|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

הלכת השיתוף

יש ובמהלך חיי הנישואין, האישה 'עובדת בבית' והבעל מפתח ומטפח קריירה האם זה צודק כי עם תום חיי הנישואין תוותר האישה חסרת כל? הלכת השיתוף נועדה ליתן מענה לסיטואציה בלתי הוגנת זו
15/10/2010  |   ענבל בר-און   |   מושגים   |   תגובות
שלי - שלך - שלנו (ולפעמים גם שלהם - של הנושים). הלכת השיתוף ברכוש המשפחתי

הלכת בבלי
ענבל בר-און
האם בתי הדין הרבניים כפופים לפסיקת בית המשפט העליון לעניין 'הלכת השיתוף'? וגם - האם נורמה שאינה מתכוונת להפלות יכולה להפלות? כל זאת ועוד בהלכת בבלי
לרשימה המלאה

שוויון במשפט
ענבל בר-און
עיקרון השוויון אינו מעוגן בחוק יסוד, אך הוא מיסודותיה של כל שיטת משטר דמוקרטי * במסגרתו אסורה גם אפליה עקיפה או סמויה * לעיתים הוא מחייב אפליה מתקנת * הכל על שוויון במשפט
לרשימה המלאה

דיני תחרות הזכויות
ענבל בר-און
בעל דירה התחייב למכור דירתו ל-א' ול-ב' * מי עדיף? הראשון בזמן * אלא אם השני הסתמך בתום לב על 'נסח טאבו נקי', רשם עסקתו בטאבו ושילם את מרבית התמורה * הכל על עסקות נוגדות
לרשימה המלאה

חזקת/הלכת השיתוף הינה פרי 'פיתוח המשפט המקובל נוסח ישראל'. כאשר נוכחו בתי המשפט כי הדין הדתי, אשר מסדיר את ענייני הנישואין והגירושין, אינו מעניק לאישה מענה שוויוןי והולם לבעיית חלוקת הרכוש עם תום הנישואין, הם פיתחו מוסד משפטי זה מתוך ובאמצעות מוסדות משפטיים של 'חוזה מכללא' וכן 'ערכי הצדק והיושר ו'חובת ההגינות'.

חזקת השיתוף נועדה ליתן מענה משפטי לסיטואציה בעייתית, שהייתה שכיחה יותר אף בשנות השישים והשבעים, אז נולדה, שבה, עם הגירושין, האישה נותרת חסרת כל מבחינה כלכלית ומקבלת, על-פי דין תורה, אך ורק את כתובתה. לכאורה, ההסדר בדין הדתי הינו שוויוני, שכן הוא קובע כי כל צד יוצא מן הנישואין עם מה שהביא להם. אך הסדר זה של דין תורה הינו שוויוני אריסטוטלית, לא מהותית, כלומר זהו הסדר שוויוני מבחינה פורמלית אשר במבחן התוצאה פוגם בשוויון. האישה, אשר במשך חיי הנישואין נמנעה מלפתח קריירה וטיפחה את הבית ואת הילדים, ואשר - בשל היותו של הבעל מנהל הפעילות הכלכלית המשפחתית, מוצאת את עצמה בתום הנישואין משוללת יכולת השתכרות או נכסים על שמה.

בתי המשפט, אשר לא היו שבעי רצון מן ההסדר אשר מקפח את האישה כלכלית וחברתית, תרו אחר מוסד משפטי אשר באמצעותו, ודרכו - ניתן יהא להקנות לאישה ביטחון כלכלי לאחר תום הנישואין, ולא להותירה חסרת כל: המוסד המשפטי נמצא ונקרא 'חוזה מכללא'. חוזה מכללא פירושו חוזה אשר נכרת בין הצדדים, אך לא באופן מפורש אלא משתמע, כאשר ברי מן הנסיבות ומאומד דעת הצדדים, כי הצדדים הסכימו לתנאיו.

בית המשפט, בעניין עא 253/65 זהבה בריקר נ' ישראל בריק, פ"מ כ(1) 589 (1966) נפסק כי הגם שהנכסים נרשמו על שם הבעל, ניתן להקיש הסכמא מכללא בין שני בני הזוג כי הנכסים הם של שניהם בחלקים שווים:

  • היוצא מזה, שאם קיים הסכם מפורש בין בני הזוג הקובע למי שייכת הבעלות בנכס או מהו החלק שרכש, אזי ברור שמן הדין לתת תוקף להסכם הזה, הואיל והוא מבליט את כוונת הצדדים. כמו-כן, העובדה, שהנכס נרכש בשם אחד מבני הזוג - כגון בית שהועבר על שמו במשרד ספרי האחוזה - עשויה לשמש הוכחה לכאורה, מכוח דיני הקנין, שהנכס הזה שייך לו בלבד; ואף-על-פי-כן, אפשרי שהעובדות יצביעו על כוונת הצדדים שגם לבן הזוג האחר יהיה אינטרס קניני בנכס ההוא ואזי יהיה מן הדין להכיר באותו קנין שביושר ולתת לו תוקף. הוא הדין, למשל, אם קנתה האשה רכוש מסויים בכספים ממקור כספי, אשר היה שייך רק לה ואשר שמרה עליו כמקור שכזה; אף כאן תקום ההנחה, שהרכוש שקנתה נתון בבעלותה הבלעדית, אלא שגם הנחה זו אין בכוחה להכריע את הדין כאשר מהעובדות עולה, שבכוונתה היה שגם לבעל יהיה חלק באותו רכוש.

