בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
השמאל הציוני מאוכזב מכישלון שיתוף הפעולה שלו עם החרדים, אך מעשיו הם שגרמו לכך ● "העדה החרדית" מגלה בני-ברית ישנים-חדשים - ערביי ישראל
|
|
|
|
|
שס קמה כמפלגה חרדית ממש, שנשמעה לקולות התורה המתונים. לכן היה קל ליצור עימה ברית, בשנות ה-90, בנושאי הסכם אוסלו. אך כשהרבנים נדחקו הצידה - הרחוב הפופוליסטי השתלט עליה, ציבורה החל לנוע למכללות ולאוניברסיטות, והשקפת התורה ההיסטורית נזנחה לטובת הלאומנות | |
|
|
|
|
רבים בשמאל מאוכזבים מאי-הצלחת שיתוף פעולה עם החרדים. השמאל הציוני מבקש מהציבור החרדי שני דברים שהם תרתי דסתרי. מחד גיסא, השמאל הציוני עושה כל אשר לאל ידו כדי שהחברה החרדית תהפוך למודרנית יותר, ושהחוגים התורתיים שבה יצטמצמו ככל האפשר. מאידך גיסא, אותם אנשי שמאל באים בטענות ל"לאומניזציה" בסקטור החרדי. ומדוע הדברים הם בבחינת תרתי דסתרי? כי ככל שהחוגים החרדים הם יותר תורתיים כך הפנמת "דרכי שלום עם הנוכרים" מצויה בהם יותר. ככל שהחוגים החרדים אינם ציונים, וענייני ה"דגל" וה"עמידה בדום בצפירה" אינם חשובים להם, כך גם יורדת האכפתיות שלהם למעללי הצבא. אך כאשר השמאל מגלה את הסתירה בין שתי דרישותיו, הוא עומד על רגליו האחוריות במלחמה בדת ישראל, בהצרת החרדים מכספים ציבוריים, ובמיוחד בהחדרת קרירות בקיום התורה והמצוות. מרצ ולווייניה נלחמים בדת היהודית - גם במחיר נטישת כוחות המסייעים למלחמה בכיבוש. יודע אני כי מיד עם קריאת שורות אלה יקפצו אנשי שמאל ויביאו דוגמאות לניסיונות שיתוף-פעולה בינם לבין חרדים בנושא השלום, שנכשלו מהצד החרדי. טענתי היא שהשמאל ניסה מגעים כאלה רק עם גורמים חרדים מודרניים, בתקווה שהם ישנו את דרכם הרעיונית בחיי היום-יום. אבל כאן קבור הכלב. ככל שהחרדי הופך למודרני, כך הוא משיל את ההשקפות ששמרו על עצמאותו הרוחנית מהבלי הרחוב הלאומני. שס קמה כמפלגה חרדית ממש, שנשמעה לקולות התורה המתונים. לכן היה קל ליצור עימה ברית, בשנות ה-90, בנושאי הסכם אוסלו. אך כש הרבנים נדחקו הצידה - הרחוב הפופוליסטי השתלט עליה, ציבורה החל לנוע למכללות ולאוניברסיטות, והשקפת התורה ההיסטורית נזנחה לטובת הלאומנות. כך אירע גם עם חלק מ"דגל התורה", וכך גם קרה לחסידות " בעלז" בחיזוריה אחרי בעלי תשובה ציונים. לא פלא שחלק מרבני הציבור החרדי נוהג בעניין ההשקפה התורתית כ"פני הדור כפני הכלב", ונוהר אחר רוח הרחוב של המצביעים. בעבר הלא-רחוק קבעו לציבור החרדי את עמדותיו רבנים כהרב שך. אבל לשמאל הציוני חסרים הפיגמנטים של השמאל האנטי-מיליטריסטי בחו"ל, ולכן מושגים אנטי-חרדיים כ"נח"ל חרדי", "גיוס לצבא" ו"לימודים אקדמיים" - הופכים אצלו לחוד החנית נגד החרדים, במקום מאבק משותף בכיבוש. אז מגלה השמאל שאת פירות מאבקו בחרדים קוצר דווקא הימין... בתשרי תשע"א התקיימה הפגנה ביפו נגד המשך החפירות במקום. הציבור המפגין היה כמובן חרדי. אך לא היו אלה ה"שבאבניקים" של הנח"ל החרדי או מפעילי ערוצי האינטרנט החרדי, אלא אנשי ה"עדה החרדית", שמוכים בידי המשטרה והצבא בדיוק כמי שמוכים על ידיהם הפלסטינים. אף אחד מאנשי השמאל הציוני לא היה שם. אבל כשנדמה היה שהחרדים האמיתיים הללו נותרו לבד מול מלתעות משטרת הכיבוש, אירע הבלתי צפוי: שלושה מנהיגים זרים צעדו לעבר הרב דוד שמידל - יו"ר "אתרא קדישא", לחצו את ידו להזדהות עם המאבק, ולחצו גם את ידו של הרב הגאון טוביה וייס - ראש "העדה החרדית". היו אלה עומר סיקסיק - נציג ערביי יפו בעיריית תל אביב-יפו, מחד"ש, סמי אבו-שחאדה מבל"ד, ונציג ערבי נוסף מיפו. באופן ספונטאני הריעו ומחאו כפיים מאות החרדים. רק עיתון "העיר" בתל אביב ציין את הברית הזו, הכל-כך טבעית - בין אלה שאינם אוכלים חזיר, מאמינים באל אחד, ותרבותם לא עוצבה במהפכה הצרפתית או הבולשביקית. התקשורת החילונית, כמו השמאל הציוני, פוחדים מהברית הזו. זו הברית ההיסטורית האמיתית שהייתה כאן, בפלשתינה-א"י, לפני שבאו חלוצי השמאל וקלגסי הימין ללמדנו "תרבות מהי". בעת שלטון הטורקים יצגו את העמים בארץ קאדים מוסלמים, כמרים נוצרים ורבנים יהודים. זו הברית ההיסטורית שלי.
