אזרחי המדינה עסקו לפני כמה שבועות בשאלה הגורלית: לאן נעלמה ורג'יניה, העוזרת הזרה הלא-חוקית ששירתה בביתו של שר הביטחון
אהוד ברק. אזרחי המדינה נשמו לבטח לרווחה כאשר נתגלתה, הופיעה בפומבי ועתה היא מועמדת להיות אשת חברה ישראלית.
מי שהייתה אחראית לצעד בלתי-חוקי זה הינה נילי פריאל, רעייתו של ברק, שביקשה לפני זמן קצר מהיועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, לפטור אותה מהעמדה לדין פלילי ולהסתפק בתשלום קנס.
אין ספק שלרעיית שר הביטחון יש חלק נכבד בניסיון להגביר את חיי הנהנתנות שלהם תוצאה בלתי נמנעת ממגוריהם בבתי אקירוב בתל אביב, שהפכו לסטאטוס של מיליונרים שמתגוררים בהם.
הפעילות העסקית הפרטית של ברק בתקופת התפר שבין פרישתו הזמנית מהחיים הפוליטיים לבין כמה שנים שבהן הרוויח מיליוני דולרים, שינתה את התודעה אצל ברק, הקיבוצניק לשעבר, שהפך אילי הון זרים וטייקונים מקומיים לחבריו הקרובים.
כך, למשל, התהדקו היחסים החבריים של ברק עם איל הנדל"ן
אלפרד אקירוב, שהינו גם חבר קרוב של
אהוד אולמרט, אשר סייע לו רבות בפיתוח עסקיו המסועפים בירושלים בתקופה שבה כיהן כראש העירייה. אולמרט הינו אורח קבוע בדירת הגג המפוארת של אקירוב בבית הנושא את שמו.
פרט מאלף: באחת השבתות, כאשר אולמרט היהיר כיהן עדיין כראש ממשלה, נאלץ שר הביטחון ברק, עמוס האגו, לעלות לדירה של אקירוב להתייעצות ביטחונית דחופה רק משום שאולמרט ראה פחיתות כבוד לרדת אל דירתו של ברק.
בעבר נהג אקירוב להזמין קבוצה נבחרת של אנשי עסקים ועורכי דין מהשורה הראשונה לסופי שבוע מפנקים במלון הילטון ממילא בירושלים, הנמצא בבעלותו.
זמן מה אחרי מלחמת לבנון השנייה שבה נפלו לשווא עשרות חיילי צה"ל, הגיע למפגש הזה גם אהוד ברק. הוא נהנה מאוד בחברתם של אילי ההון לואי פרנק, סמי עופר, בני שטיינמינץ, דן פרופר ואחרים, ושמח לפגוש גם את
גליה מאור מנכ"ל בנק לאומי, הפרסומאי
ראובן אדלר, פרופ' איתמר רבינוביץ, עורכי הדין
אלי זהר ו
רם כספי ורעיותיהם.
אולמרט נעדר משום מה מהאירוע. מאז ומתמיד היו דלתות המלון פתוחות בפניו ללא תשלום ועם שטיח אדום.
אגב, בעבר כאשר היה ברק איש עסקים פרטי ניסה את מזלו גם עם איל היהלומים בני שטיינמינץ, חברו הטוב של אולמרט. באותה תקופה טסו השנים לכמה גיחות משותפות, בין השאר למזרח אירופה, כדי לבדוק אפשרויות לשיתופי פעולה שונים, בין השאר בתחום הנדל"ן.
פריאל ביקשה להמשיך את מסע העסקים המוצלח של בעלה כיועץ ותופר קשרים עם ראשי השלטון במדינות שונות בעבר והחליטה שניתן להמשיך ולהתעשר גם מחיבור הון לשלטון בארץ. כדרכה היא ביקשה לעשות זאת בדרך חשאית, יעילה ומהירה.
