המארחת בכניסה למסעדת הבשרים מחייכת חיוך רחב ונלהב במיוחד. שתי דקות אחר כך, מעל השולחן שבו הושיבה כבר את אייל קיציס וטל פרידמן, שיושבים כעת כתף אל כתף, פניהם לחלל המסעדה, היא מציעה לשדרג ולעבור לחדר הווי-AP שם "יהיה לכם קצת יותר נוח". שם, אגב, באמת יותר נוח. השולחן מרווח ומואר יותר, הסועדים האחרים יושבים רחוק יותר, עשן צלייה אינו מדביק בריח את הבגדים והשיער, ובעיקר, הרבה פחות עיניים ננעצות.
הסיטואציה הזאת היא איור אירוני למעמדם של קיציס ופרידמן כיום. השבוע החל שידורה של "מעצר בית", סדרה מוקומנטרית שהשניים יצרו ומככבים בה, לכאורה בתפקיד עצמם. יותר מכל, "מעצר בית" היא ביקורת מחודדת על סלבריטאות כשאיפת חיים, רוויית בוז עמוק לידועני-האינסטנט ובעיקר לתרבות המעלה על נס את ה"סלבס" גיבורי הריאליטי.
אבל האירוניה לא מתמצה בכך. קיציס ופרידמן, טאלנטים מהשורה הראשונה, מועסקים על-ידי זכיינית ערוץ 2 קשת, שמשדרת גם את "
האח הגדול" ו"
כוכב נולד" ולפיכך היא כנראה התורמת המרכזית לאותה תופעה עצמה.
"לא סתם בחרנו את הנושא של הסדרה", אומר קיציס, חותך בנחת נתח בשר מדמם למחצה, "זה מעסיק אותנו, זה נושא שאנחנו מדברים עליו, תרבות הכלום הזאת, תרבות הסלבס. אלו שחושבים שאין להם ולא היה להם תחליף".
"אני אהיה רגע טיפש כמו שאני בסדרה", מתפרץ פרידמן, פניו מרצינים. "התופעה שהתחילה לפני חמש שנים בשביתת התסריטאים בארצות הברית, שבגללה התחיל המבול של תוכניות הריאליטי, גרמה לכך שאנשים לא רוצים להיות שום דבר אחר חוץ מלהיות בתוכניות ריאליטי, כדי להיות מפורסמים, כדי להיות סלבס. על זה הסדרה. קהו החושים, אתה רק רוצה להיות המפורסם הזה שמצטלמים אתו לפייסבוק. זה הכל. אתה לא רוצה לעניין, לרתק, אתה רוצה לעשות מניפולציות כדי להיות במקום הזה שקוראים לו טלוויזיה, כי כאילו משם אתה יכול להצליח".
קיציס: "כששואלים ילדים היום מה הם רוצים להיות, התשובה היא מפורסם, וזה לא היה פעם. הם אפילו לא רוצים להיות שחקן או מנחה".
פרידמן: "כי שחקנים שלומדים היום משחק זו בדיחה. למה להם ללמוד משחק, שיילכו לתוכנית ריאליטי. זה מדיר שינה מעיני, אני מוטרד מזה כמו שאני מוטרד מכך שאין מים".
חודשיים לפני כן, בבית פרטי מרווח של שתי קומות, אי שם בשכונה חדשה על גבול תל אביב ורמת השרון, צילומי הסדרה עומדים לפני סיום. אלה צילומים אינטנסיביים במיוחד; במשך כחודש וחצי סגורים אנשי ההפקה והשחקנים אלו עם אלו כמעט כמו במעצר בית אמיתי.
הבית עצמו חדש לגמרי, נקנה על-ידי ההפקה ורוהט בסגנון שבין צעיר ומגניב לבין אינפנטילי. את הנישה בקיר מאכלסים צעצועי רובוטים מתקפלים שיוצרו כנראה בשנות ה-80. בפינה אחרת מכוניות צעצוע ופרסי טלוויזיה שקיבלו גיבורי הסדרה. ביתר חדרי הבית, לצד ריהוט יקר ומלוטש, ארגזים על ארגזים של מזכרות (ספלים, מחברות) שעליהן איור פניהם של השניים והכיתוב "לונה טל ואייל".
