|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מנחת התוכנית ציפי שביט [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
מנשנשת החלבונים האיכותיים
|
|
למאמנת הכושר של 'לרדת בגדול' יש איבר רופס כמו ג'לי דאשתקד ● על ריאליטי המבוֹססת בשאול התחתיות של הגשמיות הגופנית משום שהיא נטולת זיק של שמחה, תקווה או כל סממן מטא-בהמי אחר
|
|
|
|
|
| הררי-האדם המתנשפים נראים כהפרעה נלעגת לטבע (מאובק ודליל ככל שהוא בקו הרוחב שלנו) לא בגלל מפלי השומן, אלא בגלל מפלי ההתבכיינות והעוינות-לאיד | |
|
|
|
|
"את ממש נס רפואי", הודיעה לי שכנתי. "אני?", פקפקתי במחמאה (המפוקפקת ממילא). "את מתכוונת שזה נס שאני עדיין חיה למרות ש-20 אחוז ממשקל גופי זה פיצה?", ניחשתי. "לא", תיקנה אותי שכנתי, "אני מתכוונת שזה נס שהזרוע שלך עוד לא נעקרה. תראי איך הכלב שלך מושך אותך!". "בחיים לא הייתי שולחת אותו לאילוף", עניתי. "אם אני רוצה צייתנות, אני מפעילה פח דוושה. וחוץ מזה אני אלרגית למושג 'אילוף'". לשמנים-שמנות של 'לרדת בגדול' דווקא לא הייתה בעיה לשלוח את עצמם לאילוף במכלאת ההרזיה של ערוץ 10. רק שבניגוד לכלבים, הם לא מתוגמלים בביסקוויט אלא בחיוך לחוץ של ציפי שביט.
"בבית אי-אפשר לרזות", מסבירים הגרגרנים בגמילה את החלטתם להתערטל, ליילל ולקלל לעיני המצלמות. האמת? שיחקו אותה. רק מההתנדפות של הכבוד העצמי כבר ירד להם איזה קילו.
לא הצלחתי לדבוק בתוכנית יותר מחצי-קילו שניות. משתתפי תוכנית ההבראה משמיעים את אותם תריסר משפטים הבוקעים מכל ריאליטי באשר היא: "אנשים כאן אורבים לי", "אני רוצה הביתה", "אני לא יכולה עם האגו הזה", והשלאגר הנצחי: "גיליתי שיש בי צד תחרותי". כאשר פסקול פיוטי זה מצטרף לממד החזותי של שידות-אדם מיוזעות המתוזזות במסע ניווט חסר תכלית - קשה שלא להרהר עד כמה אצילי הוא עץ הצאלון שעל פניו חלפו מעוני הדיאטה, ואיזו תבונה שקטה יש בעורבים הרוחפים ממעל. ואגב, הררי-האדם המתנשפים נראים כהפרעה נלעגת לטבע (מאובק ודליל ככל שהוא בקו הרוחב שלנו) לא בגלל מפלי השומן, אלא בגלל מפלי ההתבכיינות והעוינות-לאיד.
אך לא המשתתפים, על סנטרם הרזרבי וכרס הטראסות אשר להם, עוררו בי שאט רתיעה, אלא דווקא מאמנת הכושר השזופה והשרירית שלהם, אור-לי הופמן-בר, וזאת משום שנפל לידיי מוסף 'זמנים בריאים' של 'ידיעות' שהגברת מככבת על שערו. בכתבה עליה סיפרה המאמנת שמבוקר עד ליל היא רצה ועושה מתיחות, ובין לבין אוכלת "700-600 גרם בשר ביום", כלומר פי שלושה-ארבעה מהנורמה.
אין בליבי על טורפת עדרים זו. מאמנת הכושר היא רק מקרה קיצון של המגזר הנפוץ בעולם - זה שלא מקדיש מחשבה למחיר המוסרי והסביבתי של "החלבונים האיכותיים" שהוא מכניס לפיו. אז נכון, גברת הופמן-בר, את שרירית, אך שריר המוסר והאמפתיה שלך רופס ומדולדל כמו הכרסים והסנטרים שאת מריצה בתוכנית. ואם כך, מה אכפת לי שאת "נראית טוב לגילך"? אם מזון הוא מבחינתך רק פיזיולוגיה, ללא סיפור מאחוריו וללא השלכות לפניו - את מבחינתי לא הרבה יותר מערימה של "חלבונים איכותיים".
