גנדי.
רחב לב ורחב-עם,
מלח הארץ, אשר ליבו נדם
בידי אנשים ריקים ועלומים
שעל מותך חתומים.
הודיעו בעמים עלילותיו
רגשו גויים מחדות משפטיו
ובמקלות ואבנים קמו עליו -
שפלים,מבקשי פניו.
גנדי.
מנוף ארצנו נעלמת .
אכן היינו כחולמים,
מתבונתך - נותרנו יתומים ,
אובדי עצות ותלמים,
כי לנו היית אורים ותומים.
חשבנו כי שומרי החומות
לא יעזבוך,
ורק אותך השב"כ
- לא חבק,
תמיד אמרת,בלבי מגני נחושת,
בהגנה עליך -הרגשת בושת.
היינו תמימים, גנדי.
חשבנו, כי אף כלי
יוצר עליך לא יצלח.
אך בידי בני בלייעל נרצח.
ואנו נותרנו, חיוורים מצער,
זאת לא יידע איש בער,
וזאת כסיל לא יבין -
אפילו לא אחד קבין .
אמרת, עם "פרוץ השלום", כדבריך,
ששלום עכשיו -
הלוא הוא שלום השווא.
את השלום מבקשים להלל
ואתה במקום - ודאי מעדיף להתפלל
שלא יימסר קבר רחל.
לעם, גנדי -
היית כנביא יחזקאל
למשפחה - כמתנת האל.
קיוונו כי בך האויב לא יהתל
כי לאבדונך, גנדי, לא נתרגל.
את שמות השבויים,
נשאת על דסקית רוחך,
נכרכה סביב צווארך.
הדסקית, כ"כ קרובה ללבו
גם אם נשבו רחוק מהר נבו,
שם - נשאו נהרות קולם
ישאו נהרות דָּכְיָם.
יודע השם דרכי צדיקים
וביום בו הובלת אל מנוחתך,
היום בו החזרת לבורא נשמתך-
התפנו השמיים עבורך,
אל השקט שבא בך.
גנדי, השם יקום דמך.
אם מזיכרון שמך יימח -
ודאי יזכיר זאת בנך פלמ"ח.
גנדי,
אתה ישן ולבך ער,
בשכבך ובקומך כמו צוער
כי בטחון המדינה בך בוער.
תנוח על משכבך בשלום,
אלוף נעוריה של המולדת.