    יחסים בין בני הזוג החיים חיים משותפים תקינים אינם תמיד מושתתים על הסכמים מפורשים ערוכים כדת וכדין. גם אין צור שיהיה הסכם מפורש בין בני הזוג על יצירת שותפות במה שנרכש על-ידי אחד מהם בכספי השני או בכספים משותפים לשניהם, וניתן להסיק שותפות כזאת מכל נסיבות המקרה.

    בהעדר הסכם, או כאשר לא ברור מה הייתה כוונת הצדדים בזמן הרכישה, מייחס להם בית המשפט את הכוונה שהנכס יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים...

    מובן, שאם מוכח, כי בזמן הרכישה הייתה הכוונה שהרכוש יהיה שייך לאחד מבני הזוג, או משותף לשניהם אבל לא בחלקים שווים, כי אז יש לתת תוקף לכוונה זו. אבל בהעדר ראיה על כך, חזקה עליהם כשהם חיים ביחד ואינם שומרים על קו הפרדה ברור בין הרכוש של כל אחד מהם, שהתכוונו לשותפות בחלקים שווים.

    "השופט המלומד אמר גם, כי הכלל שנכסים שנרכשו מקופה משותפת של בני הזוג שייכים לשניהם בחלקים שווים אינו יכול לחול כאן משום שלא הוכח שהייתה 'קופה משותפת' אחת, שבה הכניסו כל מה שהיה להם. לדעתי דרישה כזאת מרחיקה לכת ואין לה סמוכין בתקדימים האנגליים שעליהם אנו סומכים.

    קופה משותפת כנ"ל היא רק צורה אחת של איחוד המשאבים, ודבר זה יכול להיות מושג בצורות אחרות ובדרכים אחרות. כאשר בני הזוג מקיימים חיים משותפים שבהם לא שולט העיקרון של שלי- שלי, ושלך - שלך, כי אם עיקרון של שלי - שלך ושלך - שלי, כי אז אין חשיבות לשאלה מהו גודל חלקו של כל אחד מבני הזוג בנכסים הנרכשים במאמציהם המשותפים.

    אילו הוצגה לצדדים, בזמן הרלוונטי, השאלה, למי שייך הנכס, כי אז היו עונים: כמובן שהוא שייך לשנינו בחלקים שווים; הווה אומר, שהכוונה לבעלות משותפת בנכס ניתן להסיקה מכללא מהתנהגותם של בני הזוג לפי אורח חיי הנישואין שלהם עד לזמן שבו חל הקרע הסופי.

חיים הרמוניים ומאמץ משותף - תנאי להחלת החזקה
הרמוניה ושיתוף

בראשית הדרך, הציבו בתי המשפט שני תנאים מצטברים כתנאי להחלת חזקת השיתוף:

א. חיים הרמונים - אין צורך להוכיח חיי נישואין נטולי מחלוקות, מריבות ומשברים, אלא יש להוכיח חיים תחת קורת גג אחת: "עיקרם של חיים בשלום הוא בכך שנוצר תא משפחתי המתפקד בתור שכזה ואשר בו מוזרמים המשאבים למען הקיום בצוותא" (ע"א 234/80 זכריה גדסי נ' נורית גדסי, פ"ד לו(2) 645 (1982)).

ב. מאמץ משותף - כל אחד מבני הזוג תרם כפי יכולתו לכלכלת המשפחה, בין בכספים או נכסים ובין בעבודתו בבית או מחוצה לו. או כפי שנאמר בעניין עא 630/79 ציליה ביאטריס ליברמן נ' עמנואל ליברמן, פ"ד לה(4) 359 (1981): "אין נקל ראש ולהמעיט בתרומה הנכבדה של בת הזוג לתרומת הנטע המשפחתי וללבלובו, בניהול משק הבית, גידול הילדים וחינוכם, יצירת קן חם למשפחה, סיפוק צרכיו של הבעל... בכך יש תרומה לפעילות הבעל בעסקיו..."

הלכת השיתוף היא דוקטרינה מהותית אשר קובעת כי מקום בו בני זוג קיימו אורח חיים תקין ומאמץ משותף, הרי שהם נתכוונו, מכללא, לשתף זה את זו ברכוש. וזאת לעומת חזקת השיתוף אשר הינה חזקה ראייתית – כל צד בזוגיות אשר יוכיח כי חי עם בן זוגו תחת קורת גג אחת תוך קיום מאמץ משותף, יזכה להכרה מבית המשפט כי צריך להתקיים בעניינו משטר השיתוף בנכסים.

מחוזה מכללא לדיני היושר
חקיקה שיפוטית [יח"צ]

הנה אם כן, במהלך משפטי אשר מאפיין את 'פיתוח המשפט המקובל נוסח ישראל', שאיפתו של בית המשפט שלא להותיר את האישה – עם תום הנישואין – חסרת כל, עיגנה את עצמה במוסד החוזי של 'חוזה מכללא'. ועם זאת, בשנת 1969 נחקק חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 אשר קבע כי לא ניתן להעביר זכות קניינית מא' ל – ב' – אלא בהסכם כתוב. בתי המשפט אשר עגנו את חלוקת הרכוש (לרבות מקרקעין) בין בני זוג בחוזה מכללא, נדרשו כעת לאתר עוגן משפטי נוסף, אחר, וזאת כדי לאפשר שיתוף בנכסים בין בני זוג ולא להשאיר את האישה מקופחת. עוגן זה נמצא בדמות עיקרון השוויון, עיקרון היושר, עיקרון האמון. הלכת השיתוף הפכה מחוזה מכללא לחקיקה שיפוטית. לאור זאת, כך נפסק בעניין ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (דרחי), פ"ד מח(3) 685 (1994):

  • דרישת הכתב חלה לגבי "עסקה במקרקעין" שהיא כל "הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה..." (סעיף 6לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969; ההדגשה שלי – מ' ש') הלכת השיתוף אינה מבוססת על כוונה ספציפית-קונקרטית של בני-זוג, אלא היא ביטוי ל"מדיניות משפטית בנוגע לרצוי ולמקובל בין בני זוג בדרך כלל במציאות החיים המודרניים בישראל" (א' רוזן-צבי, יחסי ממון בין בני זוג (מיקרושור, תשמ"ב) 226). אין כאן הקניה רצונית אלא הקניה מכוח הדין, מכוח ההלכה הפסוקה. משמעות החזקה היא כי בהיעדר הוכחה פוזיטיבית לרצון המקנה – מניח הדין כי זו כוונתו המשוערת.


