"פרזיט" בהפוך-על-הפוך

חשבתי רבות על ניסוח שאלה הולמת שתבטא את הלך הרוחות בקרב הציבור בעניין "חוק האברכים" - פרי יוזמתו של ח"כ ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת, משה גפני, שנועד לפי דבריו להסדיר את הסיוע הכלכלי לאברכים לומדי תורה. צפיתי במספר ראיונות טלוויזיוניים עם אנשי ציבור חילוניים, משפטנים, כלכלנים, יועצים וסתם דברנים לשמם. לבסוף ניסחתי לעצמי שאלה: אם רוב הציבור החילוני נתפס לדימוי של האברך כ"פרזיט" מיהו המיעוט החילוני החושב אחרת, ומדוע?

הנחה ראשונית: צודק הרוב (החילוני) שטוען שהאברכים כולם פרזיטים

באתר "כיפה" מתוודה אחד המזדהה בשם משה פרידמן: "גם אני פרזיט: אינני עובד. רק לומד. שום תועלת ממשית לא צומחת לחברה מהלימודים שלי ואני חי על חשבונך. וידויו של פרזיט". הבה נשמע מה בפיו.

הוא מתחיל את הווידוי כך: "ממה אני חי? קודם כל אשתי מורה". הגיוני ושפוי בהחלט. עד כאן לא חשתי תרעומת כלפיו והמושג "פרזיט" או "עלוקה", כפי שהלה מעדיף להציג עצמו, אינו תופס כלל וכלל. תהיתי, אם כן, על מה נחפז הבחור להתוודות, במה הוא מצדיק את היותו "פרזיט"? מצאתי תשובה לכך בהמשך: "חוץ מזה", הוא מוסיף, "אני חי על חשבונך, כמיטב מסורת העלוקות. כן, כן, אני חי על מלגות על חשבון משלם המיסים. נכון, המלגה שלי לא גבוהה במיוחד, 3,500 ש"ח בחודש. אבל שים לב שבמהלך שנה אחת אני שודד מקופת המדינה לא פחות מ-42 אלף ש"ח. ישר לכיס...".

זהו. הנה לנו וידוי. לאור היום קם אדם ומודה בריש גלי, באתר אינטרנט: "אני פרזיט, אני עלוקה". בניגוד מוחלט לדעתו של ח"כ גפני שאמר בתוקף - "החרדים פרזיטים? שקר גמור". רגע לפני שחשבתי האם לוותר על ההמשך, קלטתי שיש כאן מעין מלכודת. צדקתי. בהמשך הבנתי מדוע מיהר כל-כך הכותב להתוודות שהוא אכן פרזיט. הצצתי בפסקה האחרונה וגיליתי שהבחור חותם בשמו, משה פרידמן. הבנתי שקריאה חלקית מפספסת את העיקר. המשכתי בקריאה בלי להתעצל וטוב שכך.

הרי לפניכם עיקרי הדברים. שימו לב לכל מילה שלו: "מה אני מחזיר למדינה? היום, שום דבר. הלימודים שלי לא מייצרים שום דבר". הנה, תפסנו אותו. בחור טוב בסך-הכל שמודה ומתוודה שאינו מקיים את הפסוק "בזיעת אפך תאכל לחם". על-אף שאשתו כן עובדת ומפרנסת את המשפחה, הוא משלים את החסר בפרנסת המשפחה הכוללת אישה ושלושה ילדים, על-ידי קבלת הכספים הבאים מקופת המדינה על-פי חוק המחייב את המדינה לתמוך כספית באברך שלומד תורה.

מיד צפו במוחי דבריו של פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה (2005) ומומחה בתורת המשחקים, שבוודאי היה אומר לאברך שלנו כך: "אדוני, הסביבה הכלכלית שהוכיחה את עצמה יותר מכל סביבה אחרת היא זו שבה מקיימים כלכלת שוק. יש אומנם פערים עצומים בהכנסות. אבל כל אחד חופשי לעבוד ולהתפרנס כפי יכולתו. מצב זה קיים לאחרונה במידת מה בישראל והוא עדיף עשרות מונים על פני כלכלה סוציאליסטית שוויונית. ואם ברצונך ללמוד, עליך לקוות שנדבנים רחמנים יתרמו לך כספים למחייתך".

גם דבריו של פרופ' אביעד קליינברג שכתב על "ליל כל הקדושים" בעולם הנוצרי שחל ב-1 בנובמבר הוסיף לענייננו הערה רלוונטית. בגדול, הוא מבטא בציניות, כמובן, את מה שיקרה בישראל בעתיד. אנו נזדקק בעתיד לציין כאן את ליל כל הקדושים. זאת משום שבכל יום מתווסף לרשימת הצדיקים אברך הלומד תורה. כולם צדיקים, קדושים. אין מספיק ימים בשנה כדי לציין כל אחד ואחד מהם. ציטוט אחד מדבריו השנונים בכל זאת מגיע לו, לקליינברג: "בעזרת השם ובעזרת ממשלת נתניהו יהיו בקרוב כל הימים כולם ימי כל הקדושים... [כי] בזכותם, כפי שחוזרים שלוחיהם ואומרים לנו, העולם – ועם ישראל כולו – עומד".

כבר רמזתי לעיל שהבחור שלנו, זה שמתוודה ומכה על חטא כאברך המבלה את ימיו בלימוד תורה וחי על חשבון הקופה הציבורית, יודע גם יודע שאינו מייצר דבר עבור המדינה. אך כמו תמיד מגיעה הפתעה נוספת בהמשך. קראתי והרגשתי איך החמלה והסלחנות שוב מפעמות בקרבי. ובכן, אותו אברך הצליח לגעת באיזה רגש קמאי. לשמחתי, עדיין מפעם בקרבי רגש כזה:

• "אולי ניתן להסתכל על זה אחרת? אולי, רק אולי, המדינה רואה ערך בלימודים שלי, שלא נמדדים בתועלת כספית? אולי, רק אולי, המדינה סבורה שבניין הרוח והעצמת הידע הם ערך חשוב בפני עצמו, לא פחות מטכנולוגיה? אולי, רק אולי, המדינה למדה מההיסטוריה האנושית, שחוסנן של אומות, בטווח הארוך, לא מתבסס על בניין החומר, אלא על בניין הרוח? אולי, וזה כבר ממש מוגזם, מדינה מותקנת הייתה משקיעה הרבה יותר מ-3,500 ש"ח על פרזיט כמוני?"

נו, כבר ירדתם לסוף דעתו של הבחור? כדי לבנות חיי רוח במדינה מתוקנת (לא מדינה מתפתחת ונחשלת), יש צורך לתמוך באברכים הלומדים תורה יומם וליל. המסר, אם כך, הוא: אם אנחנו חיים במדינה מתוקנת, עלינו לוודא שאחוז מסוים מהאוכלוסיה ילמד תורה ויעשיר את הרוח של הכלל. לא שמעתי עד היום מישהו שיכול לסתור תזה כזו. קודם כל, איש לא מוכן להפריך את הטענה שאנחנו כאן בישראל חיים במדינה מתוקנת. שנית - וזאת תוספת חשובה לדיון - הרי המדינה המתוקנת המשקיעה בדור העתיד, מעניקה מלגות מחיה, באותו גובה ממש, לדוקטורנטים (!), גם אלו עוסקים ב"מדעי הרוח", למשך מספר שנים ובכל האוניברסיטאות, הלא כן?