|
תאריך:
|
28/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
28/11/2010
|
|
הרב אליהו קאופמן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אוי לנו
|
28/11/10 21:22
|
|
2
|
|
אליהו חיים
|
28/11/10 21:53
|
|
|
|
ישמואל אביכזר
|
29/11/10 12:06
|
|
|
|
אליהו חיים
|
29/11/10 22:24
|
|
|
|
שמואל אביכזר
|
30/11/10 02:11
|
|
|
|
אליהו חיים
|
30/11/10 09:34
|
|
3
|
|
פלא יועץ
|
29/11/10 00:26
|
|
|
|
שמיל ברגר
|
29/11/10 14:57
|
|
|
|
פלא יועץ
|
29/11/10 19:00
|
|
|
|
דוד קאהן
|
30/11/10 02:17
|
|
|
|
פלא יועץ
|
30/11/10 21:09
|
|
4
|
|
יוסי פלס
|
1/12/10 23:10
|
|
ידיד שלי בוורשה סיפר לי על עיתונאי פולני, שביקר בפעם הראשונה בישראל. "אתה יודע מה גיליתי", דיווח בהתרגשות לידידי בשובו, "גם בישראל יש יהודים!".
|
|
|
כעורך מגזין "על צד שמאל", שמחתי למאמרו של דוד שחם כאן, "זה שמאל, זה?" (28.11.10 - ראה משמאל), משלוש סיבות שונות. ראשית, אני שמח תמיד למאמריו של הסופר והעורך הוותיק - הם תמיד מעניינים ומקוריים, וכתובים בעברית נהדרת. שנית, שחם הוא גם איש שמאל ותיק, והשקפותיו הערכיות תורמות תמיד ל'על צד שמאל'. ושלישית, שחם הציף שלושה נושאים חשובים למגזין, ו"הרים לי להנחתה" להבהיר את השקפותיי ביחס לנושאים אלו. אז קודם כל - תודה לך, דוד.
|
|
|
"על צד שמאל" אמור להיות מגזין אינטרנטי של השמאל, להיכתב בידי השמאל, למען השמאל. נניח לשאלה מה זה שמאל, כלומר מה בדיוק הוא שמאל. זו שאלה המכשילה כל ניסיון להגדיר אותה, כמעט כמו השאלה מה זאת אהבה. אבל גם בלי הגדרה מדויקת (וגם זה כמו באהבה), כששומעים דיבור של שמאל, מרגישים בדרך כלל שזה דיבור של שמאל, וכשנתקלים בדיבור של שמאל מזויף, אין צורך באוזן חדה במיוחד כדי להבחין שזה ימין.
|
|
|
בעת מגוריי בירושלים, השטח הריק שהיה מול הבית שנבנה ברחוב בוסטנאי 9 בקטמון הישנה, אמור היה להיות במקור גן ציבורי. כרגיל במקרים כאלה, כאשר העירייה מאפשרת הקמת בניין של עוד שתי קומות, היא דורשת "מחיר", במיטב המסורת העותומאנית, מן הקבלן, וכאמור מדובר היה בשטח ממול לבית. אלא שבמקום גינה ציבורית הוקם בית ספר חורב, בית ספר דתי לאומי. בדיעבד, לדיירים לא הייתה שום ברירה אלא להשלים עם הרעש מבית הספר בשעות הלימוד, שכן אם היינו יודעים זאת מלכתחילה, לא היינו רוכשים שם דירה.
|
|
|
|
|
|
|