ביטוי ל'מעבר' שערכה הלכת השיתוף מחוזה מכללא לחקיקה שיפוטית הינו פסיקת בתי המשפט בעניינם של בני זוג אשר הגיעו מארצות מסורתיות שם מקובל כי הרכוש שייך לגבר – וברי כי לא נתקיים 'חוזה מכללא' לחלוקת הרכוש בין הצדדים, ובכל זאת – בתי המשפטחילקו את הרכוש שווה בשווה בין בני הזוג, כביטוי למימד הערכי (להבדיל מן ההסכמי) של חזקת השיתוף.

ביטוי נוסף לממד הערכי (והפחות הסכמי) של הלכת השיתוף, אנו מוצאים בע"א 370/87 עיזבון המנוחה טינקה אסתר מדג'ר ז"ל נ' עיזבון המנוח ויקטור מדג'ר ז"ל, פ"ד מד(1) 99 (1989) שם דובר באישה שהייתה חולה במשך מרבית חיי הנישואין, ועקב כך, לא עלה בידה להרים תרומה משמעותית לבית המרחקת המשותף שניהלו בני הזוג. השופט ברק (כתוארו אז) קבע:

  • אין במחלתה של האישה, אשר תקופות ארוכות - אך לא כל ימי חיי הנישואין - שהתה בבית¬חולים, כדי לסתור את חזקת המאמץ המשותף. מאמץ משותף מבוסס על מסכת חיים אנושית, שבה שני בני הזוג תורמים את חלקם, כל אחד נותן כיכולתו ומקבל לצרכיו על-פי יכולתה של המשפחה. מחלת האישה בתקופות מסוימות של חיי הנישואין ודאגת הבעל לה אין בהן כדי לשלול את המאמץ המשותף. לא שותפות "שלילית" לפנינו, אלא שותפות "חיובית", כמתבקש בין בני-זוג החיים יחדיו. כאשר שני בני הזוג בריאים, תורמים שניהם למאמץ המשותף. כאשר האחד חולה חלק ממשך חיי הנישואין, תרומתו פוחתת ואילו בן הזוג האחר מגביר את חלקו שלו. כל אלה הם ביטוי אנושי למאמץ המשותף ולא פגיעה בו. שותפות לחיים היא שותפות לאושר ולסבל, לשמחה ולצער. בכל אלה פעלו בני הזוג כאחד. בנסיבות אלה, הנני סבור, כי חזקת שיתוף הנכסים לא נסתרה בעניין שלפנינו.

סוגי נכסים שנכנסים לשיתוף
הדירה נכנסת לשיתוף? [מיכאל כהן]

ב 633/71 תמרה מסטוף נ' עזבון המנוח י' מסטוף, הנאמן ד' גנור, פ"מ כו(2) 569 (1972) מציין השופט ברנזון את סוגי השיתוף בנכסים בין בני זוג:

  • כלל הגדול בעניין שותפות ברכוש של בני-זוג הוא, שהכל תלוי בכוונת הצדדים. במקרים כאלה אפשר לעמוד על כוונת הצדדים מהתנהגותם בחיי המשפחה, מאופן ניהול נכסיהם ועניניהם הכספיים, ומהנסיבות הכלליות של המקרה.

    השותפות ברכוש בין בני-זוג נשואים יכולה להיות באחת משלוש הצורות הבאות :

    (1) שותפות כללית - המבוססת על איחוד מלא של המשאבים שלהם והחלה על כל מה שיש ושייך להם.

    (2) שותפות מוגבלת - החלה רק על סוג מסויים של נכסים כמו, למשל, הנכסים שנרכשו בתקופת הנישואין, אך מוציאה את הנכסים שהיו לכל אחד מבני-הזוג בשעת הנישואין, או שנפלו לו בירושה בתקופת הנישואין.

    (3) שותפות מצומצמת - המתייחסת רק לנכס פלוני או לנכסים פלוניים, כמו בית מגורי המשפחה, ריהוטו וציודו.


עם זאת, דברים אלו של השופט ברנזון רלוונטים כל עוד שלטה בכיפה חזקת השיתוף ההסכמית. בפסיקה נתקיים דיון נרחב אודות "נכסים שאינם ממאמץ משותף".

נכסים שמחוץ למאמץ המשותף
ומה עם נכסים שמלפני הנישואין [יח"צ]

ישנם שלושה סוגי נכסים שלא ממאמץ משותף: א. נכסים מלפני הנישואין. ב. ירושה. ג. מתנה.

