טוב עשו אלה שהתנגדו בתוקף ליוזמה האמריקנית החדשה לפיה תחכור מדינת ישראל את בקעת הירדן מהפלשתינים על-מנת לאפשר סידורי ביטחון נאותים. היטיב לבטא את הסיבה להתנגדות שר המדע,
דניאל הרשקוביץ, שאמר "אם נסכים להצעה, נשדר לפלשתינים כאילו שהשטחים שייכים להם".
ולמרות זאת, יוזמת החכירה, כמו גם ההתנגדות לה, אינה מעלה ואינה מורידה מאומה בכל האמור למאזן האסטרטגי במשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים. אחרי הכול, את הפגיעה הגדולה בלגיטימציה של מפעל ההתיישבות גרם כבר
אריאל שרון כשהכיר בכיבוש הישראלי והוציא לפועל את תוכנית ההינתקות.
ל
בנימין נתניהו הייתה הזדמנות לצמצם את הפגיעה אילו היה שולל מכל וכל את הקפאת הבנייה בישובי יהודה ושומרון, בטענה הפשוטה שזהו שטח ישראלי לכל דבר, וכל דין אחר לגביו ייקבע אך ורק במשא-ומתן שסופו קץ התביעות וסיום הסכסוך.
במצב העניינים כעת, כשהעולם מבין שמדינת ישראל ויתרה למעשה על זכויותיה ביהודה ושומרון, הקלף היחיד בו נתניהו משתמש במשא המתן הוא ההכרה הערבית במדינת ישראל כמדינה יהודית. אך טיבו של משא-ומתן הוא, שמי שאוחז בידו קלף אחד בלבד לא יצליח לשמור גם עליו. כך שבמוקדם או ובמאוחר, יגיע נתניהו לאותו מבוי סתום אליו הגיע שרון, אז במקרה הטוב תיוותר לו זכות הבחירה בין שלל חלופות גרועות.
על כן, אין לנתניהו ברירה, אלא לעלות למתקפה ולהוכיח לעולם כי הישות הפלשתינית נשענת על עיקרון אחד ויחיד: השמדת המדינה היהודית. באמצעות מהלך כזה, בו ייווכח לכול כי לפלשתינים אין כל כוונה לחיות בשלום לצידה של מדינת ישראל, יוכל נתניהו להפנות את רוחות הדה-לגיטימציה שנושבות כיום נגד ישראל, כלפי הפלשתינים.
לשם כך נתניהו צריך לפתוח את ספרי ההיסטוריה, בעזרתם ייזכר מחדש כי התודעה הקולקטיבית של העם הפלשתיני התפתחה רק כריאקציה מאוחרת להתיישבות הציונית בארץ ישראל. עוד הוא יגלה, שבכל השפה הערבית, אין שם לשטח שנמצא בין הים לירדן (מקור השם פלסטינה הוא רומי). גם בספרי הדת של המוסלמים לא נמצאת יחידה גיאוגרפית אשר תואמת את גבולותיה של ארץ ישראל ומשייכת אותם לעם פלשתיני, שעל-פי
גולדה מאיר, כלל לא היה קיים כשהיא הגיעה לארץ.
על כל אלה יש לצרף את חומרי הלימוד היוצאים לאור ברשות הפלשתינית. על פיהם יוכל נתניהו ללמוד כי המפות מהן לומדים התלמידים מתעלמים מקיומה של מדינת ישראל. אם נתניהו לא ייקח את התפקיד הזה, יעשה זאת שר החוץ במקומו. בהנאה גלויה ולקול מחיאות הכפיים של מצביעי ליכוד רבים...
אך את ההוכחה הגדולה לכך שההגדרה הלאומית הפלשתינית הינה לא יותר מאשר הגדרה על דרך השלילה של המפעל הציוני סיפק לא אחר מאשר אבו-מאזן, שבמהלך ביקור בבית לחם בשבוע שעבר, הניף דגם עשוי אבן של מפת פלשתין, המוחקת את ישראל. מעשה זה של אבו-מאזן, אשר תועד על-ידי העיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה" (ופורסם בישראל על-ידי ארגון מבט לתקשורת פלשתינית) הוא גול עצמי כפול: ראשית, משום שבכך מתוודה המנהיג הפלשתיני המתון בפני העולם כי הוא אינו מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. שנית, מפני שהצגת מפה זו, אשר זהה לחלוטין לגבולותיה של מדינת ישראל (פרט לרמת הגולן - שטח שמיועד להיות תחת ריבונות ערבית אחרת), מעלה שאלה מאד מסקרנת: כיצד ניתן להסביר את המקריות הנדירה שהשאיפות הטריטוריאליות של העם הפלשתיני זהות לחלוטין לגבולותיה של מדינת ישראל וללא חריגות (לא ביחס לאזורים בהם מעולם לא היה יישוב פלשתיני וללא דרישות טריטוריאליות כלפי אף אחד מהמדינות הסובבות אותנו מצד שני)? ההסבר האינטליגנטי היחיד המתקבל על הדעת הוא שנרטיב הפלשתיני הוא לא יותר מאשר נגטיב של הנרטיב היהודי.
