|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
"קירוב לבבות" + פוליטיקה נוקבת
|
על ספרה של עדה אהרוני, "קירוב לבבות" (רומן משולב בשירים), 2010 ● איך ייתכן שהכל יודעים על מנוסתם של הפלשתינים מישראל, ואיש אינו יודע דבר על גירושם של כמיליון יהודים מארצות ערב במחצית המאה ה-20? ● זוהי השאלה העיקרית והחשובה שנדונה ברומן זה
|
עדה אהרוני, מחברת הספר "קירוב לבבות"
|
|
|
|
|
לאחרונה יצא לאור הספר "קירוב לבבות", שלווה בתשדירי פרסום ברדיו, ולא בכדי: מדובר ברומן שבא להציב על סדר היום שלנו את הנכבה של יוצאי ארצות האיסלאם. הכותבת, פרופ' עדה אהרוני, סופרת חוקרת ומשוררת, אינה מסתירה את המגמה הרעיונית הנושבת בין השורות: מעט מדי נעשה על-ידי הדרג הפוליטי לשים על השולחן גם את שאלת הנכבה של יוצאי ארצות ערב, כמשקל נגד לטענה של הפלשתינים לנכבה שלהם בשנת תש"ח עם הקמת מדינת ישראל. חובה לציין בפתח הדברים, שעדה קנתה את שמה קודם כל כחוקרת יצירתו של חתן פרס נובל סול בלו, וכך היא ידועה בכל העולם הספרותי. עדה חוקרת את סול בלו זה עשרות שנים, וגם בבואו לארץ לפני מספר שנים, הייתה זו היא שקיבלה את פניו וראיינה אותו ראיון מעמיק ומרתק. סול בלו זכה בפרס נובל לספרות ב-1976, ומאז זכה לתהילה עד יום מותו. הוא נחשב בעיני מבקרי הספרות אחד מגדולי הסופרים האמריקנים. במחקריה, עדה עוקבת ביצירות בלו אחר קולו הפנימי, שהוא בעיניה קול הומני ורוחני. אבל מעבר להיותה חוקרת ספרות, יש בה כשרונות רנסנסיים: היא גם משוררת, גם פרוזאיקונית, גם כותבת ביוגרפיות וגם כותבת ספרי ילדים. הספר החדש על המדוכה הוא "קירוב לבבות" [ראה תמונה מטה]. לאחרונה הושמעה סדרת תשדירי פרסומת ברדיו על ספר זה, ושם חזר ונשנה המשפט הבא: "איך ייתכן שהכל יודעים על מנוסתם של הפלשתינים מישראל, ואיש אינו יודע דבר על גירושם של כמיליון יהודים מארצות ערב במחצית המאה ה-20? מדוע לא קם אף מנהיג אחד בעולם להתריס נגד הריסת קהילתנו במצרים, בת יותר מאלפיים שנה, והחרמת כל רכושנו? בגלל היותנו יהודים? האם מניחים הם שאנו רגילים להיעקר משורש בכל דור ודור ולהינשל מכל אשר לנו? האם מניחים הם שהדבר כבר טבוע בדמנו ולפיכך אינו כואב עוד?" כך שודר ברדיו, ואכן זו השאלה הטורדת את מנוחתה של עדה אהרוני בשנים האחרונות. היא מנהלת מאבק מתמיד גם באמצעות אמצעי התקשורת וגם בפניותיה למערכת החינוך, לתת דגש לנכבה של יהודי ארצות ערב, בשנים של הקמת המדינה, של מלחמת השחרור ולאחריה. היא תובעת בכל מקום צדק היסטורי, וקיזוז טענות הנכבה של יהודי ערב מול טענות הנכבה של הפלשתינים כאן. בספרה "קירוב לבבות" היא מגוללת סיפור אהבה מרגש בין אודרי, פעילה בתנועת מכבי במצרים ובין רובי, שהוא ניצול שואה. האהבה שזורה בסיפור ההתרחשויות של הסערה הגדולה שהובילה ליציאת מצרים השנייה ועקירה של הקהילה הקדומה של היהודים ממצרים, בדרך לארץ ישראל, למדינה היהודית המתחדשת. מתוארים בספר ייסורי הפרידה מגולה ששימשה בית ליהודים, ויש עצב שיחסי ההרמוניה שנרקמו בין יהודים לגויים באים לקיצם. תקווה מפעמת בלב כולם, שבבוא השלום יתחדשו יחסי שכנות אלה. הקשר בין אודרי לרובי מעצים את תחושת הגורל היהודי המשותף, ואת חוויית היסוד של דורנו: קיבוץ גלויות וחזרה לחיים יהודיים של מדינה וריבונות על גורלך. וכך כתוב בספר: - "הגיע שלב אריזת המזוודות. אבא אמר שמותר לכל אחד לקחת רק מזוודה קטנה אחת. זה נראה לי מוזר - כשנסענו כל שנה בקיץ לנופש באלכסנדריה, לקחנו לפחות שתי מזוודות לכל אחד. התחלתי לארוז את המזוודה שלי. רציתי לקחת את כל הדברים האהובים עליי, בעיקר את הספרים והאלבומים שהחבאתי מתחת למיטה, וכמובן את אמילי [הבובה - ב.ח]. שמתי ראשון את אלבום התמונות במזוודה וזה תפס כמעט את כל המקום. "אי-אפשר לקחת את התמונות חמודה", אמרה אמא, "אנחנו צריכים לקחת רק מה שחיוני לנו בארץ החדשה". נפרדתי מחברותיי והלכתי להיפרד מבאהייה, שכנתי המוסלמית בת גילי. כשצלצלתי בדלת והיא פתחה אותה, השתוממתי לראות שהיא לובשת את הסינר היפה והאדום שלי, שאמא רקמה עליו את שמי! 'עכשיו היא תהיה אני?' שאלתי את עצמי. 'ומי אני אהיה? היא תישאר כאן עם הצעצועים והסינר שלי, ומה יהיה איתי?" חשתי אבודה. פתאום אני נקרעת מכל היקר והמוכר לי, אני לא נחשבת יותר, הרגשתי שזהותי נמחקת..." (עמ' 121)
מתוארת בספר גם תקופת העלייה לארץ וההתאקלמות בה. מתואר המשבר וקשיי המעבר התרבותי, והכל בעין אוהבת וברוח של פיוס. היסוד הזה של תקווה נרמז גם בשמו של הספר: "קירוב לבבות". יש תחושת פיוס גם לגבי השורשים בקהילת המוצא, תחושה של שורשים כפולים, למרות השיבה לארץ המולדת. ויש גם פיוס עם משבר הקליטה בארץ החדשה ישנה. ובתוך תחושת הפיוס הזאת מנקרת השאלה של הנכבה היהודית שלא זכתה להכרה בתודעה הישראלית.