בע"א 1880/95 שרה דרהם נ' חיים דרהם, פ"ד נ(4) 865 (1997) מציינת השופטת דורנר כי כל אלו נטמעים ברכוש המשותף, כאשר הנישואין הם הרמוניים, וניתן להראות כוונה של הצדדים לשתף בנכסים אלו. בעניין עא 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (דרחי( , פ"ד מח(3) 685 (1994) מסביר השופט שמגר כי ככל שהצדדים מצפים כי נכסים משותפים יטמעו ברכוש המשותף, כך נכסים אלו יכנסו אל תוך חזקת השיתוף. באותה פרשה השתתפה האישה במימון הדירה, ולא שמרה את כספיה בקרנות, בצד, וזאת מתוך ציפיה כי בבוא היום תתחלק עם הבעל בפירותיה של הדירה, ועל כן קבע השופט שמגר כי היא זכאית להחזיק בדירה באותה מידה. נפסק שם כי:

  • עצם החיים במשך תקופה ארוכה תחת קורת גג משותפת, אורח החיים שהתאפיין בשיתוף בכל הנוגע לנכסי המשפחה האחרים (מכונית, חשבונות בנק), השקעת מאמץ משותף ומשאבים משותפים באחזקת הנכס ובפיתוחו במשך שנות המגורים הרבות בו – כל אלה גוברים על העובדה – הניצבת לעצמה – כי בתחילת חיי הנישואין נפלה עיקר המעמסה ברכישת הדירה על אחד מבני הזוג. בנסיבות כגון אלה שלפנינו, היינו נסיבות של נישואים ארוכים במשך עשרות שנים שבהן מקיימים שני בני הזוג את המשק המשפחתי במאמץ משותף, בין על-ידי עבודה בבית ובין על-ידי עבודת חוץ, מיטשטשים הגבולות ומתערבבים המשאבים. חזקת השיתוף איננה פרי של אירוע נקודתי אלא היא עולה מתוך תהליך שביטויו בחיים המשותפי ובמאמץ המשותף, וככל שמשך הנישואין מתארך, הופכת טענה מאוחרת בדבר המשך קיומה של הפרדה למלאכותית יותר ולבלתי אמינה יותר. כאשר בני הזוג מקיימים מאמץ משותף כל אחד בתחומו וכאשר כל משאביהם משותפים, הופך במשך הזמן גם נכס שלא נרכש בחלקים כספיים שווים, למשותף; הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים אין מסובבים את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש לפי ההשקעה הבסיסית במועד רחוק בעבר.

נכסים עסקיים
ומה עם נכסים עסקיים? [AP]

בראשית דרכה של חזקת השיתוף, נכסים עסקיים לא נתפסו ככאלו אשר לגביהם חלה כוונת שיתוף, והטוען לקיומה של חזקה שכזו באשר לנכסים אלו היה נדרש להוכיח זאת, אולם בהמשך – גם נכסים עסקיים הוכנסו ע"י הפסיקה ל'בנק השיתוף'. בעניין עא 5598/94 נ' נניקשווילי נ' ד' ד' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163 (1996) קבעה השופטת טובה שטרסברג כהן כי:

  • ההלכה בדבר החלת הילכת השיתוף גם על נכסים עסקיים נקבעה בפסיקה מימים ימימה ומצאה ביטוי בפסקי-דין רבים שניתנו על-ידי ית-משפט זה, בין השאר: ע"א 300/64מ' ברגר ואח' נ' מנהל מס עזבון [1]; ע"א 135/68 ט' בראלי ואח' נ' מנהל מס עזבון ירושלים [2]; ע"א 122/83, 129פ' בסיליאן נ' מ' בסיליאן; מ' בסיליאן נ' פ' בסיליאן [3]; ע"א 2280/91 ר' אבולוף נ' מ' אבולוף [4]. אומנם יש שהביעו דעתם, כי לעניין הנכסים העסקיים נדרש "דבר מה" נוסף, אך נקבע כי בנסיבות רגילות שאינן יוצאות דופן, כאשר הנכסים העסקיים נקנו מרכוש שהצטבר עקב המאמץ המשותף, יש לראות את בני הזוג כשותפים גם ברכוש העסקי. כך נקבע לאחרונה בע"א 3563/92 עיזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' ד' גיטלר וערעור שכנגד [5], בעמ' .495 בע"א 122/83, 129[3], בעמ' 297, מסכם הנשיא ברק באומרו:

    "לדעתי, בנסיבות אלה אין כל סיבה שלא להחיל את חזקת השיתוף גם על הנכסים העסקיים ... מודע אני לכך, כי מספר שופטים הביעו דעתם, כי לעניין הנכסים העסקיים נדרש 'דבר מה' נוסף ... אך דומה, שגם גישה זו עוגנה בנסיבות המיוחדות של העניינים שנדונו שם (נישואין שניים, רכוש ניכר לפני הנישואין, טענה לשיתוף בגין נכס מיוחד). בעניין שלפנינו הנסיבות הן רגילות ולא יוצאות דופן. הנכסים העסקיים נקנו מרכוש שנצטבר עקב המאמץ המשוף, כאשר האישה עושה בבית והבעל מחוצה לו. אין כל ראיות להפרדת משאבים. הבעל פרנס את משפחתו, והאישה דאגה לבית ולחינוך הילדים. היא סמכה על בעלה ב'ענייני החוץ', והוא סמך עליה ב'ענייני הפנים'. בנסיבות אלה, כאשד הטענה היא לשיתוף נכסים ביחסים בין בני הזוג... הן לעניין זכויות והן לעניין חובות, איני רואה כל סיבה שלא לראות באורח החיים המשותף ובמאמץ המשותף כמקור בטוח לכוונה טיפוסית של שיתוף, הן בנכס המשפחתי והן בנכס העסקי...".

נכסי פרישה
ומה עם נכסי פרישה?