"מעצר בית" מתחילה בתאונה על רכבת ההרים בפארק השעשועים שפותחים פרידמן וקיציס, צמד כוכבים מגלומנים. בתאונה, שקורית בערב הפתיחה של הלונה פארק, נהרגים 21 סלבריטאים, ש"אף אחד מהם לא התכוון בדיוק להוציא ספר" - כמו שהצמד מאבחן מול המיקרופונים הפתוחים של התקשורת.
התקרית האומללה הזאת נהפכת לסוף הקריירה של השניים בעתיד הנראה לעין. הם נשלחים למעצר בית, שאותו הם מחליטים להעביר בביתו של קיציס, ומשם לא מפסיקים לתכנן את הקאמבק.
קיציס ופרידמן כבר שיתפו פעולה בשורה של תוכניות, אבל זו הפעם הראשונה שהם מוצגים כדמויות מתונות. הם רחוקים מהשתוללות נוסח "חלומות בהקיציס" או "החטא ועונשו", שניים מהפרויקטים הטלוויזיוניים המשותפים שלהם. אף פיאה אינה נחבשת, שום דמות קיצונית אינה משוחקת, ויש סכנה שיהיו מי שיתבלבלו ויחשבו שהשניים נוהגים באמת כעצמם. קיציס של הסדרה הוא אמן תקשורת מחושב, קר וציני המנסה לשמור על רוח חיובית. פרידמן ילדותי, מתקשה לדחות סיפוקים, מסרב להבין את המצב כפי שהוא. גם "חדרו" בקומה השנייה של הבית, המעוטר בכרזה של להקת רוק, נראה כחדר של מתבגר מפונק.
אמנם רק זמן קצר עבר מסיום הצילומים ועד לתחילת השידור, אבל העבודה על "מעצר בית" ארכה זמן רב מהמקובל. תחילת הפרויקט לפני כשלוש שנים, והתהליך כלל גם פיילוט לא מוצלח שהופק ונגנז (קיציס: "הוא היה מאוד גרוע". פרידמן: "לא היה צחוק אחד"). הסדרה נכתבה מחדש, בידי נועה פניני (שגם משחקת בסדרה) ויובל פרידמן, בשיתוף עורך התסריט גיורא חמיצר.
"בגרסה הראשונה אני חושבת שהם לא סבלו מספיק, לא התייסרו", אומרת פניני, "וזה היה פחות מצחיק כי לא היה בזה משהו אמיתי. הזדהות זו מלה גדולה במקרה הזה, אבל חיפשנו שיהיה פה רובד אנושי יותר. עוד דבר שקרה זו הבנה שהם אולי מגלמים את עצמם, טל פרידמן ואיל קיציס, אבל זה לא הם, אלו עדיין דמויות, וגם את זה צריך היה לפרק. אלה קיציס ופרידמן שלדעתי מעולם לא נראו ככה. יש משהו מאוד פתוח. אין אפילו חיקוי אחד. קיציס מופיע בדרך כלל על המסך אסוף ובשליטה ופה הוא לא. אני חושבת שאלו איכויות דרמטיות וגם קומיות שלא ראינו".
התוצאה היא, כאמור, משהו אחר. "מעצר בית" לא תזכה לפופולריות של "ארץ נהדרת", לא מדובר בבידור לכל המשפחה, וגם ההומור, שבהחלט קיים בה, כנראה שלא יעורר פרצי צחוק פרועים. זהו הימור מודע מבחינתם של קיציס ופרידמן, ולמעשה גם פריווילגיה השמורה למי שמעמדם בטוח.
קיציס: "בפרויקט הזה אנחנו עושים משהו הרבה פחות אכיל או מובן מאליו לכל הצופים, ואנחנו מודעים לכך שזה לא פריים-טיים. אין לנו ציפיות לרייטינג מי יודע מה ואנחנו באמת חושבים שאולי תהיה גם ביקורת גדולה, אולי אפילו אכזבה. אני גם לא בטוח שזו תוכנית קלאסית לערוץ 2, אם היו באים שניים כאלה לערוץ 2 אני לא בטוח שזה היה הולך להם".
