זהירות: "פתרונות" סרק

השר ישראל כ"ץ, המשרת את עם ישראל כשר התחבורה ומופיע בתקשורת בעיקר כדי לדבר על ענייני פוליטיקה פנימית בישראל, הקים ועדה בנושא רמת המהירות המותרת בישראל. ועדה חשובה, שאכן צריכה להתקיים כדי לעדכן נושא חשוב כמו מהירות בכבישים.

נהגים מסוימים שמחו בוודאי להיווכח, שיוכלו לשעוט בכבישי הארץ. כאשר קראתי את החוקים החדשים, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לצחוק? איפה אפשר בדיוק לפתח מהירות? בכביש החוף, בכבישים המובילים לרמת השרון, לרעננה ולכפר סבא, הפקוקים תמיד? בכביש לירושלים? ברחובות ירושלים? בכביש 6, שכבר קשה לנוע בו מעומס רכבים? באיילון, ששם זזים בקושי? האם יש כבישים שלא ידעתי עליהם? האם הגברת מהירות היא מה שמעניין אותנו כרגע? מדוע אפוא אתה מציע, מר כ"ץ, אגוזים למי שאין שיניים?

למה להתחזות לשר תחבורה יעיל כאשר התחבורה באוטובוסים עלובה, איטית, מסורבלת ומפגרת בחמישים שנה לפחות? כאשר אין רכבת תחתית ולא רואים אותה באופק? כאשר יש מערכת רכבות בעלת פיגור של עשרות שנים לעומת העולם כולו? כאשר התחבורה הציבורית אל הרכבת וממנה הופכת כל נסיעה ברכבת לבזבוז של יום שלם? האם ההכרזה החגיגית על הגברת המהירות בכבישים מיועדת לעשות יחסי-ציבור לשר כמי שפועל ללא לאות לטובת עצמו? ומה עם תאונות הדרכים המזוויעות? מה עם הכבישים (המהירים) שאין בהם קו מפריד היכול למנוע תאונות חזיתיות? מה עם רוכבי האופניים שהנהגים מתעלמים מהם? מה עם התנהגות האזרח בכביש, הנהיגה הפרועה והתחרות בין הנהגים על מי יעבור יותר מהר ממסלול למסלול תוך סיכון חיים מובהק? מה עם תאונות פגע וברח, שמן הראוי היה שיחקקו חוק (בניצוח של שר התחבורה) על עונשים חמורים (באמת), במקום להכריז על הגברת מהירות. ובאשר להקטנת המהירות בכמה רחובות בתל אביב - כל נהג יודע שהנסיעה ברחובות אלה איטית יותר מהליכה ברגל. נו, באמת.

שתי ההתרחשויות המוזכרות בטור הזה הן זריית חול בעיניים, תרבות קלוקלת, אופיום להמונים, חוסר טעם וחוסר משמעות שמביישים אותנו ואת חברי הממשלה.

• הממשלה אישרה את תיקון חוק האזרחות

• מהירות בכביש מהיר - 110 קמ"ש

שני אירועים שלכאורה אין קשר ביניהם, שניהם מבית היוצר של ממשלת ישראל, שנראים כמיועדים לרגש אותנו, לתת לנו תחושה שדברים גדולים קורים פה. שה"מנהיגים" בנימין נתניהו וישראל כ"ץ עושים שינויים מרחיקי-לכת בערכים ובתנאי החיים של אזרחי ישראל.

לדעתי, שני האירועים לא שווים את הנייר שעליו נכתבו, לא שווים את תחילתם, את האמצע ואת הסוף של תוכנם. אף אחד מהם לא ישנה לטובה את מצב האומה ולא את מצבם האמיתי של האזרחים החיים במדינת ישראל. שניהם בבחינת הרבה מהומה על לא מאומה, וחשודים בעיניי כנשיאים ורוח וגשם אין.

גם בלי להתעמק במשמעות שבועת האמונים של מי שיבקש להתאזרח כאן ושאינו יהודי, גם מבלי לחשוב שזה פשיסטי או גזעני, אני חושבת שזה פשוט כלום. שום דבר. זו "המצאה" מתיימרת לרצות את מישהו, כלשהו, ולהעניק לכמה אזרחים החושבים את עצמם ליותר יהודים ממני, הרגשה טובה של "שליטה בעניינים יהודיים" (ודמוקרטיים).

זו "המצאה" המיועדת להסיח את הדעת מ"שיחות השלום", מהחלטות על בנייה בשטחים, מהפשע המאורגן, מהפשע היומיומי שגדל לממדים מבהילים, מהפער בין עשירים ועניים בישראל, מרמת החינוך הירודה והיורדת, משכר המורים ומשכר המינימום, ממחירי הדירות ומשכר הדירה, מבעיות מיסוי המים ומעוד אינסוף עוולות שהציבור זוכה להן בחיי היומיום שלו.

"שבועת האמונים" לא מעניינת את עם ישראל, ומי שמאוד ירצה להיות אזרח מהסיבות שירצה, יישבע בשמחה כל שבועה שיבקשו ממנו. לא הצלחתי להבין איך ראש הממשלה, שלא טרח לברך את אזרחי ישראל בשנה טובה או בחג שמח (היו חגים, זוכרים?), נושא נאום נלהב ונרגש בעניין שבועת הנאמנות, עד כי לרגע חשבתי שהוא מכריז מחדש על הקמת מדינת ישראל.