האם נכסי פרישה כגון פנסיה, קופות גמל, ביטוח מנהלים, ביטוח חיים, מענקי פרישה, פיצוי פיטורין וקרן השתלמות נכנסים ל'חזקת השיתוף'?

בע"א 6557/95ח' אבנרי נ' ת' אבנרי, פ"ד נא(3) 541 (1997) נפסק כי:

  • במקרה שלפנינו, אין חולק שזכויות פנסיה נכללות בחזקת השיתוף (וראה: ע"א 841/87 א' רון נ' ח' רון [1], בעמ' 797; ע"א 809/90 מ' ח' לידאי נ' ד' לידאי [2], בעמ' 609-611; רע"א 964/92 מ' אורון נ' י' אורון [3], בעמ' 767-768 וכן ע"א 5640/94 א' חסל נ' ר' חסל וערעור שכנגד [4]).

    במקרה שלפנינו, אין חולק גם על כך שחזקת השיתוף אינה חלה על חמש שנות שירותו הראשונות של המערער בצה"ל, בטרם נישא. נקודת המחלוקת הראשונה היא בשאלה אם הוסיפה חזקת השיתוף להתקיים משעזב המערער את הדירה בשנת 1988.

    אף שבדרך-כלל הפרדה במגורים נחשבת כנקודת הזמן של הפסקת השיתוף (ע"א 809/90 הנ"ל [2], בעמ' 614, מול אות השוליים ב), הרי שבנסיבות המקרה נראה לי שאין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא שכוונת שיתוף הוסיפה להתקיים גם לאחר עזיבת המערער את דירת המשפחה בשנת 1988, ואולם הגשת שתי התביעות בפברואר 1995 בוודאי מהווה, בנסיבות העניין, מועד של הפסקת כוונת השיתוף (השווה ע"א 677/71 א' ש' דוד נ' ל' דוד ואח' [5], בעמ' 464, מול אות השוליים ו. ואולם ראה ע"א 234/80 ז' גדסי נ' גדסי ואח' [6], והכול לפי הנסיבות).


באותו עניין נפסק כי לצד זכאותה של האישה במחצית זכויות הפנסיה המהוונת של הבעל מצה"ל, מסכום זה יקוזזו ההוצאות שהוציא הבעל מסכום זה לצורך צרכי הבית ותשלום המשכנתא.

עם זאת, בתמש (ת"א) 13250/98 ש. נ. נ' ש. י. , פורסם בנבו (2004) נפסק כי גם אם חלק מן הזמן חי הבעל בנפרד מן האישה, עקב היטמעות נכסיהם המשותפים והשקעתה כל השנים בטיפוח הבית והמשפחה, מן הראוי להעניק לה את מחצית מזכויות הפנסיה:

  • אין חולק, כי הנתבע החל לעבוד במשרד הביטחון כארבע שנים לפני נישואי בני הזוג. עם זאת, בשים לב לשנות הנישואין הארוכות של בני הזוג, לעובדה, כי במשך רוב רובן של שנות עבודתו של הנתבע במשרד הביטחון, היה הנתבע נשוי לתובעת, וכי התקופה בה עבד לפני נישואי בני הזוג (ארבע שנים) הינה שולית לעומת יתרת התקופה ולעובדה, שלבני הזוג נולדו ארבעה ילדים, אשר בנטל גידולם וחינוכם נשאה התובעת, אין מנוס מהמסקנה, שאין להפריד בין הזכות שנצברה בארבע השנים שקדמו לנישואין, לבין הזכות שנצברה בשנים שלאחר הנישואין, ויש לקבוע כי הזכות בשלמותה עומדת לחלוקה בין בני הזוג. לעניין זה יש ללמוד בדרך של היקש ואנלוגיה, מהפסיקה שהתייחסה לנכסים של בני הזוג אשר הינם פרי מיזוג של נכסים שקדמו לנישואיהם, לנכסים שנרכשו לאחר הנישואין ואשר על פיה בנסיבות מסוימות (כמו למשל, אורך חיי הנישואין, היקף הנכס המקורי, והתנהגות הצדדים) ניתן לראות הנכס החדש כמשותף.

נכסי קריירה כלכלית
קריירה כנכס? [אילוסטרציה]

בבע"מ 5879/04פלוני נ' פלונית פ"ד נט(1) 193 (1994) נפסק כי תארים במשפטים וכלכלה אינם מקימים "מסה קריטית" אשר יכולה להיחשב כ'נכס קריירה כלכלית' וכי אך ורק מוניטין יחודי ייחשב כ'נכס קריירה כלכלית' אשר יכנס ל'בנק השיתוף'. המלומד שחר לפשיץ מבקר את המגמה לצמצם את השיתוף בנכסי קריירה כלכלית, גורס כי מגמה זו נובעת מתפיסת עולם ליברטנית-אינדיבידואליסטית ולפיה את אשר השיג אדם בכישוריו הוא, אין לכפות עליו לחלק אם בן/בת זוגו, אולם תוצאתה הרת אסון לגבי נשים שכן מחקרים הוכיחו כי עם התפרקות הנישואין, הגם שהבעל והאישה מתחלקים שווה בשווה ברכוש, הבעל מתעשר והאישה נהפכת עניה יותר, וזאת משום שהבעל יוצא את חיי הנישואין עם נכסי קריירה כלכלית שאינם מצויים ברשותה של האישה.

שיתוף בחובות
חוב לאדון, וגם לגברת?