פרידמן: "מצד שני, קיציס ואני מעולם לא השקענו ככה. כל בדיחה זה היה כמו חקלאי שהופך את האדמה ומחכה לגשם ולפעמים במשך כמה ימים הגשם לא בא".
אז איך הסדרה הזאת משתלבת במסך של ערוץ 2? פרידמן: "זה באמת עניין. המשמעות של ערוץ 2 היא שזה צריך להיות ידידותי. אולי החיבור הזה בין משהו נורא הזוי ועם אנרגיה מוזרה כזו, לחבר אותו לסוג של טלוויזיה ידידותית - "
קיציס (קוטע אותו): "צריך להגיד גם מלה על קשת".
פרידמן: "מצחיק שאתה אומר את זה".
קציס: "אתה יודע מה, דווקא העבודה הערוץ-שתיימית לקחה אותנו למקום טוב, יותר לשבת על התחת".
אבל הסביבה של ערוץ 2 היא זו שאחראית במידה רבה לתופעה שאתם מבקרים. קשת היא זו שחתומה על "כוכב נולד" ועל "האח הגדול", היא יצרנית של ידוענים-ברגע. קיציס: "אנחנו לא נגד ריאליטי, אישית אני חושב שיש מקום לתוכניות ריאליטי. אנחנו נגד מה שהתקשורת עושה אחר כך עם המפורסמים האלה. רצים אחריהם, נותנים להם תוכניות טלוויזיה, הם נהיים כוכבי ענק כשהם עדיין לא עשו שום דבר שיצדיק את זה".
כמו למשל אלירז שדה, זוכה "האח הגדול", שמנחה תוכנית בערוץ 24 ששייך לקשת? "הוא צריך להוכיח את עצמו וקשת דווקא נהגה בסדר. הוא בערוץ 24בתוכנית שהיא חצי תוכנית רדיו. העניין הוא מה שמתלווה לריאליטי והמינונים של ריאליטי, שיש לו מקום כמו לכל ז'אנר אחר. הבעיה היא במה שהציבור בסופו של דבר עושה לכוכבים האלה".
בעקבות דודולנד כמעט באותו עניין, קשה לדבר על הסדרה מבלי להזכיר את פרשת
דודו טופז. לפני שנה וחודשיים נחשפה מעורבותו של טופז בתקיפה אלימה של בכירים בתעשיית הטלוויזיה בארץ; הבכיר שבהם, שספג את הפגיעה הקשה ביותר, הוא מנכ"ל קשת,
אבי ניר. קשה שלא להשוות את מקרה טופז, שהיה, כך מתברר, השראה לסדרה, לגיבורי "מעצר בית".
"דודו טופז הרס לנו קצת את הסדרה", אומר קיציס בחיוך קטן.
פרידמן: "או ההיפך, מין נבואה שהגשימה את עצמה".
קיציס: "הרעיון לסדרה הרי התחיל הרבה לפני שהסיפור הזה בכלל התעורר, אבל הרפרנס, ההתייחסות ללונה פארק, הגיעה מטופז, מה'דודולנד'" (תכנון של טופז להקים פארק שעשועים בדרום הארץ).
פרידמן: "חשבנו מה יקרה אם יום אחד גם אנחנו נחליט להקים פארק ענק כזה כדי להאדיר את שמנו".
קיציס: "חיפשנו משהו שיתאר יפה את המצב שבו רצינו לשים את עצמנו בסדרה, עם השתן שעלה לראש, שאנחנו חושבים את עצמנו מי יודע מה. דודו בעצם עזר לנו בעובדה שהוא כבר ניסה משהו כזה וחשבנו שזה מעולה, הציבור יקבל את זה ויבין לאיזה אזורים אנחנו מתכווננים. משם לקחנו את עצמנו לסיפור שלנו, לתאונה שקרתה והכל".
ואז קרה כל מה שקרה עם טופז. קיציס: "נכון, קרה כל הסיפור שלו".
