציבור בסיטונות, גורס הצוות, מצביעים על כך שלבתי המשפט יחס סלחני במיוחד כלפי הבכירים הנידונים בפניו, והוא נכון להאמין לגרסאותיהם המפוקפקות, המפותלות והתלושות.
כדוגמא מביא קרמניצר את פסקי הדין המזכים את יו"ר הסוכנות לשעבר, שמחה דיניץ ז"ל ואת מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס. בהזדמנות זו, לא פוסח הראיון גם על פרשות ידועות כמו פרשת בראון-חברון, פרשת צחי הנגבי (עמותות דרך צלחה) ופרשות שרון האחרונות.
יאמר מיד: פרופ' קרמניצר הוא משפטן וידען מן השורה הראשונה. איש אקדמיה מובהק, מומחה למשפט פלילי, נשיא מועצת העיתונות עד לפני זמן קצר ופעיל וחוקר במכון לדמוקרטיה. כלומר, איש מוכשר ונמרץ. עם זאת, הוא רואה את חזות הכול דרך הפריזמה האקדמית הטהורה, כאשר ביקורתו וניתוחיו חורגים לא פעם מהתחום המשפטי ומהולים בהם דעותיו השמאלניות ותפיסת עולמו, שלא פעם עומדים בסטירה לעקרונות של שוויון ושל חופש הדיבור והביטוי, עליהם הוא נלחם בכל נימי נפשו רק אם הם משרתים או באים מתוך המיליה החברתי והפוליטי שלו.
דוגמא קטנה לכך ניתן למצוא במכתב הפרופסורים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אותם הנהיג פרופ' קרמניצר, אשר ניסו למנוע מבנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל להתקבל לארוע אקדמי באוניברסיטה העברית ולשאת שם את דבריו. המרד אמנם נכשל, אך יש בארוע כדי להצביע על אישיותו ותפיסת עולמו כלוחם למען עקרונות כמו הזכות לחופש הדיבור והביטוי; לוחם שמלחמתו חד ממדית ואינטרסנטית.
גם אני עצמי - בכתב ובראיונות לתקשורת - העברתי ביקורת נוקבת על בית המשפט העליון בכל הנוגע לזיכוים של דיניץ ושבס. אמרתי כי לדעתי, בשתי הפרשיות הללו, שהיו עקרוניות בתחום של עבירות הפרת האמונים, הועלה "רף הראיות" גבוה מדי ושלא בצדק על-ידי שופטי בית המשפט העליון - דבר שרוקן מתוכן את "מבחן בוזגלו" אותו קבע הנשיא ברק לפני שנים רבות.
אך כאשר פרופ' קרמניצר משתלח בארסיות ותוך הפגנת תיעוב אישי את אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בפרשת האזנות הסתר של ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי, שתימלל ושמר האזנות סתר בלתי חוקיות בקלסרים נפרדים וסודיים בכספת בניגוד לצווי בית משפט קיים כשל לוגי בתפיסתו.
כאשר קרמניצר יוצא בביקורת קשה על רובינשטיין בפרשת הדלפת מסמך "חיקור הדין" נגד שרון על-ידי עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ ועל החלטתו של רובינשטיין להעמיד לדין את הפרקליטה שסרחה מטעמים פוליטיים, יוצא המרצע מן השק ומתגלה משנתו המשונה של המבקר: מותר להפר חוקי מדינה, מותר לשבור קודים של התנהגות, מקצועיות, נאמנות ושמירת אמונים לפרקליטות ולתפקיד הפרקליט - רק כדי לשרת אינטרס של זכות הציבור לדעת - האמנם?
כפי שציינתי, קרמניצר הוא איש אקדמיה מובהק, אך מעולם לא היה איש שטח, לא היה פרקליט חוקר ומופיע, לא הגיש כתבי אישום ולא הופיע בבית משפט. הדבר ניכר וברור מתוך הראיון. מעולם לא נאלץ קרמניצר לקבל הכרעות מהסוג שהיועץ המשפטי לממשלה מקבל כמעט מדי יום - הכרעות משפטיות גורליות, חותכות ומכאיבות - והדבר ניכר היטב בביקורתו.
בפרשת מזרחי ובפרשת עו"ד גלאט-ברקוביץ פעל היועץ רובינשטיין ללא דופי וכמצופה ממנו כאדם שעומד בראש התביעה הכללית ושלטון החוק.
הטענה לפיה "הוציאו על מזרחי חוזה" היות שהוא אדם ללא פשרות, הנלחם בפשע המאורגן ובאנשי ציבור שסרחו ללא מורא ופחד - היא שטות, הבל ורעות רוח. ניצב מזרחי נלחם, מחד, בפשע ומאידך - כנראה בשל "שכרון הכוח" וגיבוי לא מובן מכיוון הפרקליטות - הרשה לעצמו לחרוג מהוראות החוק, הפר צווי בית משפט וגרוע מכל, אסף בקלסרים נפרדים תמלולים של הקלטות סתר לא חוקיות ולא רלוונטיות תחת הכותרת "קלסרים פוליטיים". קלסרים אלה אוחסנו בכספת הפרטית שלו במשרדו, באקט המזכיר את פעילות זרועות "אכיפת החוק" במשטרים טוטליטריים.
מספרים על ג'יי אדגר הובר, ראש ה-FBI בארה"ב במשך כ-40 שנה, שהאריך בתפקידו זמן רב כל כך רק בשל העובדה שהחזיק בתיקים ובקלסרים עם האזנות סתר, תמונות ומסמכים של רוב מנהיגי ואישי הציבור החזקים והמשפיעים בארה"ב.
עו"ד גלאט-ברקוביץ הדליפה מסמך "חיקור דין" באמצע חקירה משפטית חיונית, מטעמים אידיאולוגיים, כדי להפיל ראש ממשלה וכדי להחליף שלטון; מדובר באקט חריג ומביש כשלעצמו מבחינה אתית, חברתית ומוסרית, אקט שגרם לשיבוש החקירה אם לא לחיסולה ופעל כבומרנג לטובת שרון.
אם על החלטותיו של רובינשטיין בעניינים אלה - להדיח את מזרחי מתפקיד ראש אגף החקירות, לאחר שימוע על-ידי השר לביטחון הפנים וכן להעמיד לדין את גלאט-ברקוביץ - יצא קצפו של קרמניצר, הדבר מעורר הרהורים נוגים.
אגב, בראיון עם קרמניצר ניתן למצוא קוריוז מסקרן: קרמניצר טוען כי לדעתו, בתקופתם של מאיר שמגר ואהרן ברק כיועצים משפטיים לממשלה אירועים והחלטות מהסוג שהוא מזכיר לגנותו של רובינשטיין לא היו מתרחשים; עם זאת, מעניין לציין וראוי להזכיר כי השניים - שמגר וברק - כיהנו בתפקיד נשיא בית המשפט העליון בעת שניתנו פסקי הדין המזכים את שמחה דיניץ ז"ל ואת שמעון שבס, אותם פסקי דין עליהם מותח קרמניצר ביקורת קטלנית.
___________________________________________________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