למרות שאת הסוּפר-נאני של ריאליטי דיאטות, לטעמי את, מאמנת כושר יקרה, צריכה דווקא להעלות קצת במשקל. וליתר דיוק - נדמה לי שחסרים לך 21 גרם. זה משקל הנשמה, לפי הסרט '21 גרם'. אותו איבר תימהוני ובטלולי החושב גם על זולתו, ולא רק על קיבתו.
|
|
עומדים בקו הרוחב [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
| תאריך:
|
15/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
15/11/2010
|
|
חגית כהן
|
|
מנשנשת החלבונים האיכותיים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יעלי111
|
15/11/10 17:36
|
|
"לפני כמה ימים יצא לי להיתקל בטוקבק מאוד מכעיס. בחורה שאלה אם מישהו יכול להציע לה מקום שעושה ניתוחי חזה בזול. ההחלטה לעשות ניתוח הגדלת חזה או כל ניתוח אחר לא יכולה להתבצע כלאחר יד וכך גם לא הבחירה במנתח מסוים", מסביר ד"ר נמרוד פרידמן מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית ומוסיף "בניתוח פלסטי את אינך קונה בגד או נעליים. את משלמת כסף על שינוי בגופך והמטרה היא לא לעשות את הטיפול בצורה הזולה ביותר אלא בצורה הטובה ביותר".
|
|
|
|
|
אולי לא תאמינו לסיפור הבא, אבל הוא אכן התרחש במציאות אי אז ב-95'. דביר בנדק, האיש והבנק, כיום השחקן המבוקש ביותר במדינה, הכוכב האורח של הצגת "רביזור", בתיאטרון "גשר", התדפק כבר אז על שעריו והתאכזב מרה כשנדחה. גם כעת, לאחר שנפרש בפניו שטיח אדום בתיאטרון היפואי, מלווה אותו תחושת הדחייה הצורבת מאז.
|
|
|
|
|
להצלחת ההצגה חוברים בימויו הנהדר של יצחק (בבי) נאמן, שמתזמר בצורה הטובה ביותר צוות שחקנים מעולה, שכל אחד ואחת בו קורצו מהחומר הטהור ביותר של מהות השחקן. משפטיו הקצרים של לוין (בנוסח ניסים אלוני) הופכים בפיהם לפיוט של ממש. חרף האכזריות שבהם, הנמהלת בחמלה, השיטנה מול הרחמים והרוך - המילים של לוין נשמעות מפי השחקנים כשירה מופלאה.
|
|
|
|
|
"תארו לעצמכם שילדיכם לא מוכן שתיגעו בו או שתנשקו אותו. במסיבות יום הולדת הוא נכנס לחרדה ממוזיקה רועשת ומשלל האפקטים של הקוסם. בחיי היומיום מסרב ללבוש סוודרים, מתגרד מתוויות שבחולצה ונמנע בתוקפנות מאכילת מאכלים רבים בגלל הריח הטעם, הטקסטורה, או הטמפרטורה שלהם. לבעיה זו יש שם ואפילו ניתן לטפל בה". מסבירה מיכל שפר מיכאלי, מנכ"לית מרכז עיגולים של שמחה המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים.
|
|
|
|
|
"מאסטר שף", כמו כל תוכנית ריאליטי, לא באמת עוסקת בנושא המוכרז שלה, כלומר אוכל. "מאסטר שף" חייבת לספר תמיד סיפור אחד. סיפור של משבר. אייל שני מרבה לשחות במהלך התוכנית במטאפורות לימינאליות, על הקו המתגלגל שבין מתוק למלוח, על הרגע העדין שבין עגבנייה לבצל; אבל בסופו של דבר, מעברים רכים הם לא חומר טלוויזיוני פריך. מה שצריך כאן הוא משבר, התנגשות, קרייסיס.
|
|
|
|
|