פרידמן: "לפני זה, טופז היה נקודת ההתייחסות שלנו לסלב הקלאסי, זה שאוהב שכותבים עליו, שמדברים עליו והוא מרוכז בעצמו. הוא השראה".
קיציס: "יש הרבה ממנו, אבל לא נשכח שתרבות הסלבס היא לא דודו טופז. הסלבס הם המתעשרים החדשים, טופז הרוויח את המעמד הזה ביושר. הוא באמת היה מלך הבידור במשך שנים ואנחנו יותר מושכים לכיוון החדש".
פרידמן: "דודו טופז הוא בדיוק הדוגמה לניסיונות שלנו לנסות לחזור לתודעה".
קיציס אומר, כי ייתכן מה שקרה "גרם לנו להיות קיצוניים יותר. ברגע שהמציאות התבררה באמת כמופרעת יותר מכל מה שאנחנו יכולנו להמציא, זה גרם לנו לקחת את זה אפילו יותר רחוק".
אפשר לדבר על תרבות סלבס בארץ?
פרידמן: "אם יש משהו שכל פעם מוציא לי גיצים מהראש זה מה שקוראים לו 'תרבות סלבס'. זה הרי ניסיון כל כך עלוב ופאתטי לחקות את ההתנהלות האמריקנית שגם היא עלובה ופאתטית בעצמה, 'מה הם עשו עכשיו, מה הם עושים, איפה הם היו'. הנטייה של האדם היא לרכל, אבל זה כל כך מגוחך וכל כך טיפשי. הרי אין פה כסף לחיים כאלה. יש פה אנשים שצריכים לעשות, ליצור משהו או לעבוד בעבודה אחרת ועסוקים במעטפת, באריזה וזה פאתטי".
קיציס: "יש בארץ מקצוע שנקרא 'מפורסם'".
פרידמן: "מקצוע חדש".
קיציס: "כן, של השנים האחרונות. זה מה שאנחנו עושים בסדרה. אנחנו משחקים כאלה שמה שמעניין אותם בחיים זה מה שאנשים שרוצים להיות מפורסמים רואים במפורסמים. כל מה שמעניין אותנו בסדרה זה שלא ישכחו אותנו. שנמשיך להיות מפורסמים. שנמשיך ליהנות מהדבר הזה שנקרא מפורסם".
יש משהו מהנה בלהיות ידוע, וגם אתם נהנים ממנו. פרידמן: "יש משהו מחניף בלהיות מוערך, יותר מאשר בלהיות ידוע".
מי שניגש אליך בסופר לא בהכרח מעריך את קשת הגוונים הקומיים שהפגנת, אלא את העובדה שאתה מפורסם. פרידמן: "אבל זה לא נורא כיף לי, אני חייב להגיד".
קיציס: "למה זה כיף להיות מפורסם? כי אנשים מביעים אהבה והערכה למה שאתה עושה. הבעיה היא שהיום היטשטשו ההבחנות, זה כבר לא משנה מה אתה עושה".
לא לגיטימי ליהנות מפרסום? קיציס: "לגמרי, לגמרי".
פרידמן: "מדורי רכילות וכאלה, זה אף פעם לא הדליק אותי. זה לא שאף פעם לא קראתי, אני לא אתחסד, אבל זה לא העניין. העניין הוא היכולת להשפיע ברמה המקצועית. המסביב לא ממש מעניין אותי".
זוגיות שכזו קיציס ופרידמן הכירו לפני 11 שנים, בינואר 1999, על הסט של תוכנית האירוח הפרועה "חלומות בהקיציס". התוכנית הלילית שודרה בערוץ 2 במשך ארבע עונות, עד שנת 2002. במקביל יצרו השניים את פארודיית הנונסנס "לגעת באוכל" ב-2001 בערוץ ביפ, וב-2003 - את השעשועון "החטא ועונשו". מאותה שנה החלו להשתתף יחד ב"ארץ נהדרת". לפני שלוש שנים גם הוציאו ספר משותף על טיולים בחו"ל שנקרא "ספר טיסה" וכן הופיעו בתוכנית לילדים, "הידוענים", ששודרה בערוץ לוגי.
