בעצרת לזכר
יצחק רבין אמר נשיא המדינה
שמעון פרס את המילים הבאות (הערותיי בסוגריים):
"בכיכר הזו רצחו [לא רצח אדם אחד, יגאל עמיר, אלא כל הציבור הימני, חובשי הכיפות הסרוגות] את יצחק, ניסו לרצוח את השלום [ההסתה ממשיכה - כל הציבור הימני היה זה שהיה שותף לרצח לא רק של יצחק רבין אלא של השלום כולו]... אבל, אנחנו כאן ["אנחנו" לעומת אלה ש"רצחו" את רבין, "מחנה השלום", הצד הנכון שיש להשתייך אליו], ואיתנו ומאחורינו עם רב ועצום. עם שלא ירפה לרגע מן התקווה ולא יסטה כזית מדרך השלום. אנחנו יותר נחושים מאויבי השלום [אל תטעו, הדמגוגיה של פרס מכוונת את הביטוי "אויבי השלום" אל כל הימניים בארץ, ש"רצחו את יצחק"]. ועל-כן ננצח. כי נשבענו להביא סוף למלחמות. לנו ולשכנינו".
שמעון פרס נוקט כאן בהסתה, בתעמולה ובדמגוגיה מסוכנת, בכך שהוא מצטרף בבחירת מילותיו המכוונות, למסע ההסתה המתוזמן נגד הציבור הימני והדעות שהוא מייצג. מי שאמור להיות נשיא המדינה והעם כולו, בוחר דווקא לפלג את העם ומסית צד אחד בעם נגד הצד השני ומלבה את השנאה ואת הפילוג. יש לדעת לקרוא בין השורות ולהבין את "שפת השמאל", הרעילה והמסיתה שפרס הוא האמן שלה והאדריכל שלה.
בימים אלה אני עורך תחקירי עומק [ראה פירוט בהמשך] החושפים מציאות מזעזעת, לפיה ההסתה החמורה ביותר נגד ישראל ונגד היהודים, באה דווקא מתוכנו. פרס, שידוע כ"חתרן בלתי נלאה", היה היריב העיקרי של רבין במשך שנים ארוכות, ושכבל את רבין במרמה וכפה עליו את הסכמי אוסלו (מומלץ לקרוא את ספריהם של יצחק רבין, "פנקס שירות", של רא"ל (במיל.) השר משה בוגי יעלון, "דרך ארוכה קצרה" ושל ראש המוסד לשעבר,
אפרים הלוי, "אדם בצל", כדי להבין מיהו שמעון פרס באמת).
שמעון פרס הוא האדריכל של הרעיון והעיוות ההיסטורי שנקרא "מזרח תיכון חדש". הרעיון, כל כולו, מבוסס על "שלום כלכלי" שנועד לשרת רק את בעלי ההון ולהביא רווחה כלכלית למעטים ולחזקים, ולא להביא כלל שלום לעמים באזור. ההוכחות לכך ניכרות באי-הצלחת הסכמי אוסלו ובשורה של מעורבויות כלכליות של "מנהיגי מחנה השלום" בשחיתויות ובעסקים מפוקפקים המבוססים כולם על ניסוחם של חוזי ה"שלום", שנועד להכשיר פעילות כלכלית מפוקפקת בחסות ה"שלום". ה"שלום" של פרס נועד רק להכשיר שרצים כלכליים כגון העברות הכספים האדירות לחמאס על-ידי בנק ישראל, שאין דרך אחרת להבין אותן, אלא אם מעמיקים בחוזי ה"שלום". כמו-כן, יש לתהות על קנקן
מעורבותו הכלכלית של פרס בחברת הסלולר הפלשתינית "פלטל".
וסתם כחומר למחשבה - היום, מי שעוד משתמש במטבע הלשון "מזרח תיכון חדש", הוא מחמוד
אחמדינג'אד, נשיא אירן. "היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?".
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
