בפרשת מינוי מפכ"ל המשטרה הבא וההתנהלות האישית בנושא של בכיריה והיועצת שלהם – כולם מפסידים: הניצב (אורי בר –לב), כמה ממקביליו לדרגה במשטרה, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים ולא פחות, אולי אף יותר - גם היועצת הבכירה שלהם (ד"ר א' –
אורלי אינס). מעל לכל, המשטרה - כארגון - סופגת את ההפסד הכבד ביותר.
ניצב בר–לב איבד את הסיכוי להיות מפכ"ל המשטרה הבא. לא בטוח שהיה זוכה במינוי גם אם לא היה מסובך בפרשיות ההטרדה המינית שנחתו עליו ערב ההחלטה, אבל ברור שהסיכול הממוקד שביצעו בו היועצת הבכירה ד"ר אורלי אינס וחברתה - המכונה בשלב זה מ', בהתנגדותה של ש' השלישית בחבורה - חיסל כל סיכוי שהיה לו להתמנות לתפקיד הבכיר. ייתכן גם שייאלץ לפרוש כליל מהמשטרה, ואולי גם להתגונן בפני כתב-אישום פלילי. כל זאת כשהראיות נגדו במישור הפלילי עד כה, גבוליות כעולה מפרסומי התקשורת. זה לעצמו לא כל-כך משנה. עצם התנהלותו ומערכות יחסיו במישור הציבורי לא יאפשרו את מינויו לתפקיד הבכיר והמשך שירותו (אלא אם כן מקבלי ההחלטות יאמצו לגביו נורמות התייחסות במישור הנורמטיבי, המקבילות לאלה שאפיינו את ההתייחסות שאפיינה את הצמרת למערכות היחסים שניהל בזמנו משה דיין). לכך צריך להוסיף גם את הפגיעה בפרטיותו ובמשפחתו. אף שיטענו שאת זה הוא הביא על עצמו בהתנהגותו.
ד"ר א' (מיום חמישי, 25.11.10, בשעה 20:00 ד"ר אורלי אינס), גיבורת הנשים הפמיניסטיות, יכולה גם היא לרשום את הפרשה בטור ההפסדים. אומנם הדברים הפומביים שנשאה לרגל ויתורה על החיסיון השמור, על-פי חוק, למתלוננות על הטרדה מינית, היו נכונים, בהירים, אמיצים ורהוטים – אבל להערכתי, לא הניבו את התוצאה הציבורית לה ציפתה. ה"מה" שהשמיעה היה בהחלט נכון ונבון. אבל ה"איך" היה בעייתי.
בהופעה בוטחת ומחושבת, בחזות מטופחת, הופיעה הדוקטור בכיכר העיר וביצעה שם סיכול ממוקד בניצב בר-לב, וכל זאת מבלי שהזכירה אותו במילה. נכון, הייתה לה סיבה טובה ומוצדקת לוותר על החיסיון, ולעמוד בשמה ובפנים גלויות מאחורי תלונותיה נגד הניצב ומנכ"ל המשרד לביטחון פנים. זכותה וחובתה גם למחות נגד ההכפשות האישיות הנמוכות, הגסות והמטומטמות שספגה בתקשורת, במיוחד בטוקבקים ברשת. התקשורת פרצה את גבולות החוק וחייבים לקרוא אותה לסדר. טוב שלפחות ד"ר אינס עשתה זאת.
אבל היא לא הסתפקה בכך. היא הכחישה כל קשר לעיתוי תלונותיה לסוגיית מינוי המפכ"ל. זכותה לעשות זאת. השאלה היא אם יש מי שמאמין לה. אני לא. ויש עוד רבים. כאן מדברת לא ההכחשה אלא עובדת העיתוי. בהתחשב בכך שהיה לה הרבה זמן - שנתיים, אולי יותר, לפנות בתלונה על שהתרחש, אי-אפשר לפטור בלא כלום את שאלת העיתוי וברור שהיה כאן רצון לטרפד את המועמדות ובלשון בוטה יותר - "לדפוק" את הניצב. כפי שגם חלק מ"מקורביה" טוענים בתקשורת.
כאן יש להעיר כי עם כל הבעייתיות שיש בעיתוי פרוץ הפרשה, חשובה יותר המסקנה העובדתית בתום החקירה. האם הייתה כאן עבירה ברורה על החוק מצד ניצב בר-לב? אם כן, טוב שקרה מה שקרה עכשיו, לפני ההחלטה על המינוי. כל תשובה אחרת תשאיר את הנושא בתחום הקונספירציה.
לכך מתווספת עוד תהייה, שגם היא אינה פועלת לזכותה של המתלוננת. איש יחסי הציבור ששכרה, אומר שכלל לא התלוננה נגד הניצב ומדוע טוענים נגדה בעניין זה. עובדתית, הוא צודק. ד"ר א' לא התלוננה. אבל היא סיפרה. הלכה מבכיר לבכיר, הגיעה למפכ"ל ואף לשר ושטחה טענותיה. אולי חשבה שעצם הסיפור - והיא יודעת להתנסח - יגרום להסרת שמו של הניצב מרשימת המועמדים, מבלי צורך לעבור את מסלול החקירה הפורמאלית. אולי כך חשבה, אך טעתה. שומעיה, או לפחות חלק מהם, לא רצו לשמור את "תפוח האדמה החם" הזה אצלם ו"גילגלו" אותו הלאה.
החל בשלב זה, נפתחה הסאגה המכוערת. רצף של הדלפות, הכפשות, מלחמה תקשורתית וכותרות הפוגעות בכל המעורבים ללא אבחנה. ובמלחמה כמו במלחמה; מצד אחד הניצב וחבריו, ומהצד השני המתלוננת וחברותיה, ברקע גם מגוון קשריה החברתיים/עסקיים ואולי יותר מכך - עם בכירי המשטרה ואישי ציבור, ומעל כולם - התקשורת הצהובה.
זה לא ייגמר טוב. אפילו תתברר התלונה צודקת ומדויקת.
ביום שאחרי - האם שוב תחזור ד"ר א' אינס למקומה כיועצת בכירה למשטרה וצמרתה בהובלת פרויקטים ובעלות של מיליוני שקלים? כלל לא בטוח שמקומה שם שמור לה לאחר השערוריה ולאחר שהועלו טענות לגבי תקינות ההתקשרויות עימה. האם יהיה גוף ציבורי/פרטי אחר שיחפוץ להיעזר ביכולות המקצועיות המעולות שלה כשברקע ההסתבכות הזו, ולא חשוב כרגע מה תוצאתה? זו עדיין שאלה פתוחה.
המשטרה עצמה, כגוף, תצטרך עוד הרבה זמן על-מנת להשתחרר מהדימוי המוסרי המופקר שדבק בה. היא זו שמפסידה בכל מקרה, בגדול.