חזקת השיתוף הינה פרי 'פיתוח המשפט המקובל' נוסח ישראל, פרי חקיקה שיפוטית אשר נועדה לסייע לצד החלש בקשר הנישואין, לרוב האישה, להתגבר על חסרונו המובנה ביחסים הכלכליים בין בני הזוג. על כן נפסק בעניין ע"א 4374/98 - ורד עצמון נ' עו"ד אורי רפ ו-3 אח', פורסם בנבו (2002) כי כאשר הנושה דורש את החלתה של חזקת השיתוף אין להיעתר לו שכן תכלית החזקה הינה להגן על הצד החלש בנישואין, לרוב האישה:

  • התכלית העיקרית של הלכת השיתוף היא, כאמור, הגנה ממונית על אחד מבני הזוג, הנזקק להגנה זו, והסדרת מערכת היחסים הרכושית ביניהם. כאן במסגרת הליכי פשיטת הרגל, לעומת זאת, המבקש להיבנות מהלכת השיתוף הוא הנאמן, הפועל, במקרה זה, לטובת עניינם של הנושים דווקא ובניגוד לאינטרס בני הזוג. תכלית זו זרה לייעודם העיקרי של דיני השיתוף בין בני זוג. ושוב: אין אנו באים לומר כי החלתה של הלכת השיתוף בין בני זוג אינה יכולה, במקרים מסויימים, להשפיע על זכויותיו של צד שלישי, אלא דברינו אמורים אך ברובד של השיקולים המובאים בחשבון במסגרת עצם הבדיקה, אם חלה הלכת השיתוף אם לאו - שיקולים אלו צריכים להיגזר, בעיקרו של דבר, מן התכליות העומדות ביסודה של הלכת השיתוף, תוך שהם מיושמות על עובדות המקרה.


כן נפסק באותו עניין כי:

  • נסתרה חזקת השיתוף בנכסים כאשר הבעל רשם ע"ש אשתו דירה ושני רכבים. כוונתם ההדדית כפי שהתגלתה הייתה: הפרדה ברכוש. נכון, המניע של בני הזוג כפי שהתגלה מבין העדויות הוא "כשר" – להפריד את מצבת הנכסים העסקיים מן הביתיים כדי שבבוא היום לא ירדו הנושים העסקיים למצבת הנכסים הביתיים. אך המניע אינו מעלה ואינו מוריד: חזקת השיתוף בנכסים נסתרה. זכותם של בני הזוג לקיום רכוש נפרד עולה בקנה אחד הן עם עיקרון אוטונומית הרצון של בני הזוג לקיים רכוש נפרד, והן עם עיקרון חופש החוזים, ונסוגה אך מפאת הצורך להגן על בן-הזוג החלש. במקרה דנן הוכחה כוונתם המובהקת של בני הזוג ליצור הפרדה ברכוש, ועל כן חזקת שיתוף הנכסים נסתרה.

    מחלוקת בנוגע לתחולתה של הלכת השיתוף תתעורר בד"כ כאשר אחד מבני הזוג כופר בעצם קיומה. היא עניין פנימי בין בני הזוג, ולאו-דווקא עניין של נושים. תכלית הלכת השיתוף היא להסדיר יחסי ממון בין בני זוג, היא נגזרת מן התכליות המיוחדות של ביהמ"ש לענייני משפחה, ולא מן התכליות של הסדרים הנועדו להגן על נושים.

    את טענת ביהמ"ש המחוזי כי רצונם של בני הזוג 'להפריד את הרכוש' נובע מרצון למלטו בבוא היום מן הנושים- הוא 'לרעתם' ניתן לתקוף בכך כי כל עוד הביעו בני הזוג רצונם בהפרדה רכושית, המניע אינו מעלה ואינו מוריד. אין ליצור חזקה כאילו העברת רכוש בין בני זוג אינה כשרה: מבחינת המשפט הכללי לא ראוי כי נטל הראייה יועבר משכמי מי שטוען לבטלות חוזה אל מי שטוען לקיומו ( במקרה הזה: העברת הנכסים ע"ש האישה ).


באותה פרשה אוזכרה ההלכה ולפיה בבואו של בית המשפט להחיל שיתוף בחובות יבדוק האם החובות נוצרו בדרך הרגילה של ניהול משק הבית המשותף או שמא בעסקיו של הבעל, ועד כמה הייתה האישה שותפה ו/או מיודעת ליצירת חובות אלו, שכן אין זה הוגן להטיל על אישה שלא הייתה לה כל אמירה בעסקיו של בעלה, את חובותיו.

בע"א 677/71 אדוארד שלמה דוד נ' לואיז דוד, פ"מ כו(2) 457 (1972) פסק השופט קיסטר כי:

  • כאשר בני זוג מחלקים נכסים משותפים אשר נצברו במהלך הנישואין, טרם חלוקת הנכסים יש לקזז משווים את החובות שנצברו על נכסים אלו. אלמלא יתקזזו החובות המשותפים מן הנכסים המשותפים, תצא תוצאה בלתי צודקת שבה הבעל לאחר חלוקת הנכסים נותר עם החוב על הנכס אשר לעיתים שוויו גדול מזה של הנכס. החובות אשר יובאו בחשבון במסגרת השיתוף בחובות הם חובות כלליים, לא על נכס מסוים; זה הגיוני שכן לאורך כל חיי הנישואין היה שיתוף כללי בנכסים ומפירותיהם הוצאו הוצאות על הבית, ללא התייחסות ל'מאיזה מקור מוצאת ההוצאה'.


כן נפסק כי החריגים ל'שיתוף בחובות' הם כאשר ההוצאות הוצאו תוך הפרת חובות הנאמנות של הבעל לאשתו ( למשל הוציא כספים על מאהבת ) או כאשר כל אחד מבני הזוג החזיק חשבון ונכסים לחוד, ולפי שיטות משפט מסוימות גם הוצאה אשר הוציא אחד השותפים על מעשה עבירה וההכנסות ממנה לא יילקחו בחשבון.