רביב דרוקר חשף בשעתו בערוץ 10 כי בתחילת חודש מרס 2008 רשמה פריאל חברה חדשה בשם טאורוס שלא ניתן לה פרסום פומבי והיא אף לא טרחה לשתף את מקורביה בעצם קיומה.
כתובתה של חברת טאורוס שבשליטת פריאל-ברק, ואשר מיועדת לתווך בין אנשי עסקים זרים למקבלי ההחלטות בישראל, מופיעה ברשם החברות בית מגוריה עם ברק.
במסמך ששיגרה פריאל ללקוחות פוטנציאלים, בעיקר זרים, תיארה פריאל את פרופיל החברה וציינה שהיא מכירה את רוב רובם של 900 מקבלי ההחלטות במדינה - הן במערכת השלטונית והן במגזר העסקי, ואין לה בעיה להגיע אל כל אחד מהם וליצור אליו חיבור מתאים. פריאל ציינה כי על-מנת לשכור את שירותי חברת טאורוס, על המעוניין לשלם סכום של 30,000 דולר לשנה. עבור אותו סכום כסף לא מבוטל הבטיחה לערוך ללקוחותיה היכרות קרובה עם האישיות המתאימה לכל אחד מהם וללוות את מערכת הקשרים.
בהעדר רגישות לאתיקה ולשלטון החוק לא פסלה פריאל על-הסף היכרויות גם עם אישים מהתחום הביטחוני שעליו אמון בעלה. מן הסתם תכננה לערוך את כל ההיכרויות הללו בביתה שכן במסגרת תפקידו, מארח שר הביטחון בביתו לעיתים מזומנות מקבלי החלטות שונים בתחומים המדיניים והכלכליים.
פריאל, שהייתה עד לנישואיה לברק אשת יחסי ציבור זוטרה, טענה בתגובה כי הפעילות של חברת טאורוס אינה נשענת על אהוד ברק. "רוב ההיכרויות בישראל הן היכרויות שלי. אני הייתי מעורבת במשך 30 שנה בתחום העסקי, לא הכרתי אדם אחד או שניים?" - היא היתממה.
אין לי ספק שברק, שאיבד מזמן את רגישותו לשלטון החוק, ידע היטב על פעילותה של רעייתו, ואולי גם עודד אותה להגדיל את הכנסותיהם לקראת רכישת דירה נוספת במגדל מגורים יוקרתי שהולך ונבנה במרכז תל אביב.
תנועת אומ"ץ פנתה אל
מבקר המדינה בדרישה שיבדוק את עסקיה של רעיית שר הביטחון, בשל החשש שהיא מבקשת למנף את עסקיה תוך ניצול מעמדו וקשריו של בעלה, אהוד ברק, כדי לגייס לקוחות המבקשים להגיע אל אישים מצמרת המדינה ומעולם העסקים. התנועה ביקשה במקביל מפריאל להעביר אליה את רשימת הלקוחות ששילמו לה כבר רבבות דולרים על חשבון חיבורם לעטיני השלטון אך לא נענתה.
ואמנם, בעקבות הפניה ערך מבקר המדינה בדיקה יסודית שבסיומה דרש מפריאל להפסיק לאלתר את פעילותה של החברה, ובלית-ברירה היא נענתה להוראה.
אומ"ץ חזרה ופנתה אל המבקר בדרישה שיורה לפריאל להחזיר את הכספים שגבתה מלקוחותיה, אך עד כה לא קיבלנו תשובה חד-משמעית אם אומנם הדבר נעשה הלכה למעשה.
בכלל, משפחת ברק לא מזדרזת להביא כסף מהבית ולהחזיר כספים גם כאשר מדובר בקופתה המדולדלת של המדינה.
כך למשל, בעת דיון שנערך בשעתו בוועדה לביקורת המדינה על מסע הבזבוזים של ברק בפריז במלונות יוקרה ובמסעדות פאר על חשבון המדינה הוא נשאל, בין השאר, אם בכוונתו להחזיר מכספו כספים לקופה הממלכתית. תשובתו האופיינית של ברק הייתה: "קודם שיחזרו אחרים מצמרת המדינה שנהגו כמוני בעת שהותם בחו"ל".