התוכניות האלה ניזונו במידה רבה מהכימיה הנדירה בין השניים. הכימיה הזאת נוכחת גם בשיחה עמם, שמבהירה כי מדובר בסיפור אהבה אמיתי. הם נוטים לכנות זה את זה "טול" ו"איל", "גבר נאה" ואפילו "קטנצ'יק" (פרידמן מביט בצלחתו של קיציס ומפטיר בחיבה: "הזמנת שקדי עגל, קטנצ'יק?"). הם חולקים מזון במסעדה, נוסעים ביחד לחו"ל (בכל נסיעה הם מצלמים את קיציס רוקד ריקוד טיפשי ואת אפו המכובד של פרידמן ומאחוריו האטרקציה המרכזית) ומשלימים משפטים ובדיחות זה לזה. בנופש השנתי של עובדי קשת, שממנו חזרו ביום ראשון השבוע, הם הנחו בהצלחה את תחרות השירים המחלקתית.
עמית בקשת שנדרש לזוגיות ביניהם איבחן ש"הם צמד קלאסי - המתון והמטורף, אבל אין באמת הסבר לזה. יש שם חיבור של פעם ב - . הם נורא מצחיקים אחד את השני. אין כמעט שום דבר שמחבר ביניהם בביוגרפיה או ברקע שלהם, אבל הטמפרמנט כנראה משלים ויש משהו שנשאר טרי ורענן בכימיה הזאת".
מדובר אם כן בזוגיות של ממש, ששרדה למרות ההבדלים בסגנון החיים. קיציס, בקרוב בן 41, נשוי בשנית, למגישת הטלוויזיהטלי מורנו, ובין היתר הוא בעליו של בר תל אביבי אופנתי. פרידמן, בקרוב בן 43, הוא תושב קריית טבעון, נשוי לאיריס ואב לשלושה, מנגן בלהקת "הקריות" והוא גם מטאורולוג וגמולוג חובב.
חוץ מ"הידוענים" בערוץ לוגי, שהציגה לילדים דמויות היסטוריות, הפרויקט הזוגי המשמעותי האחרון שלהם בטלוויזיה היה לפני כשבע שנים. וזה לא קל להם, מתברר. "מאוד קשה לנו כשאנחנו לא עובדים יחד. מאוד מאוד קשה, לי לפחות", מודה פרידמן כשהוא מביט בקיציס. "אנחנו נורא נהנים לעבוד ביחד. ב'ארץ נהדרת' אין לנו אינטראקציה כמעט. הבסיס שלנו היה לעשות משהו ביחד. 'ארץ נהדרת' זה מעולה, אבל זה לא מספיק".
קיציס: "אנחנו עובדים ביחד כבר המון זמן. 'חלומות בהקיציס' הייתה הפעם הראשונה שעבדנו ביחד, זה לא משהו שנולד מתוך הזוגיות. 'החטא ועונשו' היה שעשועון שכבר הכנסנו את הזוגיות שלנו לתוכו. עכשיו זו הפעם הראשונה שהזוגיות שלנו הביאה את הרעיון וזה מה שכיף".
בואו נדבר באמת על הזוגיות שלכם, מה מדביק אתכם זה לזה כבר כל כך הרבה שנים?
פרידמן: "אנחנו לא מתבאסים לבוא ליום צילום".
קיציס: "זו שאלת השאלות ויש שם שני דברים. אמוציונלית זה החיבור בינינו, האופי והאישיות וזה שאנחנו באמת אוהבים אחד את השני".
פרידמן: "אנחנו מאוד שונים אבל אין לנו ויכוחים, אנחנו רואים את העולם פחות או יותר באותה צורה אבל מזוויות שונות וזה יוצר עניין".
קיציס: "אנחנו מפרים אחד את השני ובאמת לא נמאס לנו. יש לנו מאות שעות אחד עם השני לבד וזה אף פעם לא יורד אפילו מילימטר באנרגיות, בהנאה, בצחוקים, זה לא נגמר. היינו בצילומים של חודש וחצי בתוך בית, זה באמת היה מיני מעצר בית, לא היה רגע שהתעייפנו זה מזה".