נפסק באותו עניין שכפי שהנכסים 'נמטעים' ברכוש המשותף עד שלא ניתן לדעת אל נכון את מקורם, כך גם החובות:

  • במקרים כגון דא אין לדרוש מבן הזוג להוכיח מה מקור החוב, והטוען לכך שמקור החוב בלתי סביר עליו נטל הראייה. הדעת נותנת כי אנשים העושים עסקים ורוכשים נכסים נכנסים לחובות, ומגלגלים חובות שכמעט אי-אפשר לעמוד על השתלשלותם. כאן השיתוף משתרע על תקופה העולה על עשרים שנה וכיצד ניתן לעקוב אחרי כל חובותיו ואיך התגלגלו הדברים עד שהגיע לחוב כזה. אפילו היו עסקים שנגמרו בהפסד, אין בן זוג אחד יכול לדרוש כי הוא יהיה שותף רק בעסקים בסופם הכניסו ריווח ובן הזוג השני אחראי לבדו בעסקים שהיה הפסד בהם, אלא אם כן הוסכם כך מראש או שהשיתוף היה בתנאי כזה שהשיתוף אינו כללי וכי לא יחול על עסקים ונכסים מסוימים או מסוג מסוים; אך כאן אין טענה כזאת.


בעניין ע"א 633/71 תמרה מסטוף נ' עזבון המנוח י' מסטוף, הנאמן ד' גנור, פ"מ כו(2) 569 (1972) הודגשו החריגים לשיתוף בחובות:

  • האחריות של כל אחד מבני-הזוג קיימת רק לחובות שנעשו בדרך הרגילה בקשר עם אותו רכוש השייך לשותפות, ויש לפרוע אותם מתוך אותו רכוש לפני שאחד מבני-הזוג יוכל לזכות בחלקו בהם, או באחד מהם.


בעניין תמ"ש (תל אביב) 35042/96 - אורי ציביאק נ' מילי ציביאק, פורסם בנבו (2002) נפסק כי :

  • הפסיקה הכירה במספר קטגוריות שאינן בגדר חובות משותפים של בני-זוג:

    (א) חוב שנוצר בהפרת נאמנות, כדוגמת הוצאות כספיות של הבעל להחזקת מאהבת.

    (ב) חוב שנוצר בגין רכוש פרטי נפרד, שלא חלה עליו חזקת השיתוף.

    (ג) חוב שנוצר בגין מעשה עבירה של אחד מבני-הזוג.

    (ד) חוב שנוצר בגין פעולה קניינית חדשה לאחר הפירוד בין בני-הזוג.

    (ה) חוב שנוצר בגין פעולה אישית מובהקת של אחד מבני הזוג, שאינה קשורה למערכת החיים המשותפת.

    (ו) חוב שהינו תוצר של פעולה חריגה מפוקפקת של בן הזוג כדוגמת מניפולציה כספית.

    הרשימה הנ"ל אינה רשימה סגורה. העיקרון השולט, חזקת השיתוף בחובות סויגה לחובות שנעשו בדרך הרגילה בחיי השיתוף של בני-הזוג.


עוד נפסק באותה פרשה כי "כאשר אחד מבני הזוג מבקש ליטול הלוואות, היוצרות ממילא חובות, לצורך תפעול עסק מפסיד, עליו ליידע על כך את בן-הזוג השני ולקבל הסכמתו, אם הוא חפץ שהחובות יוכרו כחובות משותפים", וכי "בהעדר הוראת חוק מפורשת, יש להגביל את חזקת השיתוף בחובות, יצירת הפסיקה, לשווי חלקו של בן-הזוג השני בנכסים המשותפים, שהוכרו מכוח הלכת השיתוף. יש לקרוא תנאי מכללא או להשלים חסר מכוח עיקרון תום-הלב, שתוכנו ויתור בן הזוג הראשון על השיתוף, כאשר בן-הזוג השני יצר חוב, ללא ידיעת בן-הזוג הראשון, ששוויו עולה על מחצית שווי הנכסים החוסים תחת כנפי חזקת השיתוף, גם אם החוב כשלעצמו עונה על הקריטריון של חוב משותף".

כמו בעניין עצמון נ' ראפ גם פה אוזכרה תכליתה של חזקת השיתוף:

  • חזקת השיתוף נועדה לקדם מטרות בדיני המשפחה - להגן על בן-הזוג החלש, ולא להפוך את בן הזוג, ללא הסכמה מפורשת מראש, לחייב כספים מעבר לשווי מחצית הנכסים, שיכול היה להפיק מהקמתה של חזקת השיתוף.


בע"א 3002/93 בן-צבי נ' מ' סיטין ואח', פ"ד מט(3)5 (1993) נדונה תחרות זכויות בין זכותה של אישה במחצית דירת הבעל, לבין זכותו של הנושה במחצית דירה זו. נפסק כי:

  • חזקת השיתוף הינה חזקה ראייתית פרי ההלכה הפסוקה, ובמקרה הזה- לא נסתרה. המערער הטוען לרכוש מכוח היותו נושה מבקש לסתור חזקה זו ועומדת לו זכות לסתור זאת. הסתמכותו על כך שהדירה רשומה ע"ש הבעל שגויה שכן הלכת השיתוף אינה דורשת רישום הדירה במשותף ע"ש שני בני הזוג. המערער טוען שגם אם מחצית הדירה שייכת לאישה עליה להשתתף בחובות.... היות ובמקרה דנן הוכח כי החובות של הבעל למערער, הנושה, לא נוצרו בהקשר של דירת המגורים אלא בהקשר של עסקים אחרים, אין צורך להכריע באם חזקת השיתוף היא פנימית בין בני הזוג, או חלה גם כלפי צדדים שלישיים. הילכת השיתוף בחובות, גם אם מכירים בה כהלכה המטילה אחריות ישירה על בן הזוג כלפי צדדים שלישיים, חלה רק על חובות שנוצרו לגבי הרכוש המשותף.