ברק הפך בשנים האחרונות ללקוח קבוע של מבקר המדינה בגלל התנהלותו הבעייתית והבלתי ראויה בנושאים כספיים שבהם היה טשטוש בין המותר והאסור וצצו שאלות נוקבות סביב נושא ההון והשלטון.
כך היה לפני למעלה משנה, כאשר התברר כי שלוש בנותיו ממשיכות לקבל כספים מחברות יעוץ קיימות שהוא הקים בשעתו בתקופת התפר שבין פרישתו מתפקיד ראש הממשלה לבין חידוש פעילותו הפוליטית בראשות מפלגת העבודה ואחר כך בתפקיד שר.
בשנת 2002 הקים ברק את חברת "אהוד ברק בע"מ". החברה, שהכנסותיה מגיעות כמעט אך ורק מחו"ל, בארבע שנות קיומה הראשונות של חברת "אהוד ברק בע"מ" התקרבו הכנסותיה ל-30 מיליון שקל. ברק מחזיק מניות ביחד עם גיסו לשעבר, עו"ד דורון כהן, בחברה נוספת בשם "קרדו - פיתוח עסקים" שפעלה באיי קיימן הנחשבים לאחד ממקלטי המס הבולטים בעולם.
העיתונאים גידי וויץ ואורי בלאו חשפו בשעתו קשר עסקי שהיה קיים בין ברק לבין איש העסקים עופר גלזר בתקופה שבה היה נשוי עדיין לבעלת השליטה בבנק הפועלים
שרי אריסון.
בכתבה נאמר בהקשר לכך: "באוקטובר 2006, נסע ברק יחד עם גלזר לפגישה עם עבדאללה
מלך ירדן. ביוני 2006 לפני הפגישה הזאת הודיע גלזר כי רכש יחד עם שותפים נוספים 70% מחברה בשם "חום טוב", שפיתחה פטנט ייחודי להפקת נפט מפצלי שמן. הממלכה ההאשמית התברכה בכמויות בלתי נדלות של סלעי הפלא האלה, והחבורה בראשות גלזר וברק הגיעה לפגישה עם המלך הירדני כדי שיאפשר לה לכרות את פצלי השמן ולהקים מפעל באזור. "לבד מהעובדה שפצלי השמן בירדן הן האפקטיוויים ביותר, הכול בה יותר מהיר. יש בה מלך", הסביר אחד מהשותפים בחברה השבוע. השותף הוסיף כי "ברק הוא שהסדיר את הפגישה עם עבדאללה, שנתן לחברה את ברכת הדרך. הוא תומך בעניין".
ברק אינו מופיע כאחד מבעלי המניות בחברה, אך מקורביו של גלזר ואחד השותפים בחברה אישרו השבוע כי ראש הממשלה לשעבר הוא שותפם לכל עניין ודבר. "הוא לא מחזיק מניות שזו הגדרה משפטית של שותף", מסביר מקורב לברק, "אבל יש פעילות בתחום הזה". מקורבו של ברק, לוני רפאלי, ששירת איתו בסיירת מטכ"ל והיה אחת מן הדמויות המרכזיות במירוצו של ברק לראשות המפלגה בשנת 99', מחזיק שני אחוזים ממניות החברה. לפרויקט קשור גם אחיה של נאוה ברק, עו"ד דורון כהן, שנחשב גם היום, למרות הגירושים, לאחד מאנשי סודו של ברק.
שותף בכיר נוסף במיזם הוא איש העסקים דוד דודאי (שרעייתו אסתר מחזיקה יותר מ-30 אחוז ממניות החברה). החברה מתכננת גם להקים מפעל דומה בנגב הצפוני ולאחרונה אף פנתה למשרד התשתיות על-מנת לקבל זיכיון כרייה לפצלי השמן. בנוסף ביקשה ממרכז ההשקעות שיכיר באותו מפעל כ"מפעל מאושר" וישקיע בו עשרות מיליוני דולרים"...