פרידמן: "לפעמים יש אנשים שאני מתעייף מהם כבר אחרי חצי שעה, לא רוצה שהם יהיו לידי יותר. אתו", הוא אומר ומצביע שמאלה, "לא היה לי מעולם דבר כזה. זה לא מובן מאליו בתוך דירה במשך חודש וחצי".
קיציס: "אם אני חושב על זה, אנחנו גם לא על אותה משבצת. אני חושב שבזוגות קומיים יש לפעמים תחרות, אבל במקרה הזה אין תפקיד שגם הוא וגם אני יכולים לעשות".
ולא בא לכם לפעמים לפרוץ קצת את ההגדרות האלה? פרידמן: "זה מה שעשינו פה. הפכנו אותי אומנם לטיפוס ילדותי, דביל וטיפש, אבל הוא נהיה יותר שחקן, יותר קומיקאי שעושה תפקיד בסדרה קומית, וזה לא מובן מאליו לגבי קיציס. בשביל אנשים הוא מנחה. פה יש סוג של התקרבות כזאת בינינו, אנחנו לא בדיוק משחקים, כי אנחנו כאילו משחקים את עצמנו, אבל זה משהו אחר ממה שאנחנו בדרך כלל עושים".
אתם ב"ארץ נהדרת" מהיום הראשון שלה. עולות לכם מחשבות על ההמשך? קיציס: "'ארץ נהדרת' זה הרי 'חדשות'. אתה כל שבוע מתחיל מאפס, צריך לכתוב בכל פעם מהתחלה, ולכן אני חושב שאורך החיים שלה מובטח כל עוד מצליחים לשמור על רעננות. התוכנית הזאת יותר חזקה משנינו והיא תימשך גם אחרי שאנחנו לא נהיה בה. זה לא תמיד יהיה אתנו, כי מתישהו אנחנו נפנה את המקום לחבר'ה חדשים ורעננים שייקחו את התוכנית למקום אחר".
מפריעה לכם הביקורת שנשמעת על "ארץ נהדרת"? שהיא יותר מלטפת מנושכת, יותר מבדרת מסאטירית? קיציס: "נו, ואם זה יותר בידור מסאטירה? אז מה? אנחנו עושים משהו שכיף לצפות בו, גם אם זה פעם אסקפיסטי ופעם אחרת זה בועט בך בדיוק במה שמפריע לך. אני אגב חושב שהמינונים מאוזנים, אבל בכל מקרה, כל עוד כיף לצפות בה זה לגיטימי. זו גם לא קללה שאנחנו יותר בידוריים מסאטיריים. כשלא נבדר ואנשים לא ירצו לצפות, אז זו תהיה בעיה".
פרידמן: "יש איזו נטייה כשיש משהו שמצליח בארץ אז אחרי שלוש או ארבע עונות מתעייפים ממנו כי צריך להתעייף ממנו. זו קצת קלישאה, אבל בעולם יש תוכניות שחיות הרבה זמן. אם זה לא יעבוד זה משהו אחר, אבל העסק הזה כן מדבר לאנשים. לנו זה טוב, כי בהפסקות אנחנו יכולים לעשות דברים כמו 'מעצר בית'".
ואולי דווקא בגלל "ארץ נהדרת" לא הצלחתם לעשות את "מעצר בית" קודם לכן. פרידמן: "זה קרה מפני שאנחנו לא יצרנו משהו מספיק טוב".
קיציס: "ומצד שני, אולי לא יצרנו ביחד אבל היה לנו חלק ביצירה של 'ארץ נהדרת', שזה משהו ענק שאנחנו מאוד שמחים להיות חלק ממנו. אין ספק שזה לקח לנו את האנרגיות והזמן, אבל 'ארץ נהדרת' עזרה לנו גם לעשות את הדבר הזה. מכיוון שאנחנו שם ורוצים לעשות עוד תוכנית, אז אולי היו מי שאמרו בסדר, נשמע מה יש להם להגיד.