עד איזו נקודת זמן תחול חזקת השיתוף?
עד הגירושין

עד איזו נקודה חלה הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג? האם עד לעזיבת אחד מבני הזוג את הבית? האם עם הגשת תביעת פירוק השיתוף, עם הגשת תביעת מזונות, עם הגשת תביעת גירושין? בעניין ע"א 6557/95ח' אבנרי נ' ת' אבנרי, פ"ד נא(3) 541 (1997) נפסק כי:

  • לאחר מועד עזיבת הבית של הבעל, למרות הפירוד הפיזי שהתבטא במקומות לינה נפרדים, נשמרו רכיבים מרכזיים של שיתוף בפועל. נותר השיתוף בענייני הרכוש בעינו ועל כן קבע ביהמ"ש המחוזי כי המשיבה זכאית לזכויות ולכספים שנצברו במהלך תקופה זו, שכן המאמץ המשותף נמשך ממועד עזיבתו את הבית ואילך, ועל כן חזקת השיתוף חלה גם על תקופה זו.


או במילים אחרות: כל מקרה לגופו.

על מי חלה הלכת השיתוף?
גם בביה"ד רבני [פלאש 90]

בשנת 1973 נחקק חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 אשר קבע כי על בני זוג אשר נישאו לאחר ה'תאריך הקובע' – היינו ה 1.1.1974, יחול משטר 'איזון המשאבים' לפי חוק זה. לפיכך, הלכת השיתוף תחול אך ורק על זוגות אשר נישאו טרם 'התאריך הקובע' וכן על ידועים בציבור. רוב הזוגות אשר נישאו טרם שנת 1974 הינם – כיום – בני למעלה מ – 55, ונדיר כי בשלב זה זוגות מתגרשים. עם זאת, 'הלכת השיתוף' חלה גם כאשר אחד מבני הזוג נפטר. אך הלכה זו רלוונטית בעיקר לידועים בציבור. עם זאת, במקרה זה נטל ההוכחה יהא כבד יותר כי צריכה להתקיים 'הלכת השיתוף' בין בני הזוג הידועים בציבור. בהלכת בבלי נפסק כי גם בתי הדין הרבניים מחויבים להלכת השיתוף.

תאריך:  15/10/2010   |   עודכן:  15/10/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הזכות לכבוד מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שם נכתב כי:
13/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
הדין הכללי מחייב בהנמקה מכוח חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958. החוק חל על עובדי ציבור בלבד, כפי שהם מוגדרים בסעיף 1 לחוק זה: "עובד מדינה, עובד רשות מקומית וכן כל רשות שהוענקה לה סמכות על-פי דין". חובת ההנמקה היא גם אחת החובות החלות על רשויות המנהל במסגרת כללי המשפט המנהלי.
12/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בג"צ איתנה ניב (בג"צ 6485/00 איתנה ניב נ' ביה"ד הארצי עבודה וקופ"ח, פ"ד נו (6) 663 (2002)) הוא פסק דין מכונן בתחום הזכות לשוויון בדיני עבודה. חידושו וחשיבותו הם בתוצאה של פעולה מפלה. מהו הדין כאשר מעביד, אשר מעסיק עשרות עובדות ושני עובדים בלבד, ומטעמים תקציביים מבקש להביא לפרישת כולם בגיל 57, יצר הסדר מפלה ולפיו עשרות עובדות תקבלנה פנסיה תקציבית עד גיל 60, ושני עובדים יקבלו פנסיה תקציבית עד לגיל 65?
12/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בכדי להיפרע פיצויים בלשון הרע, יש להוכיח מספר יסודות - כי הפרסום עולה כדי לשון הרע, וכי לא מתקיימות ההגנות שבסעיפים 13, 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע (ההגנה בסעיף 13 עוסקת בפרסומים מותרים, ההגנה בסעיף 14 עוסקת בהגנת "אמת דיברתי", וההגנה בסעיף 15 עוסקת בהגנת תום הלב).
11/10/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בג"צ 7081/93 שחר בוצ'ר נ' המועצה המקומית מכבים רעות הינו פסק דין מכונן לעניין זכותם של בעלי מוגבלויות לשוויון, וחידושו בקביעה ולפיה הנגשת הסביבה לנכים, גם במחיר של עלות כספית, הינה זכות יסוד של הנכה ולא חסד אשר נעשה עבורו, וכן כי בעייתו של הנכה הינה בעייתה של החברה כולה.
27/09/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
איתן קלינסקי
איתן קלינסקי
שר בישראל העונה לשם דודי אמסלם מתהולל בטברנה באתונה בירת יוון ושרה העונה לשם מירי רגב מטיילת עם הבת בסרי לנקה
יעקב אחימאיר
יעקב אחימאיר
בעוד עמיתו, שר הבריאות, מסייע לנפגע מן התאונה, שוקל השר סער בלשכתו את החלטתו להתפטר    אילו ביקש סער לסייע לממשלה הפגועה היה נרתע מהתפטרות בימים אלה בהיות הממשלה במצב פוליטי קשה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il