מי שסבר לתומו כי אירוע הנשיקה הראשונה של השר לשעבר
חיים רמון, נשיקה בכפייה, מתוך אדנות של שר וסמכות של "גבר", ובמסווה של התנהגות "חופשית" ו"מתקדמת", מהווה מעידה חד-פעמית - יודע עכשיו אל נכון כי לא מדובר במעידה, אלא בדרך חיים.
עתה השר לשעבר חיים רמון מגלה, כי הוא היה בקשרים עם בוררת, בתיק בו הוא שימש כיועץ. והוא סבר, כאילו, שהבוררת תגלה את זה...
יובהר: מדובר במשפטן, שכיהן כשר וטען לראשות הממשלה. לא מדובר בהדיוט. וכאיש מקצוע, שבמקרה הנדון היה גם יועץ מקצועי, יודע הוא או ראוי שיידע כי שומה עליו לחשוף קשר-הווה או קשר-עבר עם שופט ו/או עם בורר, וזאת מהטעם כי לקשרים מסוג זה יכולה להיות השפעה על פסק הבוררות, וההשפעה - היא על סמך שיקולים זרים לגוף העניין.
מסתבר כי הרשעתו של השר לשעבר חיים רמון, לא לימדה אותו שום לקח ולא שינתה אותו מדרך תעלוליו, ובעיקר מזלזול בכל אתיקה אפשרית, בין כחבר-כנסת ו/או כשר כלפי מי שבסביבה, בין כיועץ מקצועי כלפי השופט/הבורר, ואין זאת אלא מתוך עמדה של התנשאות ויהירות גרידא, מתוך הנחה כי לו - כשר לשעבר, וטוב שלשעבר - מותר, כי הצדק והאמת הם תמיד לפי דרכו אותה רק הוא מתווה, ולא חשוב מה מקובל, מה חוקי, מה מוסרי ומה צודק.
רק מתוך נקודת מוצא כזו אפשר להבין את דרכו של השר לשעבר חיים רמון בנשיקתו המפלילה ובחיסיון של יחסיו האישיים עם הבוררת, הבאה לתת פסק דין בתיק בו הוא שימש כיועץ. זאת ועוד, עדיין אין הציבור יודע את שאר קורותיו ותעלוליו של השר לשעבר חיים רמון, שכן כשם שהחביא את דבר קשריו עם הבוררת, עולה בציבור החשד בדבר הסתרות של פרשיות נוספות.