למרבה הצער עד כה לא נבדקה באורח יסודי השאלה אם לחברות שלהן יעץ ברק בעבר תמורת סכומי עתק יש כיום ערך מוסף בקשריהן עם השלטון.
כמה פרשות שבהן היה מעורב ברק לאורך השנים לפני בחירתו כראש הממשלה, בעת כהונתו בתפקיד ראש הממשלה ובתפקידו הנוכחי כשר הביטחון נותרו עדיין פתוחות וחייבות מענה ולא ניתנו להן תשובות מניחות את הדעת:
- אחרי שברק הודיע כי אולמרט חייב להתפטר מתפקידו כראש הממשלה בעקבות חשיפת פרשת רבבות הדולרים שקיבל במזומן מאיש העסקים, מוריס טלנסקי, קיבל הערת אזהרה מטל זילברשטיין שהיה בעבר יועצו בעת פעילותן של עמותות ברק שפעלו למען בחירתו כראש הממשלה. זילברשטיין רמז כי גם ברק קיבל לכאורה מעטפות מזומנים ועד כה לא נחשפו פרטים נוספים ולא נערכה חקירה כלשהי ע"י רשות מוסמכת לאכיפת החוק.
- ערב פרישתו של נשיא ארה"ב ביל קלינטון מתפקידו פנו אליו אהוד ברק ואהוד אולמרט בבקשה שיחון את איש העסקים היהודי אמריקני, מרק ריץ, שנמלט לשוויץ אחרי שנחשד בהעלמות מס כבדות. בשעתו פנתה אומ"ץ אל ברק ושאלה אותו אם ריץ נימנה על רשימת התורמים שלו, אך ברק התחמק ממתן תשובה. כעבור זמן נודע לנו כי אומנם ריץ תרם סכום לא ידוע לעמותות ברק. שר הביטחון חייב לתת הסבר מפורט על כך לאזרחי המדינה.
- כאשר כיהן ברק כראש הממשלה הוא העביר ללא אישור הממשלה לרשות הפלשתינית את הזיכיון לקידוחי גז מול חופי עזה שנעשים בשיתוף עם החברה הבריטית "בריטיש גז". רק כעבור שנים התברר כי שותף נוסף בפרויקט זה הינו לא אחר מאשר איל ההון היהודי אוסטרי מרטין שלאף שתרם אף הוא לעמותות ברק. זו הייתה אולי הסיבה שהיועץ המשפטי של המטה, עורך דין, יצחק הרצוג, כיום שר העבודה והרווחה, שתק אז בחקירתו במשטרה. אומ"ץ פנתה בשעתו למבקר המדינה הנוכחי השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בדרישה שהנושא ייבדק מחדש מאחר שקודמו בתפקיד השופט בדימוס אליעזר גולדברג ביצע עבודה שטחית אבל הוא דחה את הבקשה.
אומ"ץ לא מתכוונת לעבור לסדר היום עד שינתנו התשובות וההבהרות המתחייבות מעובדת היותו של ברק אחד מראשי המערכת השלטונית.
ברק חייב למסור לציבור הרחב דין וחשבון על עסקיו הפרטיים בעבר על-מנת שאזרחי המדינה יהיו משוכנעים שאין ניגוד אינטרסים עם פעילותו הנוכחית.
שרי הממשלה מחויבים אומנם במסירת הצהרת הון אישית למבקר המדינה אך הצהרות אלה נשמרות בסודיות קיצונית בלי שלאזרחי המדינה יש מידע אודותן.
בעבר נהג ברק לומר שאינו מתכוון למסור לציבור דוח על עסקיו הפרטיים בעבר.
בעקבות חשיפת המידע המפורט לעיל נראה שיש צורך דחוף בעריכת רביזיה בנושא זה לגביו ולגבי שרי ממשלה נוספים שיככבו בכתבות הבאות בסדרה.
ככל שנקדים למנוע את המשך תהליך העמקת חדירת ההון למערכות השלטון כן ייטב.