|
תאריך:
|
24/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
24/10/2010
|
|
בלפור חקק
|
"קירוב לבבות" + פוליטיקה נוקבת
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
adaaharoni
|
24/10/10 21:58
|
|
2
|
|
מיכל מירושלים
|
24/10/10 22:33
|
|
|
|
adaaharoni
|
25/10/10 22:13
|
|
3
|
|
סילביו
|
25/10/10 02:09
|
|
|
|
מיכל מירושלים
|
25/10/10 08:26
|
|
|
|
מיכל מירושלים
|
25/10/10 08:34
|
|
|
|
עידו בשן
|
25/10/10 08:54
|
|
|
|
עדה אהרוני
|
14/12/10 02:22
|
|
4
|
|
עדה אהרוני
|
14/12/10 02:29
|
|
5
|
|
שרה זמיר
|
16/12/10 10:32
|
|
משלושה מכתבים, שהוחלפו בין הסופר יעקב שבתאי (1981-1934) לבין הוצאת הספרים "ספרית פועלים", ניתן ללמוד על תחילתו המקרטעת, לא רק של הקרפד אלא גם של מחברו.
|
|
|
ה'אמת' בתבניות המטאפוריות בקובץ שלפנינו גלוית פנים, והשפה ישירה. אין צורך בעבודות גילוף מעמיקות כדי למצוא מתחת למעטפת תגליות אחרות משהתכוונה אליהן המשוררת ("בשבע מת היום על דיאטת רגש", עמ' 35-34): "אַל תְּכַבֶּה אוֹרוֹת, צֵא הַיְשֵר מֵהַבִּנְיָֹן"... והוא אשר משתמע.
|
|
|
כשאני קורא את ספריו של מאיר שלו אני מוצא עצמי מכריח ממש את מיצי הביקורת שלי לפעפע ולטפטף מהכבד והמרה. למה מכריח? כי אנחנו בני אותו גיל וינקנו מאותה תרבות. השפה שלו היא שפתי, התיאורים שלו ידועים ומוכרים, וקל מאוד ליפול שבי בקסם הכובש של הנוסטלגיה הרכה והמתוקה. מאיר שלו יודע היטב את מלאכת הכתיבה המקומית, ואין לו כל בעיה איתי כקורא הנהנה להתרפק ולהתבשם מתיאוריו בשפתו הקולחת.
|
|
|
ספר הסיפורים החדש של מנחם מ' פאלק "הציידים החדשים, עשרה סיפורי פרוזאק" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו, אחרי 14 ספרים שרובם שירה בלבד, כאשר הראשון בהם, "קמטים", ראה אור בשנת 1990 והאחרון "מסעותיו של פגסוס" בשנת 2007. ספר הפרוזה הנוכחי מביא סיפורים על אהבות בלתי אפשריות, מסע ארוטי של זוגות בלתי מתאימים, בדרך אל הרפתקה בלתי סבירה, המסתיימת בכישלון צורב ובחידלון כואב.
|
|
|
ספרו החדש של אתגר קרת, החמישי במספר, הוא ספר העומד בסימן משבר. אין מדובר במשבר בחיים האישיים חלילה, וגם אין הוא מעיד במאום על משבר הפוקד את האומה. זהו משבר של אדם כותב בחיי הכתיבה שלו. על-רקע זה הספר נכתב וקריאה מיטבית בספר מחזירה אותו שוב ושוב להתמודדות עם מה שמכונה בעגת הסופרים "רייטרס בלוק", או מחסום כתיבה, אם תרצו.
|
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
ביבי הבליג על כל הפגיעות בישראל, בחייליה ובאזרחיה למרות דרישות שר הביטחון וצה"ל לקבוע יעדים ברורים מעבר להצהרות ריקות מתוכן, להחליט סוף-סוף מה הן מטרות המלחמה ולקבוע מתווה ליום ש...
|
|
|
דן מרגלית
אין עתה צורך בהתלהטות היצרים, בפאטה-מורגנה כאילו עוד מכה אחת ו"זבנג וגמרנו", והניצחון המוחלט בידינו יותר מכל יש לישראל אינטרס אסטרטגי לבנות נדבך נוסף לברית ההגנה ההולכת ונרקמת בי...
|
|
|
איתמר לוין
השופט ליאור גלברד שם לב לכל פרט בדיוני חדלות פרעון, גם כאשר יש הסכמות בין הצדדים, ודוחה בקשה חסרת בסיס לקיים דיון בדלתיים סגורות. חבל שהוא אינו מקפיד על עמידה בזמנים וכך נוצר על הב...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|